שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן לח/ב

ראיתי כי עונות הדור רבו מלמנות וכתב מי שכתב להחזיק ביד כת המכש' שבהמה זו היתה כשרה מטעמא דאיכא עדים מכחישים אלו לאלו ואע"ג שאינם מכחישים בפי' הכחשה מקרי כיון שכלם היו שם וכלם מעידים על הכוליא ואין כלם מעידים על הסרחון ותלה עצמו במ"ש בעל העטור הביאו הב"י ח"מ סי' כ"ט וז"ל דאע"ג דתנן פ' ב' דעדויות לא ראינו אנו ראיה היינו היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה אבל היכא דתרווייהו כי הדדי נינהו כי אומר האח' לא ראיתי הו"ל כאומר לחברו לא ראית והו"ל הכחשה והכי תנן בפ' ע"ע דעד א' אומר ראיתי ועד אחד אומר לא ראיתי הו"ל הכחשה ור"ל דבנ"ד אותם המעידים סתם ולא העידו שראו ואותם שהעידו שראו כלם היו בחצר א' וא"כ הוו להו מכחישין אלו לאלו ואיכא ס"ס ס' כרברי אותם שאומרים שראו הכוליא ולא ראו הסרחון ס' כדברי האומרים ומעידים על הסרחון ואם ת"ל כדברי המעידי' על הסרחון ס' אם היה מגיע לחרי' ס' לא היה מגיע לחריץ.

גם כי עדיין היה מקום לדון ולאסור אפי' לפי דעתם מ"מ לא אחוש להאריך כי אם להכחיש העיקר והיסוד ויפול הבנין כי לא אמרו כן אלא בלא עיון כל הצורך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות וז"ל היו העדים מרובים שני' מהם כוונו עדותם בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג ע"כ ואם בהריגת נפש אנו אומרים כן בשאר עדויות עאכ"ו ומ"ש בעל העיטור כנ"ל וכ"כ התוספות על ההיא דאמרינן בכתובות פ' ב' שנים אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה הרי זה מקודשת אפי' כלם דרים עמה בחצר וכתב ר"י כתבו המכר' דמיירי כשנשאת לאחד מאותם שאומרים לא ראינו שנתקדשה והיא אומרת שלא נתקדשה וטעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא הא לאו הכי אם נשאת לא תצא אבל אם נשאת לאדם אחר אפילו דליכא טעמא דמקדשי בצינעא והוי הכחשה א"ה הוו להו תרי ותרי ולא אמרינן העמד אשה בחזקת פנויה דאיתרע לה חזקה מדרבנן ואם נשאת תצא ונ"מ שאפי' היו כלם במעמד א' ונאמר דכולי האי לא עבדי אינשי דמקדשי בצינעא ונאמר דלא ראינוה הוי הכחשה כמ"ש למעלה מהרשב"א ז"ל א"ה אם נשאת תצא ע"כ. מכאן היה נראה שלא ראינו הוי הכחשה וא"כ הוי ב' להדי ב' ואוקי בהמה בחזקת היתר

אבל אינו אומר כן אלא מי שלבו חפץ להקל ולא חש לקמחיה שהרי דבר זה פשוט מאד שיש לנו לכוין העדים בכל האפשר כמ"ש הר"ן בתשו' הביאה ב"י בח"מ וז"ל כל שאנו יכולין לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדות מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי ב' העדים הנראים מכחישין זה א"ז כדי שתהא עדותן מכוונת תולין זה בכל מה שאפ' וא"כ הדבר ברור דבנ"ד בקל יש לנו לכוין העדים א' שלא אמרו הם לא ראינו סרחון רק הגידו מה שראו ולא הרגישו בריח כי כמה בני אדם יש להם כח הריח יותר מאחרים ואש ממקרה יקרה להם ואם בטבע. ועוד שאלו לא היו שם להעיד ולא עלה ברוחם כך א"כ אלו נתנו אל לבם ואלו לא נתנו ועוד כי כאשר ב' עדים או ד' יושבים במקום אחד אלו סמוכים לאלו ואלו סמוכין לאלו ממש אפשר לומר אז שכיון שאלו אומרין ראינו ואלו אומרין לא ראינו הו"ל הכחשה אבל בבית המטבחים אלו ואלו הולכין נעים ונדים מי יאמר שיאמר על אלו שהם מכחישין וכ"כ בההיא דבעל העיטור דהיינו כדאמרינן בכמה דוכתי לא זזה ידינו מתוך ידם ואלו לא נחקרה עדותם בכך ולא אמרו דברים אלו וא"כ איך יעלה בדעת דשייך כאן הכחשה והדין דין אמת שהיתה הבהמה אסורה וה' יכפר בעדי: