שו"ת קנאת האמת
קנאת האמת והשלום, חותמו ושמו ית' תעשה זאת! היא הציתה את לבי סחרחר והבעירה בי שלהבת יה, להטה מורשי רעיוני עדי נתכו, ולבי נמס כדונג ואש דת תוקד בקרבי, בריחי ברזל מדלתי פי המק ותמס לשוני החוצה, ועתה תהלך בארץ, להציל האמת מיד עושקיה. ואם גם הנושא בדרוש ודבר המשפט שעליו אשים דברתי, והוא אם טוב להתפלל בלשון הקודש הם ששפתיו נעות ולבבו לא יבין מה הוא המדבר, או להתפלל בלשון ושפת ארץ מולדתו הידועה ומובנת לו? בראי' לבדה בלי התבוננות ועיון בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים נ"ע, אשר מפיהם אנו חיים באלה החוקים והמצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בזה ובבא, נודע ונגלה לעין כל, שעיקר התפילה הוא עבודה שבלב, ועבודת הלב היא טהרת המחשבה לדעת לפני מי - ומה הוא מתפלל, אם כן יפלא בעיני הרואה והמגלה הזאת, ויאמר: מה לך כי נזעקת? זיל קרי בי רב הוא?
אמנם שמעו נגידים ואדברה! זה ימים והנה מגלה עפה לפני, הכותבה העלים את שמו, ואת מקומו לא גילה אך את סודו, ויספר לי חדשות, זה לשונו: "מקרוב קמו אנשים, מהם חכמי לב ובעלי בינה, תמימי דרך במנהגם ומטיבי לכת, ויבנו להם בית תפילה מהודר בתפארת, אבל הבניין הזה הוא סתירת בניין ובינת נכונים מנהג אבותינו הקדושים ע"ה, יען מתפללים בו פסוקי דזימרה בלשון ושפת ארצם ובהלווית גלי שיר משמיע קול דממה דקה, ובזאת סרו מדרכי אבותינו הקדושים:
א' עזבו מקור מים חיים שפת לשונינו הקדושה, לנו מורשה, ומשנים מטבע שטבעו חז"ל.
ב' הלווית כלי שיר בתפילה אסורה וכן לא יעשה בישראל מטעם ובחוקותיהם לא תלכו.
ג' עוברים על לא תתגודדו, יען רבים מהקהל בעיר ההיא מנהג אבותיהם בידיהם ומתפללים כחוק המקובל - המשנים ידם על התחתונה ונלכדים במצודת האזהרה: "לא תעשו אגודות אגודות".
ד' פורצים גדר שגדרו חז"ל, במה שמבטלים תפילה בלחש, והשליח-ציבור מתחיל התפילה מיד אחרי חתימת ברכת "גאל ישראל" בקול רם.
ה' הוסיף קול נהי ובכי על זדון האנשים האלה שהולכים אחרי שרירות לבם להפר חוקי ישראל, שגם מה שמתפללים בלשון הקודש, בוטים הברת התנועות במבטא ספרדי וקורים פרשת שבוע בס"ת בלי נגון הידוע המיוסד על הטעמים שנתנו בסיני, ושפך חמתו עליהם כדרך כל מוציא דבה רעה שפותח בשבי ומסיים בגנות.
על כן, הבלג לא אוכל, אדברה על הנושא הזה במקהלות, ואת אשר ראיתי להצדיק דברים מצודקים אשלח ואפיץ בישראל, אולי גם למקום המערער יבואו דבריי, יחזו עיניו ויבוש ויכלם, על אשר הוציא דיבה רעה על עדת ישראל ויראה כי הבל פצה פיהו, ואם אהבת האמת תוקד בלבבו ומאהבתה שגה, עתה בראותו שגיאותו הרבה, ברך יברכני, ואם נסך עליו רוח תרדמה ויעצם עיניו מראות ואזניו יכבד משמוע, יהי לו אשר לו, ואני את נפשי הצלתי, ונקתי מפשע רב שלא יאונה און על ידי, פן יאמר צדקתי ויחשוב שתיקתי כהודאה לדבריו.
וביסוד ושורש הדרוש אכפול מלתי, כבר אמרתי שנושא המשפט שעליו אנו דנין אין בו משום מורה הלכה בפני רבו, כי הדברים פשוטים ונודעים בספרי הפוסקים. אמנם אקווה לבעל הגמולות ית', כי אבוא על שכרי ולא נופל אנוכי בעבודתי זאת מן נושאי כלי המלחמה העומדים בקצה המחנה, ואין לאל ידם לעצור את השונא היוצא ובא להילחם, אבל מעירים בהשמעת קול את חיל הצבא כי יביטו ממרחק קרבת האוייב היוצא לקראתם ויקראו בחוזקה: עורו! עורו! חזקו ואמצו אך ירך לבבכם! ונושאי הכלים האלה ואנשי הצבא הקולעים אל השערה חלק כחלק יקחו, כן אנוכי עומד ממרחק, צופה אני מתוך דברי הפלמוני, כי מגמתו לעורר מדנים מאויבי אדם ודלי הדעת, אשר לא יחדלו מקרב הארץ, ולא ישנו את תפקידם, ולא יעברו חק חקקה הטבע לכל רשעי כסל, לשנוא את האמת ודורשיה, ולהאדיב נפש מאהביה, אקרא בקול גדול אל האנשים החרדים לדברי השי"ת ולתת כבוד שמו:
חזקו ואמצו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולותיכם, אל תיראו ואל תחפזו, כי ה' ילחם לכם להושיע אתכם.
הערות עריכה
- ^ רב שהחזיק בדעות רפורמיות, וכמבואר בדברי השו"ת כאן.