שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן מו
שאלה ילמדנו רבינו מהו לצלו' בשר עם בצל בשפוד מעורב זו על גב זו חתיכת בשר וחתיכת בצל על הבשר מהודק וכן חתיכה על חתיכה עם בצל באמצע מבשר שלא נמלח כי אם שהודח מהדם שעליו עם מעט מלח נתון עליו כדי להטעים הבשר ונותן המלח בשעה שרוצה לצלותו תכף ומיד ואינו שוהה במלחו כלל ע"כ:
ראיתי דבריך טובי' ונכוחי' וצדדת הצדדין המראים אסור והמראי' התר ורצית לדעת דעתי ואני אומר כי שומר נפשו ירחק ממאכל זה חלילה ולי פשיטא דלכתחלה אסור שהרי אמרו בגמ' אסור לצלות כבד עם בשר לפי שבולע הבשר מדם הכבד ויותר ערך יש לאסו' הבשר עם הבצל מהכבד עם הבשר לפי שהבשר יש לו דם לפלוט כמו שיש לכבד והיה לנו לומר דאיידי דטריד למפלט לא בלע ועכ"ז אנו אוסרים מטעם דאין כ"כ דם בבשר כמו בכבד ושמא אחר שיפלוט הבשר כל הדם שבו יחזור ויבלע מדם הרבד וכ"ש שיש לומר זה בבצל מה תאמר שאפי' שיבלע האש ישאב אותו אח"כ דנורא מישאב שאיב מ"מ טעם זה ישנו בבשר עם הכבד ואפי"ה אסור לכתחלה כ"ש בבצל וזה דבר ברור מאד לע"ד
ועוד מצאתי בשערי דורא וז"ל שפוד שצלה בו בשר שלא שהה במלח כדי מליחה השפוד אסור לפי שבלע מן הדם דלא אמרינן בכי האי גוונא גומרא משאב שאיב דמא ואם השפוד של ברזל צריך ללבנו ואם הוא של עץ אין לו תקנה אלא בשרפ' כן קבלתי מרבותי ע"כ ואע"ג דאמר שאין העולם נזהרין בזה ומתירין בדיעבד מ"מ כתבתי זה להודיע שיש דברים דלא שייך בהו לומר גומרא משאב שאיב ומה שאין העולם עתה נזהרין אפי' לכתחילה בשפוד היינו משום דס"ל דאין השפוד בולע כלל מן הדם אבל בנ"ד ודאי בולע הבצל שומן ודם שא"א להכחיש שהבצל מתבשל שם עם השומן ודם היוצאים מן הבשר וכשם ששומן היוצא מן הבשר נבלע בבצל ואינו יוצא כלו כך הדם כי נשאר טעמו וממשו בבשר והא לך מ"ש המרדכי ז"ל דרבנו יואל אסר אפי' בדיעבד כבד שנמלח עם הבשר ואעפ"י שידעתי שיאמר מי שירצה שכתב מהרר"י קארי דדעת יחיד הוא ולא חיישינן ליה אני אומר במחילת כבוד תורתו דלאו כל כמיניה לומר כן ומ"מ יש לי לומר שאף הרב לא אמרה אלא במליחה דקיל טפי מצלי דאע"ג דאמרי' מליח הרי הוא כרותח דצלי מ"מ כף הדמיון מורה דלאו דבר אחד הוא כ"ש בנ"ד שיש לאסור אפי' בדיעבד לע"ד וטעמא דא"א להכחיש שהדם אינו נבלע כלל דאעפ"י דנורא משאב שאיב מ"מ היינו כשאין מעכב לאור לשאוב אבל כשיש מסך מבדיל הדם נבלע במסך ההוא ומה שאנו אומרים שחוזר האש ומוציא דם שנבלע בבשר לא כל הדברים שוים שדרך הבשר לפלוט כמו שאנו רואים לעין שפולט כל זמן שיש לו לפלוט אבל הבצל שואב ואינו שואב האש ממנו רק שמתבשל שם ונשאר בו טע' הדם והשומן דהרי כתב הריב"ה וז"ל הצלי אין צריך מליחה לפי שהאור שואב הדם ואם ישאר בו שום דבר ממנו הוי דם איברי' שלא פירש הרי א"כ שלא התיר אלא מטעם שאפי ישאר הוי דם שלא פירש אמנם בבצל שבלע הדם אפשר שאפי' שנאמר שהאש שואב איכא למיחש שנשאר שם קצת שלא יצא ואין טעם להתיר
וראיה לדברי דאמרינן אין מניחים כלי תחת הבשר כו' וכתב הר"ן על זה איכא למידק יאסר השומן מפני שהוא בולע מן הד' וכ"ת דאין משקה בולע ממשקה יאסר השומן מפני פליט' הכלי י"ל דהאי דמא דבי דוגי מדינא לא מתסר לפי שאין נוהנים בי דגי עד שנצלה כמאכל בן דרוסאי וכלה דמו יע"ש נמצא דמן הדין הכלי אסור כל שהוא תחת הבשר שלא נמלח אם נתון שם קידש שצלה הבשר כמאכל ב"ד וכ"ש וק"ו הבצל ולא שייך למימר שהאו' שואב מכל וכל כדפרישי':