שו"ת רדב"ז/אלף מ
שאלת ממני בראובן ששכר בית משמעון וכתב לו כל זמן שירצה ראובן לדור בבית בסכום הנזכר לא יכול להוציאו ולא להוסיף עליו בשכירות וקבל עליו שמעון כל ערעור שיבוא לו מן העכו"ם השותף בבית או מזולתו על השכירות הנזכר ולהעמיד בידו הבית כל זמן שירצה לדור בו ועתה מכר שמעון הבית ליהודה ובא יהודה להוציא את ראובן מן הבית וטוען על שמעון להעמיד בידו הבית כאשר התנה עמו ושמעון אומר הרי העמדתי הבית ברשותך כמה שנים כל זמן שהיה שלי עתה אין הבית שלי. יורה המורה הדין עם מי:
תשובה הדין עם שמעון שלא היתה כוונתו שיהיה חלוט לראובן בדמי השכירות לעולם אלא כך היתה דעתו יסלק מעליו כל ערעור מצד השותפים ולהעמיד השכירות בידו שאם יבוא אחר ויאמר לדידי שכר קודם או ערעור אחר להעמיד הבית בידו כל זמן שירצה לדור בו ושלא יוציאנו אפילו אם שמעון בעצמו ירצה לדור בבית אבל לענין שלא יכול למוכרו לא עלה על דעתו ואפי' אם יש ספק בדברי השטר כבר ידעת כי יד בעל השטר על התחתונה וכ"ש שאיני רואה בזה ספק ואומדנא דמוכח הוא דלא מכר לו ביתו. ואע"ג דרוב הפוסקים פסקו דלא קייל"ן כרב אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו הנ"מ לאפוקי ממונא אבל לאוקומי ממונא מוקמינן מאומדנא והכא קרקע בחזקת בעליה עומדת והשוכר הוא המוציא תדע דלא היה בדעתו אלא כל זמן שהיא שלו דהא המקבל עליו לזון את בת אשתו כל זמן שהיא נשואה עמו ועמד וגירשה והחזירה אינו חייב לזון אותה דנשואין הראשונים קאמר וכ"כ הרשב"א ז"ל ולמד אותה מהא דתניא אמר לבן לוי שדה זו לכשאקחנה מעשר ראשון שלך מעשר ראשון שלו ואם אמר כל זמן ששדה זו בידי מכרה וחזר וקנאה אין מעשר ראשון שלו דמשמע דדוקא מקנין ראשון התנה עמו ולא מקנין שני אף בנ"ד כ"ז שהיא שנו בקנין ראשון תנאו קיים מכרו וחזר וקנאו בטל התנאי וכ"ש אם מכרה ולא חזר וקנאה. ואפילו לענין הקדש דחמיר טפי אמרינן הכי דתנן הקדיש נטיעות אלו עד שיקצצו אין להם פדיון ופרכינן עלה בגמ' ולעולם בתמיה ואמר בר [פדא] פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות וקודשות וקייל"ן הכי ואמר עלה ר' יוחנן לא שנו אלא שפדאן הוא אבל פדאום אחרים אינם חוזרות וקודשות וכתבו עלה המפרשים ז"ל אפילו החזירן הפודה לרשות המקדיש הראשון אפ"ה אין חוזרות וקודשות לפי שמיד שפדאום אחרים נסתלק רשות הבעלים הראשונים מהם וכיון דההיא שעתא אי אפשר להקדש שיחול עליהם בתר שעתא נמי כשהכניסום אחרים לרשותו לא חייל וא"כ כ"ש בנ"ד כשמכרה לאחרים שנתבטל תנאו עם ראובן. וא"ת בשלמא גבי הקדש בא אחר ופדאם לפיכך יצאו לחולין ונתבטל תנאו אבל בנ"ד הוא בעצמו מכר את הבית ולאו כל כמיניה למכור לבטל תנאו של ראובן הא ליתא דהא אתינן בפ' ארבעה נדרים למפשט מהא דבר פדא דבעי ר' הושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה באחת תתקדשי לי היום ובאחת תתקדשי לי לאחר שאגרשיך הכי נמי דהוו קדושין ודחינן שאני אשה דכפדאום אחרים דמו ואם איתא דשאני לן בין היכא דהוא מכרה הא לאחר שאגרשך הוא מגרש אותה מדעתו והכי ה"ל לדחויי שאני התם דמשום הכי מבעיא לר' הושעיא כיון שהוא בא לגרשה ודינו לגרשה לא תפסו קדושי פרוטה שניה דלאו כל כמיניה לגרשה כדי שיחול תנאו של פרוטה שניה ומש"ה לא חיילי אבל גבי הקדש פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות וקודשות ומדלא דחי הכי משמע דאין חילוק בין היכא דפדאום אחרים להיכא דמכר הוא את הבית דטעמא תלוי משום דנכנסו לרשות אחר. והכי משמע בהדיא מההיא דבן לוי שכתבתי למעלה דהא ברישא דידה קתני מעשר ראשון שלו ואם איתא דלא מצי למוכרה כלל הא הוה עדיפא ליה לאשמועינן ומאי דקתני סיפא ואם אמר לו כל זמן ששדה זו בידך מכרה לאחר וכו' לאו למימרא דאם לא אמר כן דלא יוכל למוכרה אלא לומר שאפילו אמר כל זמן שהיא בידך ועתה כבר היא בידו שמכרה לאחר נתבטל התנאי אם חזר וקנאה אין המעשר שלו הא למדת שאם מכרה אפילו שחזר וקנאה נתבטל תנאו דפנים חדשות באו לכאן אבל אם התנה בפירוש שאם יחזור ויקחנה יחזור לתנאו תנאו קיים. וז"ל הרשב"א ז"ל ואם התנה בשעת ההקדש שיחול עליו אם תבא ליד אחר ויקחנה ממנו מהני אבל כל היכא דלא אתני אפילו באת לידו אח"כ אינה קדושה כיון דאפסקה אחר עכ"ל ואי לגבי הקדש אמרינן דאפסקה אחר כ"ש לגבי השכירות דודאי אפסקה אחר וכ"ש במה ששאלת שהיא ביד אחר נתבטל תנאי השכירות ולכתחלה נמי יכול למוכרה דומיא דהמקבל עליו לזון את בת אשתו וההיא דבן לוי. והוי יודע שאם השכירות הוא לזמן קצוב אין הקונה יכול להוציאו דשכירות מכירה ליומי ובהגיע זמנו הרי הוא מותרה ועומד ויוצא מיד ואם אין השכירות לזמן קצוב אלא סתם אין הקונה יכול להוציאו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה עד י"ב חדש דמצרים כרך הוא לענין זה וצריך להודיעו י"ב חדש קודם עד שימצא בית ואם אין הקונה רוצה לקנות אלא ע"מ שיצא זה מן הבית אז צריך לראות אם המוכר עני ודחוק למעות כגון שיש עליו חובות לעכו"ם או שאין לו מה יאכל מוציאין אותו שאינו בדין שזה ישאל על הפתחים או ימסר ביד עכו"ם שאין מרחמין עליו וזה ידור בביתו הילכך כופין אותו לצאת וזה ימכור את ביתו ודבר ברור הוא כי התנאי אשר התנה עם השוכר אינו מעכב אותו מלמכור את ביתו שהרי לא החליטה לו כדכתיבנא לעיל. והנראה לע"ד כתבתי: