שו"ת רדב"ז/אלף יא
שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין ראובן שיש לו אח ורוצה להשיאו אשה ולא רצו ליתנה לו עד שיקבל עליו בקנין ושבועה לזון את אחיו ואת אשתו כך וכך שנים אם משתעבד בזה כיון שאינו דבר קצוב כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"א מהלכות מכירה חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך או לכסות אותך חמש שנים אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד שזו כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכן הורו רבותי ע"כ:
תשובה כבר ידעת שהראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל חלוקים על הרב ז"ל ורבותיו ז"ל בדין זה ובעל מ"מ ז"ל כתב איני יודע לדין זה של הרב ורבותיו ראיה וכן כתבו האחרונים ז"ל דע"י קנין משתעבד וליכא למימר דהכא נמי משום דמתחתני אהדדי גמרי ומשתעבד בלא קנין דהם הם הדברים הנקנין באמירה דלא אמרינן הכי אלא במי שפסק לזון את בת אשתו או האב כפוסק על ידי בנו או בתו ודוקא האב ונשואין קמאי אבל שאר קרובים אפי' האם הפוסקת על בתה אינה משתעבדת אלא ע"י קנין וכ"ש שאר קרובים והאב ג"כ בנשואין שניים אינו משתעבד אלא ע"י קנין אבל ע"י קנין משתעבד שפיר אפי' שאין דבר קצוב ואע"ג דאתריה דמר הוא נראה לי לפסוק כדעת כל האחרונים. ותו דבנ"ד איכא שבועה ומשתעבד שפיר לקיים שבועתו. ותו שהרב ז"ל נמשך אחר רבותיו בזה ורבותיו היו שם בספרד. אבל במצרים הכל הולך אחר הקנין ואין אחר הקנין כלום. והנראה לע"ד כתבתי: