שו"ת רדב"ז/אלף כא

שאלת ממני אודיעך דעתי בבועא הנמצאת בשיפולי האונה במקום חתוכא דאונא אבל אין חוט של בשר מקיף אותה מהו לפי שנחלקו בה בקיאי העיר:

תשובה כבר ידעת כי בועא בשיפולי הריאה אינה מדין התלמוד ואינה בכלל הטרפיות אשר מנו בתלמוד והריא"ף והרמב"ם ז"ל לא כתבוה אבל נמצא בדברי הגאונים ובה"ג ז"ל כתוב אבעבוע שנמצא בשיפולי הריאה אם הבשר מקיף בכל צד אפילו בכל שהוא כשרה ואם לאו הרי היא כיתרת וכל היתר כנטול דמי וטרפה ע"כ. ועל זה סמכו בכל גלילות ישראל להטריף אותה שכל דברי הגאונים קבלה הם. אבל אין ראוי להחמיר כל כך להטריף אותה אפילו בשיפולי אשר בין החיתוך תדע דאפי' סירכא דקייל"ן אין סירכא בלא נקב אמרינן דמחיתוך לחיתוך כשרה כ"ש זאת. וא"ת בשלמא התם הוי טעמא משום נקב וכיון שהוא בין חיתוך לחיתוך אינה עתידה להתפרק. אבל הכא הוי טעמא משום יתרת וכל היתר כנטול דמי. י"ל דהוי כנטול וכאלו ניקב המקום שניטל משם והיינו דאמרינן כנטול דמי ולא אמרינן כחסר דמי וכיון שכן סירכא ובועא בשיפולי ריאה מחד טעמא נינהו הילכך כיון דהוי מחתוך לחתוך כשרה דחברתה מגין עליה שלא תנקב. א"נ בשעה שנופחין את הריאה מכסה את היתר וכבר ידעת שהריאה בזמן שהבהמה בחייה נפוחה היא הילכך לא מיחזי כיתר אבל בכל שאר מקום בריאה בין באומה בין באונה בשיפולי ממש בין מן הצד של הריאה שהוא סוף הריאה שאין חוט של בשר מקיף אותה טריפה. וא"ת אין לנו אלא מה שאמרו בשפולי ממש ולא מן הצד. לא קשיא חדא דאזיל בתר טעמא משום יתרה ובכל מקום שייך יתור אפילו מן הצד. ועוד כי הריאה בגוף הבהמה אינה תלויה אלא שוכבת וכל קצוצת הריאה נקראו שיפולי וזה ברור. וצויתי להביא את הריאה לפני ונפחו אותה ונתכסת הבועא בין החתוך ולא היה נראת כלל ונטה דעתי אחר המכשירים מהטעמים שכתבתי כיון שדין זה לא הוזכרה בתלמוד והבו דלא לוסיף עלה. וראיתי בהגהה לא ידעתי למי. זה לשונו והא דבועא בשיפולי הריאה טריפה משום דאין לה מעמידין והדופן מתקלקל וסופו לינקב ואינו יכול בקל להרפא כי מה שחותך אדם באצבע זה יכול בקל להרפא ממה שחותך אדם בסוף אצבעו שאין בשר חי סביב החתך אבל למעלה בחתוכי דאוני יש מכשירין לפי שיש מעמידין קצת אעפ"י שאין חוט בשר מקיפו עכ"ל הגהה. וזה מסכים למה שכתבתי ומינה לא תזוז. ואעפ"י שידעתי תמצא אשכנזים הפך זה חומרא בעלמא היא ואין לסמוך עליהם משום הפסד ממונם של ישראל. והנראה לע"ד כתבתי: