שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן ע

שאלה ראובן בהיותו באנקונה לוה משמעון סך מעות והתנה עמו שיתן לו ריוח כך וכך ושיוליך שמעון לאחריותו סך קאריזיאש מאנקונה עד ראגיזה או עד שאלוניקי והנה עתה טוען ראובן שדבר זה הוא ר"ק ואסור לו ליתן ולשמעון לקבל כי מלוה ולוה שניהם עוברים וכופרים ולכן שואל משמעון שיתן לו הקריזיאש שלו והוא רוצה לפורעו סכום הקרן גם האחריות כפי הנהוג בין הסוחרים אמנם המותר מזה הוא רבית קצוצה וגם אומר שאם תמצא לומר שהוא אבק רבית לבד שמ"מ הנה הוא בא לגבות ואע"פ שהקריזיאש בידו לאו בתורת פרעון באו לידו וא"כ שמעון נקר' מוציא ואבק רבית אע"ג דאינה יוצא בדיינים אינו נגבה עד כאן טענת ראובן ושמעון משיב כי הוא מנהג בין הסוחרים לעשות כן ושהוא כבר נפרע ממונו ואינו רוצה להוציא ממנו דבר הדין עם מי:

תשובה

לכאורה היה נראה כי ראוי לבקש ולחפש ולחזור על כל הצדדי' וצדי צדדי' למצוא התר לדבר זה אחר שאין העולם נזהרים מזה כמו שמצינו בפרק המביא גבי הא דאמר רב יהודה האי מדורתא מלמעל' ולמטה שרי כו' וכתבו התוס' וא"ת היכי מסדרין שלחן כו' עד וי"ל הואיל ואין להם מחיצו' כו' נרא' שהכרח המנהג הניע' לפרש מה שפי' דלא כפרש"י ז"ל גם הרא"ש בפסקיו כתב וז"ל מה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים כו' עד ואין העולם נזהרים מלהני' השלחן כו'. נראה מכל זה שהתוס' והרא"ש דחקו עצמם לפ' דלא כפרש"י מצד ראותם שאין העולם נזהרים וכן בכמה מקומות מצינו זה אלא שאין כאן מקום להאריך

אמנם בנ"ד נראה לע"ד כי בלי ספק הוא מנהג הדיוט וגרוע ואין לשום אליו לב אחר שאנו רואין דכל אפין שווין שדבר זה אסור גמור ואפי' המקל אינו אומר אלא שאין לו דין ר"ק שיוצאה בדיינים אמנם אבק רבית גמור קרוב לשל תורה הוא שאפי' שיש כמה חלוקים באבק רבית כמו הערמת רבית ורבית מוקדמת ורבית מאוחרת וקרו' לשכר כו' ועוד אבק רבית כמו המעלה בסחורה שאומר אם מעכשיו בכך ואם לאחר זמן בכך שכל אלו מדרגות אבק רבית וזו חמורה מזו ויש פוסקים דסברי דלא הותר ליתומים אלא קרוב לשכר כו' אחרים אומרים שכל אבק רבית מותר ליתומים מ"מ המקל בזה אומר דלכ"ע אפי' ליתומים אסור ואחר שכן הוא האמת אין ראוי לבקש להם זכות אלא לראות הדרך הישר והאמת ומי לנו גדול להודיענו האמת בזה כי אם מהר"ם שהוא גדול שבפוסקים האחרונים וכל דבריו נאמנים וכתב המרדכי פרק איזהו נשך וז"ל השיב ר"מ וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות עד אעפ"י שהיית נותן ההוצאה שיחזור עם בנך כו' עד כיון שאת' קצבת עמו לתת לו היציאה ה"ל ר"ק ועם שדבריו אינן צריכים סעד קיימם וקבלם ליסוד מוסד מהררי"ק בשרש קי"ט וז"ל אחר שהביא התשוב' הנז' כתב הרי לך בהדייא דכיון שקצב לו ליתן ההוצאה ה"ל רבית קצוצה ואע"ג דמקבל עליו אונסין מאחר דלא קבל עליו אחריות גנבה ואבדה ואע"ג שהיה נותן לו ההוצאה נמי גם בלא הלואת המעות מפני חזרת הבן כ"ש כו'.

וא"כ בנ"ד היה צריך המלוה לקבל עליו אחריות באותם המעות שהלוה אם היה מוציא אותם הלוה בסחורה מה ואותה הסחורה היתה באה לאחריות המלוה עד מקום פלוני ושם במקום הנז' היה מוסר אותה ללוה והלוה יתן לו אז הריוח שהיו קוצבים בעת משאם ומתנ' וכמו שמצאתי כתוב בש' רש"י ז"ל תשו' השיב רש"י ואמר שאסור לנהוג כדר' שנוהגים במלכות זאת שנותנים ליריד של קולונייא זקוק של כסף שהוא י"ב אונקיות ושאל רבינו יעקב ברבי יקר את רש"י וא"ל אינו יכול אלא א"כ יקבל המלוה הסחורה שהלוה נותן בה אותו כסף ויוליכנו המלוה או שלוחו באחריותו של המלוה עד מקום שיקבל שם המעות ויתן לו י"ג פשיטין ושרי ובלאו הכי אסור עכ"ל העתקתי תשובה זו אות באות מספר המחבר הנקרא מהר"ר בנימין זאב ז"ל כדי שממנה ילמוד אדם כמה צריך המלוה לקבל אחריו'

אמנם נ"ד הוא ממש כמעש' דמהר"ם שחזרת הרב עם התלמיד הוא באין אחריות שקבל שמעון מסחורה אחרת שהיה לראובן והלואת המעות להוצאה ניתנו וכיון שקצב עמו הוי רבית קצוצה וכ"ש וק"ו בנ"ד שקצב עמו יתר הרבה מן הנהוג עד שנראה לעין בבירור שמה שקצב עמו לא היה אלא מצד ההלואה ואיני רואה חלוק בין זה להלוני ודור בחצרי דתנן המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחוה ומה לי שלא ישכור בפחות המלוה מן הלוה לכששוכר ביתר הלוה מן המלוה וכשם שהלוני ודור בחצרי בפחות הוי ר"ק כך הלוני ואדור בחצרך ביתר הוי ר"ק ובנ"ד דדרך הסוחרים הוי גלויה ומפורסמת שנותנים כך בעד כך סחורה וזה התנה עמו שיתן לו כך מעות ושיתן לו יותר הרבה בעד קבלתו האחריות הוא הדין והוא הטעם דהוי ר"ק כנלע"ד.

גם בטענה השנית רואה אני שיש לזכות לראובן וזה מטעם דמ"ש הרי"ף על הלוהו ודר בחצרו דהוי אבק רבית ולא תימא דהני מילי היכא דפרע ליה זוזי כו' אלא אפי' קא תבע ליה מקמיה דלפרעיה לא מחייבינן לנכויי ליה שיעור אגרתא כתב הטור בי"ד סימן קע"ב טעם לזה גבי משכנתא שלפי עניות דעתי שניהם שוים בענין זה רצו' הלוני ודור כו' ומשכנתא וז"ל ואפילו באתרא דמסלקי דמחזי כרבית אם אומר הלוה חשו' הפירות שאכלת ותנכה אותם בחובך עד ואי הוה מסלקינן ליה בלא זוזי הוי כאלו מוציאין ממנו שמתחילה לא אכלו בתורת פרעון חובו. הרי משמע דטעמא דלא מסלקינן ליה הוי מטעמא דכבר קבל הדיטה ואכל בתורת ריוח ולא בתורת פרעון אמנם נראה שאם היו אותם הפירות בידו בתורת משכון דאין לו רשות לאוכלם לא אמרינן הכי כך נראה לי ומ"מ איני סומך ע"ז כי לא נתן לי פנאי השוא' לעיין בו כל הצורך

אמנם נראה לע"ד דאין אנו צריכים לזה אחר שהוא רבית קצוצה לדעת מהר"ם ז"ל ולדעת מהררי"ק גם מצאתי תשובת מהר"ם הביאה בע' תרומת הדשן ז"ל בתשובותיו נראה דבר סמכא הוא ועליה לא פקפקו ולא ערערו גם איני רואה פוסק מאותם שבדקתי יחלו' עליה וכ"ש וק"ו דנ"ד עדיף טפי מתשובת מהר"ם ז"ל כאשר ברור לכל וגם כי היה בידי להאריך בזה מ"מ לאפס פנאי לא ראיתי להאריך כי אם לגלות דעתי כי דבר זה נראה בעיני דהוה ר"ק והוא יתעלה יגלה לנו נפלאות מתורתו לבל נכש' בגדולה או קטנה נאם הצעיר בדעת ותבונה: