שו"ת רדב"ז/אלף כ

שאלת ממני אודיעך דעתי דרך קצרה על ענין מקרא סופרים ועיטור סופרים וכתיב ולא קרי וקרי ולא כתיב וכתיב הכי וקרי הכי שנראה ח"ו שיש ספק בכתב אשר בידינו אם היא משובש והגיהוהו ועמדת על מה שכתבו הראשונים בזה ולא נתיישבה דעתך:

תשובה תדע כי כל מה שאתה רואה שהשנויים הכל הלכה למשה מסיני. והכי גרסינן בפ' אין בין המודר א"ר יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ שמים מצרים. עיטור סופרים אחר תעבורו אחר תלך אחר תאסף קדמו שרים אחר נוגנים. צדקתך כהררי אל. קריין ולא כתבין פרת דבלכתו. איש דכאשר ישאל איש. באים דנבנתה. לה דפליטה את דהגד הוגד לי. אלי דהגורן אלי דהשעורים. כתיבן ולא קריין נא דיסלח. זאת דהמצוה. ידרוך דהדורך חמש דפאת נגב. אם דכי גואל. ואע"ג דהתלמוד שלנו אינו מסכים עם המסורה לא שהמסורה מוסיף וגורע מ"מ לדברי כולם הל"מ מסיני הם. וא"ת כיון דכולהו הל"מ היכי אמרינן מקרא סופרים או תיקון סופרים או עיטור סופרים. וליכא למימר לפי שהסופרים קבלו כך איש מפי איש תליא להו בסופרים בכל הל"מ כך היא שהסופרים שהם החכמים קבלו איש מפי איש שזו הל"מ. והנכון בזה דכולם הל"מ אלא שהסופרים דקדקו שהיה ראוי שנקרא כן או שנתקן כך אפילו שלא היה הל"מ מסיני. ומעתה כל מקום שתמצא מקרא סופרים או תיקון סופרים או עיטור סופרים לא יעלה בדעתך ח"ו שהיה הדבר חסר והם תקנוהו דאי לא תימא הכי כל דבר ודבר יש מקום לבעלי ריבנו לומר כאן תיקנו סופרים כאשר אומרים עלינו כל יום אלא עקרן של דברים שהכל הלכה למשה מסיני שכך הוא אלא שהסופרים דקדקו זה היה ראוי להיות כך וזה כך אפי' שלא לאמרה הלכה למשה מסיני. והשתא ניחא מ"ש רש"י ז"ל וטעמייהו לא מפרש ליה וכי בכל הל"מ כלום מפרש טעמא אלא ה"ק לא אתפרש מאיזה טעם דקדקו הסופרים שכך היה ראוי להיות. והנה דקדקתי בכל הני כתיבן ולא קריין וקריין ולא כתיבן דמייתי תלמודא אין בהם אחד בתורה אלא בנביאים וכתובים ואע"ג דכתוב במקצת ספרים זאת דהמצוה ומשמע דהוא בפ' ואתחנן ליתא כלל שלא נמצא כן בספרים שלנו אלא הגרסא הנכונה זאת דהמצוה והוא בירמיה ואפילו הכי צריכין אנן לטעמא דאמרינן דהא כתיב ישגלנה וקרי ישכבנה וכתיב ובעפולים וקרי בטחורים ואם הכתיבה היא עיקר נמצא קורא המלה על פה ואם הקריאה היא עיקר נמצא הס"ת חסר תיבה אחת ופסול והן כמה קרי וכתיב דאיכא בתורה כגון נער נערה סכת סוכות ורבים כאלה בכולן אתה צריך לומר שהם הל"מ שיכתבו כך ויקראו כך. וא"ת א"כ אמאי לא מייתי הכא ר' יצחק אלא הני דאינם בתורה צ"ל דלא מייתי הכא אלא אותם שהם תיבות שלימות דקריין ולא כתובן וכתיבן ולא קריין ועפולים וישגלנה הוא הפוך מלה במלה אחרת והוא להסתיר הדבור הבלתי טהור והשתא ניחא נמי דאיך כתבה תורה ישגלנה או עפולים שהוא לשון בלתי נקי דכיון דבאה הלכה למשה מסיני לכנות לשון הקריאה לית לן בה. וא"ת איך יהיה הל"מ מה שנאמר ברות או בשאר מגלות או בתהלים שאמרו דוד וכיוצא בהם. וי"ל דקייל"י דהכל ניתן בסיני אפילו דקדוק שעתיד תלמיד ותיק לחדש הכל נאמר למשה בסיני. כללא דמילתא שלא תאמין לדברי האומרים שנפל בלבול ושבוש בספרים אלא הכל נאמר הל"מ כאשר כתוב אצלינו היום ולא תאמין לדברי האומרים כי עזרא הסופר והסופרים הבאים אחריו תקנו המעוות ח"ו כי לא היה שם מעוות. ולא לדברי האומרים שהם דברים סתומים והקרי הוא פירוש שפירשו החכמים אל תשמע לכל הסברות האלו אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך ותאמין למה שאמרו רז"ל כי הכל הל"מ וקרי וכתיב וכתיב ולא קרי ומלא וחסר ומקרא סופרים ותיקון סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין כולהו הל"מ. וכן שאלו מלפני הרשב"א ז"ל בעפולים איך קרי בטחורים וישגלנה איך קרי ישכבנה והשיב הל"מ. וכן הא דאמרינן ואברהם עומד אלא שכינה הכתוב מפני כבוד של מעלה. ובעל הערוך כתב בערך עטר וז"ל ונראין הדברים שבתחלה אנשי כפריס לא הוו דייקא במקרא והוו קרו וסעדו לבכם ואחר תעבורו קדמו שרים ואחר נוגנים צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה הוו משתבשי באילין מילי בההוא זמן וסברי דהכי דקדוק משום דהכי מסתבר ואתו סופרים וסליקו להו להני ווי והוו קורין אחר תעבורו אחר נוגנים וכו' וכד חזו סופרים קא עטרי להו לאילין ווי והוו קרי להו לאילין מילי עיטור סופרים ואתא ר' יצחק ואורי להו דהל"מ נינהו ועד דורות הקרובים להשתא הוו משתבשי וקורין ולא ישמע על פיך וסופרים מגמרי דלא מקרי בוא"ו עכ"ל. וגם לסברא זו איני מסכים חדא דאזיל לשיטתיה דעטור הוא לשון הסרה דכתיב רק הבמות לא סרו ומתרגמינן לא עטרו. אבל לדעת האומרים שהוא ליופי הקריאה כרש"י ז"ל מאי איכא למימר. ועוד מאי אמר הרב ז"ל במקרא סופרים ובתיקון סופרים ועוד כיון שאתה נותן רשות לבעל הדין לומר שנשתבשו והוצרך להסיר הווין גם יאמר הוסיפו וגרעו כחפצם כאשר הם אומרים. ותו ק"ל עליה וכי כל בני הכפרים שהיו ישראל נפוצים בהם הסכימו להוסיף אלו הווין ולא זולתם וכמו שהסכימו להוסיף אלו ווין למה לא הסכימו להסיר כמה ווין יתירים שנדחקים המפרשים ואומרים וא"ו נוספת כפ"א רפא בלשון ישמעאל. הילכך גם בזה הדעת אני רואה בלבול כשאר הדעות ולכן איעצך ולא תבקש בזה הדרוש יותר ממה שכתבתי לך והיא קבלתנו שהכל הל"מ ולא נפל שינוי ולא טעות ולא שום בלבול ולא שכחה בספרי תורתנו הקדושה ולא בספרי הנביאים והכתובים וכל מה שנאמר ברוח הקודש זולת מה ששינו לתלמי המלך בתורה שהעתיקו לו בלשונו אבל שאר ס"ת נשארו כאשר נתקבלו מהר סיני יפה איש מפי איש אלא שנפל מחלוקות בין בעלי התלמוד וחכמי המסורה בהרבה מקומות כמו פילגשים פילגשם כתיב וכן כלות משה כלת כתיב ורבים כאלה כאשר נפל מחלוקות בדין מדיני נפשות או דיני ממונות. וא"ת אנחנו לא נדע על מי נסמוך כבר נשאל הרשב"א ז"ל על זה והשיב כי כל מלא וחסר דתלי ביה דינא כגון בסוכות בסכת קרנות קרנת נסמך על בעלי התלמוד שהם דקדקו כבר הדבר יפה ואי לא נפיק מינה דינא נסמוך על בעלי המסורת שמנו החסרים והיתירים ונכתבו בה ספרים ואם יש מחלוקות בספרים נתקן הספרים אחר הרוב דכתיב אחרי רבים להטות ע"כ. ונ"ל שאם הם מחצה על מחצה נסמוך על המסורה ונתקן הספרים ולא אמרינן הכא העמד (על) הספר על חזקתו דהא ממה נפשך חד מינייהו פסול ואין ראוי שיהיו ס"ת חלוקים. אבל הדבר רחוק מאוד שימצא ספרים חלוקים מחצה על מחצה ומזה הטעם השמיט הרשב"א ז"ל חלוקה זו. ואני תקנתי ספרים שהגיהום עפ"י המדרש אל תירא אותו עד דרוש אחיך אותו כולם מלאים בוא"ו מלשון אות ברית ומלשון סימן ותקנתי אותו חסרים עפ"י המסורה וכבר כתבתי על זה בתשובה אחרת. והנראה לע"ד כתבתי: