שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן מ
שאלה ק"ק אשר בסופיאה אשכנזים ורומאניטיס וספרדים יע"א היושבים ראשונה פה העיר אשר תחת ממשלת מלך תוגרמ' יר"ה היו נוהגין במנהג' לאכול בשר עפ"י הפוסקים המובהקי' והמפורסמים כמו הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרמב"ן והרשב"א הרא"ש ובעל הטורים ז"ל וכאשר כבש המלך יר"ה למלכות אונגריאה באו היהודים אשר שם שהביאם המלך יר"ה וקבעו דירתם קהל רב מהם בעיר סופיאה הנז' ונהגו בענין הבדיקה מנהגים זרים לא שערום אבותינו הקדושים וחומרו' יתרות לא נמצאו בפוסקים הנהוגים הנז' גם קולות אשר לא עלו על דעתם וכאשר רבו האונגארוס התחילו לנהוג כמנהג' בארצם וכאשר הלכו להם אלו האונגארוס הנז' לעיר קאבאליי' נשארו המנהגים ההם בעיר וחכמי ק"ק ספרדים הבאים אחריהם בעיר הזאת וגם אנשי העיר התושבים מקד' לא ערערו נגד המנהג של האונגארוס וזה לפי שבאותם הזמנים לא היה קצב ישראל אלא שהבודק ישראל היה הולך למקולין של תוגרמים ומביא בשר לשובע כי היו מניחין ליהודים לשחוט בסבר פנים יפות ועכשיו באלו הזמנים הבש' בדוחק ובצער ואין התוגרמי' מניחין ליהודים ליקח בשר בשום אופן ממקולין שלהם וקצב ישראל אינו רוצה לקנות בהמות ולשחוט בשר ליהודים מפחד החומרות ועכשיו רבו הספרדים בפרט רובם עוברים ושבים וראו כי אין להם מה לאכול ואם אין בשר אין דבר אחר ועמדו על נפשם לראות אם יש להם תקנה לאכול בשר עפ"י מנהג הראשון המסודר עפ"י הפוסקים הנז' למעלה אם לאו כיון שכבר יש ימים רבים שנהגו עפ"י חומרות האונגרוס ואת"ל שאפש' לחזור ממנהג הראשון שואלין שגם במנהגם הראשון לא היו עושין נפיחה עתה שהשעה דחוקה אם יש מקום להתיר לאכול הנפיחה ע"כ:
כבר כתבתי פעמים על ענין כזה לרודיש יע"א וגם עתה לא יש זמן רב לסידרוקאפסי וז"ל שם בירושלמי דפסחים פ' מקום שנהגו והביאו הרי"ף ז"ל בהלכותיו וז"ל בר בון אומר כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור ונשאל מתירין לו וכל דבר שיודע בו שמותר ונהג בו באיסור ונשאל אין מתירין לו וכתב ע"ז הר"ן ז"ל וז"ל עוד אפשר לי לומר דבירושלמי נמי בבני תורה ונשאל דקאמר נשאל לחכם כעין היתר נדרים שכל שנהגו איסור בדבר כעין נדר הוא וכשהוא רוצה לנהוג בו היתר צריך שאלה והכי מוכח פ' ב' דנדרים דאמרינן התם מאן תנא דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר כדי לבטלן משום שנאמר לא יחל דברו הרי משמע מכאן דבמנהג לבד שנהגו בדבר המותר איסור הרי הוא כמו נדר צריך שלא לנהוג בו היתר וכ"כ בטור א"ח שלהי הלכות יום הכפורים וז"ל החסידים ואנשי מעשה באשכנז רגילים לעשות שני ימים יום הכפורים ומתענים שני ימים וכו' עד וי"א מי שעשה פעם אחת שני ימים שוב אינו יכול לחזור בו לעולם וכיון שקבלו עליו הרי הוא עליו באיסור כרת וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר לישאל עליו ע"כ ושמעינן מכאן שאפי' בפעם אחת שנהג איסור בדבר המותר הוי כמו נדר ונפל בו מחלוקת אם יש היתר לנדר כזה אם לאו כנזכר:
ואומר אני שלע"ד אפי' לדברי האומרי' שמי שנהג איסור בדבר המותר והי' יודע שהוא מותר שישאל ויתירו לו כעין נדר הניתר על ידי פתח וחרטה היינו בדבר שמן הדין היה מותר לכולי עלמא כפי ההלכה הפסו' בתלמוד או בפוסקים ז"ל אבל בדבר שנחלקו בו חכמי ישראל הללו אוסרים והללו מתירי' ונהגו במקום אחד כדברי האוס' וקבלו כך עליהם שוב אין לדבר הזה היתר בעולם בשום צד ודי לנו המחלוקת שבין הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל שהרשב"א ז"ל ס"ל שבדברי' המותרי' וכו' אין להם התרה וחמירי יותר מנדר דאלו נדר יש לו התרה ואלו הדברי' הוה ליה כאיסו' שאסרה תורה דלא שייך ביה התר' ואע"ג שהוא ז"ל לכ"כ בודאי הרי הי"א שהביא הטור כנ"ל כ"כ בפשיטו' ואע"ג שהרא"ש ז"ל ואחרי' חולקי' ע"ז וסברי דיש התר' יש לנו לומר דע"כ לא פליגי אלא בדברים המותרי' לגמרי ונהגו בהם איסור דהוי כאיסור חדש וע"כ הוי כמו נדר ויש לו התרה כשאר נדרי' שהם לאסור את המותר אבל בדבר שיש בו מחלו' בין החכמים ובמקום א' נהגו כדברי האוסרי' לא קבלו עליהם איסור חדש לשיהא נר' כמו נדר שהרי איסור זה אסור ועומד היה לדעת אותו חכם אעפ"י שאינו נראה כן מדברי הר"ן פ' מקום שנהגו על דין המנהגות ע"ש
עוד אני אומר לע"ד שמה שאמרו שיש לו היתר על ידי שאלה לחכם היינו בדבר שאסרו בני המקום עליהם מעצמם דבר חדש שלא נהגו אבותיהם אבל דבר שנהגו אבותיהם לא אפש' להתיר וראיה לדבר אני אומר ממעשה דבני בישן שבאו לפני ר' יוחנן ואמרו לו אבותינו לא היו הולכים מצר לצידן בערב שבת לפי שהיה אפשר להם אבל אנו א"א לנו והשיב להם ר' יוחנן כבר קבלו אבותיכם וכתיב ואל תטוש וכו' ואם איתא אמאי לא התיר להם ע"י חרטה כיון שהיו עומדים בדוחק ושלא היה אפש' להם לעמוד שלא לילך מצר לצידון בערב שבת משמע ודאי שא"א להתיר מה שנהגו האבות בו איסור וכתבתי זה לפי שמדברי מהרר"י קארו נר"ו יראה מדבריו הפך זה בי"ד סי' רי"ד ולא ידעתי מנין לו שהרי לא ראיתי כן בדברי הפוסקים:
ועתה אכתוב כאן מ"ש לק"ק סידרוקאפשי ספרדים יע"א וז"ל שם לכאורה היה נראה דא"א לשנות המנהג שכבר נהגו בו איסור וכ"ש וקל וחומר בדבר זה שכפי הנשמע ברוב מקומות אשר הם תח' ממשלת המל' יר"ה במקום שיש יהודים אין עושים נפיחה וכמו שנשמע מצפת תו"בב אשר יש בה יהודים לרוב והח' הש' כמהר"ר שלמה שיריליו רצה לנהוג הנפיחה כמו בשאלוניקי ומיחה בידו הרב הגדול כמהר"ר יעקב בירב תנצב"ה ולא הניחה לעשות כן עם היות יוקר הבשר שם ידוע
אלא שאני אומר שמלבד זה היה ראוי לאסור הנפיחה שם מטעם דנותנים עליו חומרי המקום שהלך לשם. והא לך לשון הר"ן ז"ל בפ' מקום שנהגו ונמצינו למדין בתורת המנהגות שכל מנהג איסור שהוא בעיר אחת כל שאינו מנהג בטעות אלא שהם החמירו על עצמם לעשות סייג לתורה או לדבר שהוא מחלוקת חכמי ישראל ונהגו כדברי האוסר כל בני העיר חייבין בו מן הדין וכו' עד וכן כל הנכנס מעיר אחרת לתוכה ואין דעתו לחזור לעירו הרי הוא כבני העיר ולזה מסכים הרשב"א ז"ל בתשו' הנז' ולא ראיתי להארי' בזה ולהביא דעת התוס' בגמרא במ' חולין כי אם לקצר כי היה די בזה לקיים האיסור אלא שעכ"ז מצאתי ראיתי מ"ש הגאון מהר"ר יעקב ן' חביב זצ"ל בנדון שלנו וז"ל בוחן לבות הוא יבין דאי לא דמסתפינ' מקול המולה הייתי אומר שראוי לשו' נגד פנינו מאמר' ז"ל על לא תתגודדו לא תהיו אגודות אגודות וכיון שגרושי איטלי"א היושבים עתה פה גם כל יושבי רומניי"א יצ"ו אחינו אנשי גלותינו לא היו מכשירים בדיקה בנפיחה גם אנחנו נחזיק מנהגם הטוב כפי מה ששנינו נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם וכו' ומיראת ההמון מנעתי מזה גם לסבה עצמי' כי מצאתי בבואי הנה חכמים ספרדים חסידים ואנשי מעשה ובפרט אביר הרועים זקן ונשוא פנים הח' הש' שמואל טראנקו ז"ל גם הח' הש' הנעלה דון יאודה בן באן בנשת וחכמים אחרים מנהיגים עפ"י התורה והמנהג ולמה לי להכניס עצמי בין ראשי ההרים עכ"ל. הרי שאלו גאוני עולם לא חשו למשנת נותנין עלו חומרי וכו'. וגם הרב כמהר"ר יעקב ז"ל שתק והודה לדברי'
ומה שנראה לע"ד ולקצור השגתי טעם בזה כי אפשר שלא אמרו זה רק ביחיד או יחידים שבאו למקום החומרא שהם בטלים לגבי בני העיר אשר באו שם וכ"נ לדקדק מלשון הר"ן בתשו' סימן י"א וז"ל אין ספק שבני העיר יכולין להתקין ביניהם חוקים ומיהו דוקא לאותם שנקראין בני עירם וכו' עד כיון שאינו מבני קהלם ע"כ פתח בעיר וסיים בקהל אלא ודאי דהיינו עיר היינו קהל אבל כאשר הם קהל בפני עצמם הרי הם כאלו יושבים אלו בעירם ונוהגין כמנהגם ואלו בעיר' ונוהגין כמנהגם ואין כאן מקום ללא תתגודדו וכו' וכמ"ש הגאון כמהר"ר דוד הכהן ז"ל סוף בית י"ג וז"ל ומ"ש הרמב"ם ז"ל וכן בעל סמ"ג שבכלל אזהרה לא תתגודדו שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר א' זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר נראה שהם ז"ל רצו לומר כשיש בעיר חלוק מנהגין שחלק מהם נוהגין מנהג זה וחלק מהם נוהגין מנהג אחר שבזה הדבר הם עושין ב' בתי דינין אבל אינם ב' בתי דינין ממש בכל דבר ובכל ענין כמ"ש וכמו שתמצא היום בשאלוניקי העיר הגדולה אשר היא עיר ואם בישראל הספרדים הם בית דין בפני עצמן והאשכנזים ב"ד בפני עצמם אלו נוהגין מנהגיהם כמבראשונה ואלו נוהגין וכו' עד מודים הם שאין כאן לא תתגודדו דכדרבא קי"ל ע"כ. והדבר ידוע שהיה מפורסם שהאשכנזים קדמו ליישב בשאלוניקי וא"כ היה ראוי לגדור כל הבא אחריהם למנהגם אם לא מן הטעם שאמרתי כנ"ל
ומ"מ לבי נוקפי דבשלמא אם באו שם קהל א' בבת אחת מהאנשים הספרדים ניחא אפילו היו האשכנזי' קודמין אמנם עתה שבאו שם א' לא' והתחילו לנהוג כמנהג האשכנזים מאן לימא לן דבכה"ג מותרין לשנות ואעפ"י דאפ"ל דגם בשאלוניקי היה כן מ"מ מי יודע מה תקנה עשו לכן נר' בעיני שיעשו התרה למה שנהגו עד עתה אם ירצו לשנות ולחזור למנהג ספרד ובפרט כי לבי אומר לי שמנהגם עד עתה היה לפי שלא היה יכולת בידם וכאנוסי' דמו אם מצד שלא היה יכולת בידם לעשות עוד ואם מצד שהדין היה נותן כך כ"ז שהיו מועטין מחמת הדין שנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם אבל עכשיו שעשו בה"כ לעצמם ה"ל כמו בני עיר שהלכו לעיר אחרת וקבעו דירתם שם ונוהגין כמנהגם שבעירם הראשון. מ"מ נראה בעיני שהטוב והישר היא להחזיק במנהג האשכנזי' יצ"ו ואם ע"כ פנים ירצו לעשות נפיחה ישאלו התרה ע"פ חכם כ"ז כתבתי לק"ק ספרד אשר בסידר וקאפסי יע"א לפי שכלם או רובם רובא דמנכרא היו אנשים שעקרו דירתם משאלוניקי והלכו לשם ומנהגם היה בשאלוניקי לאכול הנפיחה:
אחרי הצעתי זאת אני אומר כי הטעם שאני אומר ומסכים שתחזרו למנהגכם הראשון להתנהג עפ"י הפוסקים הנהוגין והמפורסמים אצלנו הנ"ל ראשונה שיש לנו לדעת דמשמע בפ' ב' דנדרים דדברי' המותרי' ונהגו בו איסור דהוי בבל יחל היינו בל יחל דרבנן לא מדאורייתא דפריך התם ומי איכא בל יחל מדרבנן ומשני אין והתניא דברי' המותרי' ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם שנאמר לא יחל ופרש"י ז"ל אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן ע"כ:
ועוד אני אומר כי מן הדין האונגארוש שבאו לשם בסופיאה היה ראוי שיהיו נגררים אחריכם שאתם היושבים ראשונה במלכות והם באו בגבולכ' לא את' בגבול' וא"כ הדברים ק"ו אנו יושבי העיר הזאת שאלוניקי הספרדי' שכשבאנו בכאן מצאנו האשכנזי' יע"א שלא היו אוכלין בשר על ידי נפיח' והיה לנו לקבל חומרות המקום שבאנו בו עכ"ז נראה לחכמים ההם קדושים אשר בארץ המה נ"ע וגם הגאון מהר"ר יעקב ן' חביב זצ"ל הודה לדבריהם אעפ"י שלא היה נראה לי כך מתחילה בכ"ד שהדבר להפך עא"כו שיכולין אתם לנהוג במנהגם הקדום הוא המנהג שנתפשט ברוב העולם ע"פ הפוסקים המובהקים הנ"ל וכמעט שהיה אפשר לומר שהאונגארו' יע"א טעו להחזיק בקולות שהיו נוהגין בארצם כי מחוייבי' היו לקבל החומרות שלכם אם לא שנאמר הטעם הנ"ל שכיון שהיו לשם קהל מהם ואלו שבאו שם יחד ונחשבו כעיר בפני עצמה מ"מ כ"ש שאר הקהלות יצ"ו שיכולים לנהוג כמנהג' הקדום לא כמנהג האונגארוש אשר באו מחדש ואם נפשך לומר תינח אם לא קבלו הקהלות מנהג האונגארוש עליהם אבל עתה שכבר קבלו עליהם מנהגם איך אפשר להם לפרוק עול המנהג ההוא מן החומ' דבקולות פשיטא שלא היו יכולין לנהוג כמנהגם ואם נהגו קולותיהם נראה שהכל היה בטעות ומנהג טעות אינו כלום
וכן אומר לי לבי שמה שנהגו עד עתה הקהלות כמנהג האונגארוש אינו נקרא מנהג לפי שכבר כתב מהר"ם ז"ל כמו שהביא המרדכי ז"ל ריש פ' מקום שנהגו והוא שכשהתחילו לנהוג היה דעת להתנהג כן לעולם אז הוא דאמרי' שאינן יכולין לבט' המנהג או שצריכי' התרה: מכאן נראה בעיני שבכל מקום שאנו אומרים מנהג צריך שבכוונת המכוון קבלו עליהם כן ודעת' היה לנהוג כן לעולם לא שנהגו כן במקרה או לסבת מה באופן זה אינו נקרא מנהג שנהגו
וכן נרא' בעיני מתוך דבריכם שמה שאתם אומרים שנהגתם כמנהג האונגארוש לא שקבלתם כך מעצמכם להניח מנהגכם וליקח מנהג האונגארוש אלא שלהיות לא נמצא שוחטין ובודקין ביניכם והיה בשר בשובע לא חששתם לבטל חומרות האונגארוש ונמשכתם אחרי מנהגם במקרה וא"כ הוא האמת לא היה צריך אפי' היתר גם אותם שבאו שם מחדש כיון שהם קהל היו יכולין לנהוג כרצונם עפ"י התורה דדמו לאנשי עיר הזאת עיר ואם בישראל שעשו כן עפ"י גדולי עולם ולהיות כי המנהגים אשר אתם אומרים שנוהגים האונגארוש הם מנהגים זרים ובטלה דעתם אצל רוב העולם ואפי' שימצא איזה פוסק אומר כן כיון שרוב הפוסק' רובא דרובא גדולים בחכמה ובמנין לא סברי הכי הלכה כרב וע"כ אני אומר שאפי' שנהגתם כמנהגם מדעת כיון שהוא מנהג זר נגד הפוס' רובם בכלם יש התר' למנהג זה כמי שנהג איסור בדבר המותר וידע שהיה מותר ויש לסמוך על הרא"ש ז"ל והמסכימים לדעתו שיש התרה וכן ראיתי למורי הרב הגדול מההרי"ט ז"ל שהתיר לאחד שנה' שני ימים כפור וכ"ש אם כוונת' לאמת שמתחילה לא נהגתי כן מדעת אלא שקרה כן במקרה כנזכר שאז אפי' התרה לא היה צריך ומ"מ הטוב והישר לצאת ידי ספק שיתירו לכם ג' מאותם העוברי' ושבי' שאינן מתושבי הארץ בתנאי שיהיו יודעי' או לפחות אחד מהם
אבל בענין הנפיחה אין אני מסכים להתיר אפי' על ידי התרה כיון דכתב הר"ם במז"ל בהלכות שחיטה וז"ל מן הדין היה על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלוי בסירכות כמו חוטין אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפ' הכבד שחותכין את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרין אם נמצא' נקובה טריפ' ואם לא נתבעבעו המי' הרי היא שלימת מכל נקב ומותר' כו' עד ומעולם לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושים בו כך אעפ"י שאלו הן הדברים הנראים מדברי חכמי התלמוד הרי א"כ משמע שהרמב"ם אוסר הנפיחה גם הרא"ש ובנו בעל הטורים כ"נ מדבריהם שלכל מקום שתסרך הריאה טריפה גם יש מקומות רבים וגדולים שאינן נוהגים הנפיחה כמו שזכרתי למעלה שהר' הגדול מהר"ר יעקב בירב זצ"ל מיחה ביד החכ' השלם כמהר"ר שלמה שריליו זצ"ל שרצה לנהוג הנפיחה בא"י תוב"ב ולא עלה בידו אעפ"י שיש שם קהל גדול מאנשי העיר הזאת שלוניקי יע"א ולא הניח כמהר"ר יעקב הנזכר לעשות נפיחה בשום אופן א"כ גם אתם ק"ק אשר בסופיאה אשר נהגתם איסור בנפיחה מימי קדם קדמתא יש לכם להחזיק כמנהגכם ואיני רואה מקום להתיר כיון שיש פוסקים גדולים אוסרי' הנפיחה וגם במקומו' רבים כמו בקושטאנטי' יע"א עיר גדולה לאלהים ובצפת תוב"ב ובמקומות אחרים נהגו כן לאסור הנפיחה גם אתם אין לשנות מנהגכם בזה הנראה לע"ד כתבתי: