שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן מא
שאלה ראובן שוחט ובודק וקצת אנשים שנגע יראת ה' בלבבם היו נזהרי' מלאכול מידו להיותו מוחזק בעיניהם לבלתי ירא שמים ואחר ימים נמצא יצתה טרפה מתחת ידו פעמיי' שלש והוחזק כן בשלשה מקומות ניקופול סופיא' וידין וכשנתברר להם כן העבירוהו ועמד כן ז' או ח' ימים ומקצת מאנשי קהלו חזרו לאכול משחיטתו באמר' שהי' עני ואין לו על מה שיסמוך גם שקבל דברי חברו' ואנשים אחרים נזהרים עדיין מלאכול משחיטתו ומ"מ הכלים אשר בשל בהם עד עתה לא הכשירו אות' אלא שיחיד חרד על דבר ה' הכשיר כליו כראוי ושאל השואל אם הדין נותן כאותו יחיד או כשאר האנשים שלא חששו להכשיר כליהם או אם הדין נותן להחזירו כיון שקבל עליו דברי חברות או אם נאמר שאין מועיל כאן קבלת דברי חברות:
עוד שנית גויה אחת שבשלה בשר כשר בקדרה באופן שאין שם איסור אחר רק בישולי גוים אם אותה קדרה נתערבה בשע' שהיו מרחיצין אותה עם אחרות במים רותחין אם נאסרו הקדרות אם לא וכן שפוד שצלה בו גוי בשר וחזרו וצלו בשר אם נאסר הבשר השנית והכלים אשר נכנס בהם הבשר הצלי על הכל יבא דבר מורינו ושכרו כפול מן השמים:
על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. האמת כי נראה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא שזה הבודק תשובתו קשה עד מאד וכמעט אין לו תקנה שהרי כתב הרשב"א בתשוב' סימן תרל"ב שצריך שראינוהו שדואג על מה שאירע לו ומתאנח על כך אז מקבלין אותו אבל אם כדי שיחזירוהו למלאכתו ואומנוהו צריך לחוש הרבה והכל לפי מה שהוא אדם והמקבל דברי חברות צריך לחוש הרבה לקבל בפני ג' חברים הא למדת שכדי לקבלו בקבלת דברי חברות צריך שיהיה מוחזק לאדם כשר ושראינו בבירור שהיה דואג ומתאנח ע"מ שאירע לו שאז יראה שאין תשובתו לסיבת מניעתו מן האומנו' רק כאיש מצר על עונותיו לבד מבלי פנייה אחרת ואף גם זאת לא נתיישב בעיני הרא"ש כמו שנראה מתשובתו שכתב שהביא ר"י
גם יש תשובה אחרת מהרשב"א ומחמיר אפי' במקום שהיה אפשר לשוחט להתצצל לפי שנראין בדברים שהיה מקל בבדיקת הסכין כתב שמעבירין אותו אלא שאם יראה שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד שיקבל דברי חברות כו' עד אם יראה כמקל יפושע ראוי שלא להחזירו אפי' בקבלת דברי חברות נראין הדברים האלה מסכימים לדברי הרא"ש גם מעשה היה בימי הריב"ש ובשביל חשד פעם אחת סלקו לטבח מאומנותו אעפ"י שלא היה שם אלא חשד ואמת לא' לבד והביא ראיה מתשו' הרשב"א שכתבתי
ונראה שיש עוד להחמיר בדבר הזה כמו שאכתוב כי כפי מה שנאמר לי אלו הבודקים אשר באלו המקומות אינם מושכרי' מן הצבור שיתנו להם פרס כך וכך לשבוע או לחדש וא"כ הם חמורים יותר מאותם שהם מושכרים מן הצבור כמו שאבאר כתב הטור י"ד סי' קי"ט המוכר דברים האסורים מעברין אותו ומשמתין אותו ואין לו תקנה ליקח ממנו כו' יע"ש וכתב הרב הגדול מהר"ר אליה המזרחי בתשובותיו דמאן דחשיד דעביד איסור מחמ' הנא' ממון אז מעברין אותו בפעם ראשונה וצריך להענישו דמשמתין ליה כו' כנז' בלשון הטור ויש דין ב' באות' שמושכרים מן הצבור שאין להם ריוח בכשרה יותר מבטרפה ויוצא טרפה מתחת ידם שאלו ג"כ מעבירין אותם בפעם ראשונה אלא שתשובתם מספיק בקבלת דברי חברות בפני שלשה ובלי רמאות. ונראה לי שאלו הטבחים שלוקחים האלמיעדילי"א נכנסין בגדר הראשון כי בכל התורה כלה שוה ממון כממון ושוה פרוט' ממון מיקרי שהאשה מתקדשת בשוה פרוטה ע"כ לשון הרב הנז"ל. הרי מתוך דבריו אתה רואה שהיוצא טרפה מתחת ידו אפי' בפעם אחת לבד אם היה הנא' לטבח ההוא אפי' בפרוט' נכנס בגדר המוכר דברי' האסורי' שכ' הטור דמשמתין אותו כו'. וכ"ש וקל וחומר האיש הזה אשר שאלת עליו מסתמא יש לו ריוח בכשרה יותר מבטרפה ויצתה טרפה מתחת ידו פעמים שלש כאשר כתבת ואוי לו ולמזלו לאוכל בשר נמכר ע"י משחיטתו כי תשובתו קשה עד מאד וכמ"ש ודי בזה לענין הנוגע בטבח הזה שותפו של עמלק והמרחם עליו בדבר הזה לסיב' עניותו נקרא עוכר שארו אכזרי כי אין מרחמים בדין כזה הנוגע לאיסור:
ולענין הכלים אשר שאלת תחלת דברי אומר לך שאם הדברים כנים כאשר באו בשאלה אשריך ששברת ואעפ"י דלכאורה הי' אפשר לחלק ולומר שאם נתבשל בהם אחר שיצאה הטרפה מידו ובפרט אחר פעמיים שלש אז פשיטא שהכלים אסורים וצריכים הכשר כל א' כדינו אבל הכלים שבשלו בהם קודם שראינו שיצאת טרפה מתחת ידו היה נראה שהיו מותרים ולא לאסור אותם מטעם דהוכיח סופו על תחילתו שהרי ישראל בחזקת כשר הוא עומד ועכשיו הוא שנפסל וא"כ כ"מ ששחט עד עתה אימור יפה שחט אבל מתוך תשובת הרשב"א סימן תרי"ט אינו נראה כן שכתב וזה לשונו זה שמעון ודאי חשוד הוא וכיון שכן הוא אפילו מה ששחט למפרע מחזיקין אותו באיסור כו' עד ומעשה היה במקומנו בטבח שימצא שני פעמים נבלה יוצאת מתחת ידו ואסרו כל הכלים למפרע. עוד תמצא תשובה אחרת כיוצא בה סמוכה לזו שכתבתי' ונמצאי' הספרים לכן לא ראיתי להעתיק הלשון דזיל קרי ואם כן נראה בעיני דבנדון איש כזה אשר שאלת עליו הדין נותן לשבור הכלים של חרס ולהכשיר כל שאר הכלים כל א' כדינו:
ולענין הקדרה שבשלה בה הגויה תחלה צריך לדעת המחלוקת שיש בין הפוסקים כמ"ש הטור י"ד סוף סי' קי"ג דלדעת הרשב"א הכלים שבשלו בהם הגוים דברים שיש בהם משום בשול גוים הכלי' אסורים אבל לדעת הרא"ש ז"ל א"צ לחוש לזה כלל שלא החמירו בבישולי גוים לאסור פליטתן והר"ן בפ' אין מעמידין הביא סברת הרשב"א דכתב שכן נר' מדברי בעל התרומה ואעפ"י שלע"ד אפשר לדחות טענת הר"ן שנתן משום דאסר פאנאדש של דגים כיון שהדגים אסורים משום בשולי גוים כמו העיסה מכאן נפקא ליה להר"ן דבעל התרומ' ז"ל סבר כהרשב"א אבל נר' דאין משם ראיה דסבירא ליה כהרשב"א משום דמצינן למימר דיש חלוק בין טעם הנבלע בבצק לטעם הנבלה בקדרה וחוזר ונפלט בדבר המתבשל שם וכן נראה שמחלק הטור בעצמו בסי' הנז' שכת' וז"ל פאנאדה של גוי שאפאה גוי אסורה אפי' למי שנוהג הית' בפת של גוים שהשומן נאסר כשהוא בעין משום בישולי גוים ונבלע בפת ולא הביא שום חולק בדבר הזה. ולענין הכלים כתב למסקנא סברת אביו ז"ל כנז'. והר"ן בתשוב' כתב סברת הרא"ה מסכמ' לסברת הרא"ש וכתב שראוי להנהיג איסור ופורץ גדר ישכנו נחש. אמנם רבינו ירוח' נתיב י"ו כתב אחר שהביא שתי הסברות וז"ל ורוב הפוסקים הסכימו למ"ש הרא"ש. סוף דבר שדבר זה מחלוקת בין הפוסקים וקיימא לן כל ספק איסורא דרבנן לקולא וכ"ש באיסורא כי האי דלית ליה עיקר מן התורה דאית לן למיזל לקולא אחר שהוא ספק וכ"ש שרבינו ירוחם כתב שרוב הפוסקים הסכימו כסברת הרא"ש כנז"ל. אבל אפי' אם תמצא לומר דאזלינן לחומ' כיון שהר"ן מחמיר למעשה מ"מ בנ"ד שבשע' רחיצת הקדרות האחרות רחצו הקד' הבלועה מבישולי גוים עמהן לא נאסרו שאר הקדרות משום דאיכא ספיקא אחרינא שאפי' בקדרות של בשר שרחצו אותם ביורה חולבת בעל התרומות כתב דאם שניהם בני יומן הכל אסור והרא"ש מתיר והרמב"ן והרשב"א מסכימין לדברי הרא"ש. וא"כ בנ"ד נראה דכ"ע מודו שהקדרות מותרות כיון דליכא אלא טעם פליטת טעם איסור בישולי גוים דאין לו עקר מן התורה ואפילו בס"ס דאורייתא אזלינן לקולא וכ"ש וקל וחומר בנ"ד דהוי ס"ס איסור קל דרבנן וק"ל. וזה אני אומר בתנאי שיהיה ברור למי שרחץ אותה קדרה עם האחרות שהיתה נקיה ולא היה בה שומן דבוק דאם היה בה שומן דבוק אוסרת האחרות לדעת הרשב"א והמסכימים לדעתו ואם היה במים ס' לבטל השומן הדבוק בקדרה אז ג"כ לדברי הכל הקדרות מותרות ואין לי פנאי להאריך יותר בזה:
ולענין השפוד לדעת הרשב"א והנמשכים אחריו הבשר שצלו בו אחר שצלה הגוי אסור. ולדעת הרא"ש והנמשכים אחריו הבשר מותר ונראה לע"ד כי בדיעבד כדאי הם הרא"ש והמסכימים לדעתו לסמוך עליהם אפילו באיסור יותר חמור כ"ש וקל וחומר באיסור כי האי אמנם הכלים אשר נכנס בהם הבשר הצלי נראה בעיני דלא מיבעי' הבשר השנית אשר צלה הישראל דהא פשיטא דהכלים אשר נכנס בהם הבשר ההוא שהם מותרים אלא אפי' שנכנס בהם הבשר כשר שצלה הגוי הם מותרים ואפי' לדעת הרשב"א דע"כ לא אסר הרשב"א אלא כשקבל הכלי הטעם על ידי רתיחה באור אבל הבשר הצלי כשמכניסין אותה בכלי אינו כ"כ חם שמבליע בכלי שהרי אין היד סולדת בו ואפילו אם ת"ל שהבשר חם כ"כ שהיד סולדת בו כבר כתב הרשב"א בעצמו וז"ל כבר ביארנו שאיסור מפעפע אפי' בצלי חוסר הכל היה אחד חם ואחד צונן ונפל האחד על חברו התחתון גובר לעולם ולפי' נפל חם לתוך צונן אין אוסר אלא כדי קליפה ע"כ וזה מיירי כגון בשר על גבי בשר או אוכל א' המקב' טעם ע"כ וגם מיירי כשהאיסור החם הוא איסור דאורייתא אבל הכא דאינו אלא על הכלי ואינו אלא איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה כנ"ל והמוהל היוצא מן הבשר הצלי ונפלט בכלי פשיטא דלא הוי כ"כ חם וא"כ נראה בעיני דלכ"ע הכלים שנכנס בהם הבשר הצלי כנזכר סגי להו בהדחה יפה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: