שו"ת מן השמים/סימן מז

ועוד שאלתי על השוכרין רועים לשמור בהמותיהן וביום השבת הולכים ומגבנים והם שכירי ישראל, ודבר ידוע הוא שלא נניח לשכירנו לעשות מלאכה בדבר שלנו, וא"כ איך נניחם לחלוב ולגבן שהרי חולב חייב משום מפרק, ומגבן חייב משום בונה, אלו ארבע שאלות שאלתי ביחד:

והשיבו חרדל ותבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן דמפיגין טעמן:

ועל השנית השיבו, אל תלך בדרך אתם אע"פ שאין איסור בדבר אין טוב לפרוץ גדר המנהג:

ועל השלישית השיבו, אין אמונה בע"ג ואין לסמוך עליהם והרי אמרו דדמיך בהון נפיל בידיהון:

ועל הרביעית השיבו, הרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה ומפני ההפסד הורו שאין צריך למונעם מלכבות ודבר זה כמו כן אחרי שהרועה החולב ומגבן מעצמו אין עלינו אף למנעו מפני הפסד הבהמות והפקר החלב וא"ת הלא שנינו נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור, נמצא דמעשה גוי אסור לישראל כשעשה בשבילו אע"פ שמעצמו עשה והרועה כמו כן חולב ומגבן בשביל ישראל ואיך יהיה מותר, בין תבין את אשר לפניך כי לא נאמר ואם בשביל ישראל אסור אלא לאותו יום עצמו שאסור להשקות בהמותיו מאותן מים שמלא בשבת בשבילו אבל למוצאי שבת מותרין לא מצינו מעשה גוי אע"פ שעשה בשביל ישראל שיהו אסורין למוצאי שבת, והרועה החולב והמגבן ודאי אסורין לאותו שבת אבל למוצאי שבת מותרין, אבל ישראל שקנה מגוי כל חלב צאנו של כל השנה ואם הוסיף הוסיף לישראל ואם פחת פחת לישראל אסור לו לילך לשמור החלב והגבינות בשבת דהא גרסינן במסכת שבת פרק תולין ההוא מרבנן דקא נאים במברא וקא עבר בהך גיסא נטר פרי ואמר למינם קא מכוונא, ואמר רב אשי הערמה דרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחילה, הא אינש דעלמא אסור: