שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן סג
שאלה ראובן שנשתתף עם שמעון ונתפשר עמו לת' בידו ט"ל אלף לבנים שיעמוד שמעון לבדו בחנות וישא ויתן עם סך המעות הנז' וכל הריוח שירויח שמעון הנז' יחלוק עם ראובן הנז' יען ראובן גם שלא היה מתעסק במשא ובמתן החנו' הנז' קבל עליו אחריות חלקו מהמעות הנז' וגם היה נכנס לשמעון ערב קבלן גמו' לכל מי שהיה מתחייב שמעון ונמשך זמן השותפות הנז' ד' או ה' שנים והיו חולקים הריוח מחצה על מחצה שוה בשוה ויהי כראות שמעון שכל הטורח והעמל מהמשא ומתן היה נושא על שכמו לבדו וכל הריוח היה לחצאין והיה נותן לראובן סך גדול בעד חלקו מהריוח לא רצה להמשיך עוד זמן השותפות על האופן הנז' ונתפשרו ביניהם לישב עוד שנה אחרת בשותפות ושמעון ישב בחנותו וישא ויתן הוא לבדו בסך המעות ונתון יתן לראובן חמשה אלפים לבנים יותר מהט"ו אלפים לבנים שנתן בידו בעד הריוח מהשנה ההיא על הכל יורנו מורנו מורה צדק אם יוכל ראובן לתבוע הריוח מהשנים הראשונים ובפרט ששמעון היה פורע לראובן שכר שכירות החנות הנז' שהיה של ראובן מדי שנה בשנה נוסף על הריוח הנז' שהיה לחצאין או אם יש צד רבית בדבר ואת"ל שאין צד רבית בשנים הראשונים מפני האחריות שקבל ראובן עליו יודיענו הדין בשנה האחרונה שנראה שהיה רבית קצוצה שלא היה לראובן שום אחריות רק הריו' קצוב ה' אלפים לבנים בעד הט"ו אלפים לבנים שהניח ביד שמעון ילמדנו רבינו הדין דין אמת לאפרושי מאסור נשך ותרבית כנחש ישוך ומה' תהיה משכורתו שלמה:
כבר אמרו חכמים כמה צריך אדם ליזהר מעניין רבית שלא לבקש שום צד התר כי הוא דבר הנושך לאדם ואם היום יפתח כחודה של מחט יוסיף מדי יום יום עד שיפתח לו כפתחו של אולם וכמו שכתב כל זה הטור י"ד הלכות רבית וכן אני רואה במעשה הרע הזה שתחלתו כפי הנראה בפירוש שהוא רבית מדרבנן ואמרינן בגמרא האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון פירוש שהנותן מעות לחברו כדי שיתעסק בו והריו' יחלקו בשוה אסור לפי שנמצא שעבו' החצי שהוא מלוה טורח בשבילו בחצי האחר שהוא פקדון ואם וכן נותן לו רבית בעד המלוה שהלוה לו וכן הוא כפי מה שבא בלשון השאלה שכתוב שהיו חולקים שוה בשוה וכפי מה שנראה ג"כ שהאחריות היה על הנושא ונותן במעות דהא ודאי זה קרוב לרבית דאורייתא דמדרבנן אפי' היה האחריות וההפסד לשניהם שוה בשוה והריוח שוה בשוה הוי רבית דרבנן אלא היה צריך לעשות כמו מעשה דרב עיליש הנז' בגמ' בפרק איזהו נשך דאמרינן התם רב עיליש גברא רבא הוה ורבית לאנשי לא הוה ספי אלא אית לן למימר פלגא לריוח ותרי תלתי להפסד וכו' ויש בענין זה חלוקין רבים הלא הם כתובים בדברי הפוסק' ז"ל ולכן לא אאריך פה כי אינו צריך
ועתה ראיתי שהתחילו ראובן ושמעון הנז' בשאלה באיסור קל דרבנן וגמרו באיסור חמור דאורייתא דהרי כתב מעשה כזה המרדכי ז"ל והביאו ב"י הלכות רבית סי' קע"ז וז"ל הנותן מעות לחבירו למחצית שכר שנתים או שלש ושוב נמלכו ועשו קצב' ביניהם לתת לו כך לשנה וכו' עד וכתב מהררי"ק בשרש קי"ט על דברי המרדכי דמשמע לכל מבין אעפ"י שחצי האחריות על המלוה קא אסר משום רבי' קצוצ' אם הוציא המעות בהוצאותיו אפי' באו המעות בידו מתחלה בהיתר ע"כ. הרי עינינו הרואות כמה גדלה המכשלה הזאת באלו השותפין שהרי אפי' היה ראובן מקבל חצי האחריות כיון שיש לו קצבה הוי ר"ק כ"ש בנ"ד שנראה שלא קבל עליו שום אחריות כלל ולא עוד אלא שמתחלה התחילו באיסור כמו שכתבתי וא"כ הדבר פשוט מאד שאין לבעל המעות ליקח שום ריוח כלל ועיקר ואם לקח צריך להחזירו משום דהוי רבי"ק דקי"ל שיוצאה בדיינין
עוד מצאתי שם בב"י בריש סי' הנז' אין מקבלין צאן ברזל משנה עלה וכו' ופיר' רבינו כפרש"י והרמב"ם דהיינו שחולקין הריוח וא"כ הוי רבית דרבנן אבל התוספות כתבו שר"ת מפרש דמתניתין מיירי ברבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח דקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה שם שבח בין לא יהיה כלו' דקמ"ל דחשבינן להו כאלו יצאו מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ומשמע לי דגם לרש"י והרמב"ם כל כה"ג דפירש ר"ת רבית דאורייתא הוי דהא קצוצ' הוא ולר"ת פשיטא דבגוונא דפרש"י דאסור אמכ"ש מאין מושיבין חנוני למחצה שכר כו'
מכל מה שכתבנו הדברים ברורים שמעשה שלפנינו הוי רבית גמורה ויוצאה בדיינים והחלק הראשון הוי רבית דרבנן ואסורא עבדי והאריכות בזה מותר גמור ואם בעל המעות ירא את נפשו צריך לתקן את אשר עוות ויפייס לחברו באיזה דבר לענין החלק הראשון הנלע"ד כתבתי מה שנראה לי לאפרושי מאיסורא וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה כה אמר המעתיר הצעיר שמואל די מדינה: