שו"ת רדב"ז/אלף לח
שאלת ממני אודיעך דעתי במה ששאלו מלפני הרשב"א ז"ל דקייל"ן מכרוהו ב"ד נרצע וקייל"ן דצריך לומר אהבתי את אדוני בעוד שהוא עבד אם באותה שעה בעא לזבוני נפשיה בכסף כדי להנצל מהרציעה מצי עביד או לא. והשיב ז"ל זו לא שמעתי אבל מסתברא לי דא"כ בטלה רציעה לנמכר בב"ד וגזרת הכתוב לרצוע אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ע"כ. וקשיא דאין מקום לא לשאלה ולא לתשובה דאי לא מסר לו רבו שפחה כנענית אינו נרצע כלל דכתיב אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני ואפילו מסר לו רבו שפחה כנענית בשעה שהגיעה סוף שש שנים אסור בה אם לא נרצע אפילו שחזר ומכר את עצמו דקייל"ן מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית מוכר עצמו אין רבו מוסר לו וכיון שהוא נאסר בשפחה לא שייך לומר אהבתי את אדוני את אשתי וכו' ואינו נרצע ומה מקום יש לשאלה ולתשובה:
תשובה שפיר קא מיבעיא להו ושפיר משיב הרב ז"ל דלעולם אפילו מסר לו רבו שפחה כנענית וכדי להנצל מן הרציעה רוצה להניח את השפחה ולמכור את עצמו מפני שאוהב את רבו אם יוכל לעשות כן או לא והשיב ז"ל דאפילו בכי האי גוונא אסור לפי שהתורה חייבה רציעה למי שרוצה להוסיף עבדות על מה שאמרה תורה דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית יצא ואם אתה אומר שיכול למכור את עצמו בשעה שהוא עבד להוסיף על זמן עבדותו מתבטל טעם הרציעה אע"ג דבלאו הכי כשאומר שאינו אוהב את אשתו ורוצה להניחה אינו נרצע מ"מ הטעם שבשבילו חייבה תורה רציעה עדיין במקומו עומד אם אתה אומר שיהיה מותר למכור את עצמו אלא ודאי אסור הוא ויפה כתב ז"ל. וא"ת אכתי איכא למיחש שיצא לחירות בסוף שש ואחר חדש יחזור וימכור עצמו לרבו ונמצאת מתבטל הטעם כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. י"ל דלא אמרה תורה אלא שלא ימשך עבדותו יותר משש ואם ירצה להמשיכו יותר עד היובל לא ימשך אלא ע"י רציעה. אבל לא אסרה תורה למכור עצמו פעמים שלש ופשוט הוא. והנראה לע"ד כתבתי.