שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן לז
עוקר הרים וטוחנן בפלפול כל פה יספר מהללו החכם השל' נר"ו אד"ש באתי להודי' הגיע לידי כתב גלילי אצבען דיקר וגם כי היה בימי אבלי על אחי הגדול ז"ל היה לי לאב כי אני לא הכרתי אב אלא הוא מ"מ שמחתי כעל כל הון באשר הודעתני מצבך הטוב כן ירבה וכן יפרוץ אמן ראיתי מה ששאלת ממני גם כי כל רז לא אנס לך אשיב על ראשון ראשון ולא אאריך
א' שאלת שנוהגים שם לאכול סירכאה נאחזת בשני קצוות באונה לבדה או באומה (לבד') לבד כדעת חכמי נרבונה:
אני אומר כי מנהג זה זר מאד כי ודאי רוב הפוסקים המובהקים אשר מימיהם אנו שותים חולקים על הסוברים כן ואם היינו באים להסמך על סברות כיוצא באלו היינו אוכלים בשר בזול ותמיה לי מאד מקום שעמדו בו גדולי עולם בחכמה וביראת ה' עזבו להרמב"ם שמדבריו נראה בפי' שסירכ' זאת אסיר' שהרי לא הכשיר אלא בחוט ארוך או קצר והקצ' הב' תלוי ואינו נאחז לשום מקום שכ"כ בפי' סירכו' מדולדלות מן הריאה אעיפ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותה ודבר זה הפסד גדול ואיבוד ממון לישראל כו' עד אלא נופחין אותה בלבד ע"כ: כמה רחקה דעת המתירי' חכמי נרבונה שהרי בפירו' כתב שאינה נאחזת לשום מקו' עוד נתן טעם שהוא הפסד גדול ובודאי כי תלויות כנז' מצויין מאד והוי הפסד גדול ואפי' הכי נראה מדבריו שאינו מכשיר אלא בממון ישראל ובבדיקה אבל סירכא כי האי דנ"ד נאחזת בשני קצוות למקום א' אינו נמצא רק מעט (אלו באים לחדש חדוש גדול כזה ח"ו).
גם הרב בעל הטורים נזהר הרבה מסברת חכמי נרבונה כמו שיפה כתבת גם מדברי הרשב"א בחדושיו נראה כן בפירוש שנתן טעם להתיר סירכא מחיתוך לחתוך שאז הסירכא קיימת שקצה האחד מושך אצלו הקצה השני והאחר עושה כן ג"כ ומתדבקים ויחדו יהיו תמים גם הסברא בעצמה היא דחויה אצל השכל שאיך נכשיר סירכא כזו שפעמים היא קצרה ופעמים תהיה ארוכה ונטריף מגב לגב הסמוך לו בשתי אונות או באומה לאונה הסמוכה לו דברים אלו נראה אין להם שחר שנטה מחידוד לחידוד כי הדדי טרפה וזו כשרה כלל הדברים שאין מקום להכשיר שום סירכא הנאחזת בב' קצוות אם לא מחיתוך לחיתוך מאונה לאונה ומאומה לאומה שאצלה מטעמו של הרשב"א אבל כל מין סירכא אחר אפי' באונה א' מינה ובה טרפה ומעיד אני עלי שמים וארץ שהחכם השל' כמהר"ר יוסף ן' לב נר"ו רצה להכשיר סירכא שנאחזה בשני קצוו' בחיתו' הורדא וחלקו עליו כל חכמי שאלוני' שהיו בזמן ההוא ולא עלו דבריו וכן אנו נוהגי' להטריף:
ולענין שכתבת אם תניח' כמנהג' או תמחה ביד' לזה אני משיב מ"ש הרמ"ה והביאו הטור א"ח סי' ס"א שאם אפשר לסלק מנהג זה בשלום מה טוב ומה נעים אבל על ידי מחלוקת אין נראה לי ובפרט אם מנהג זה מזמן האדם הגדול כמהר"ר יודה ן' שושן זצ"ל וכ"ז אני אומר למה שנוגע לגבי דידהו אמנם לגבי דידך לנפשך ולגרמך נראה בעיני שאינך יכול לנהוג כמנהגם כיון דהוי ספק תורה ורוב הפוסקים המובהקים הכי סבירא להו ואנו ואבותינו קבלנו עלינו לאסור וכל שכן כפי דעת התוספות שכתבו בפ"ק דחולין וז"ל אי נמי מה שמחלק בין דעתו לחזור לאין דעתו לחזור כו' עד אבל מבבל מבבל ומא"י לא"י נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם בין דעתו לחזור ובין אין דעתו לחזור:
ב' שאלת ממני על דין הראב"ד שאוסר סירכא תלויה בבועה ואחד היא השאלה מה דעתי ב' מנהג שאלוניקי
מה שנוגע לדעתי הוא כי אריה שאג הוא הראב"ד מי לא ירא שהרי ראיתי בתשובה להרשב"א שכתב שאפילו היה הוא אוסר והראב"ד מתיר שעל הראב"ד יש לסמוך כי הוא רב גדול יודע לטהר את השרץ: וא"כ בנ"ד שהוא אוסר מי יתיר וכ"ש בדבר שלא מצינו מי שחולק עליו בפי' זה היה דעתי ואמנם בשאלוניקי נהגו להקל וידעתי נאמנה כי אין המנהג ותיקי' מקדושי' אשר בארץ המה אלא מחדשים מקרוב באו
עוד הוקשה בעיניך סברת מהררי"ק במ"ש על דברי הראב"ד וז"ל ואיני יודע טעם לדבר דלא יהא אלא ניקבה הא אמרינן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה. וז"ל עליו ומאי קושיא הא בניקבה בעינן דסביך בבשרא כדאמר רבינא וכאן לא סביך ולא סריך וכ"כ בסי' ל"ט בשם הראב"ד וא"כ למה כתב הענין כ"כ בפשיטות ע"כ מה שעולה בדעתי בדברי הרב הנז' אחר שאיני יודע למה כתב הענין בסי' ל"ז וחזר וכתב כן בסי' ל"ט אלא שלבי אומר לי שהוא מתחלה לא עיין ולא דקדק בדברי הראב"ד כל הצורך ותפש לשון הטור ריאה שניקבה במקום חיתוך האונות כנגד האונה כנגד הדופן כשרה ולא הזכיר שם לא סריך ולא סביך וכמ"ש דעת הגאון רב שר שלום כמו שנמצא בהגהה מיימוני' דלא צריך דלא סביך ולא סריך שאין הלכה כרבינא שמצריך סביך כו' עי"ש עד שכמעט כך נר' מדברי הרמב"ם שלא כתב אלא דכיון דגב האונה סמוך שם לעולם מגין ולזה כתב מהררי"ק שם ואיני יודע טעם: אבל כשהגיע לסי' ל"ט והבי' דברי הראב"ד בטעמם הודה ודי למבין.
ג' שאלת על ענין מכה בדופן וסירכא בריאה כו' אעתיק כאן מ"ש במצות החכמים שצוו לנו ר"ל להח' השל' כמהר"ר אברהם סיראלוו ועמו לי אני לסדר המנהג הראוי בענין הבדיקה כפי מ"ש הגאון כמהר"ר יעקב ן' חביב זצ"ל והחסיד כמהר"ר יודה בנבנשת והרב כמהר"ר יוסף פאסו זצ"ל וזה מה שכתבנו סירכא היוצאת מן האומ' או מן האונ' ונסרכה אל הצלעות מקום רחב או לטרפ' או ללב או לגרגרת או לחזה או לשומן חזה כל אלו אם יש מכה בריאה או צמחים במקום שהסירכא יוצאת משם טרפה אפילו תעלה בנפיחה ואפי' תהיה מכה במקום האחר ואם יש מכה בא' מן המקומות הנז' ולא בריאה והסירכא נסרכת אל מקום המכ' אז כשרה ואפי' נפיחה לא בעי ואם לא נמצא מכה לא בריאה ולא בא' מן המקומות הנז' אז צריכה בדיקה בנפיחה ע"כ מה שכתבנו בהסכמ' החכמי' אשר בזמן ההוא ולהיות כי הבודקים מתחלפי' בע"ה מבקשי' חשבונו' והולכים אחר המקל ויש זמן מועט שהוגד לי שמכשירין כשיש מכה בדופן אפי' יש בועא בריאה והסירכא בבועא ואני כתבתי בספרי שמנהג זה לא שיערו אבותינו ורבותינו קדושים אשר בארץ המה ועמי בעצו ישאל וכו' ומכשירים בהחלט כשיש מכה בדופן כי אומרים הבועא מצד עצמה אינה אוסרה אלא מחמת הסירכא והסירכא אינה באה אלא מן הדופן א"כ לכ"ע כשר' ושומר נפשו ירחק
עוד ד' בקשת דעתי בלשון הטור שכתב וי"א דמהני בדיקה וכו' והאמת כי יוד קרת חזינן הכא מה תימא שראה הטור סברת י"א שראו לעשות מעשה ולהטיל פשר' בין סבר' הרי"ף ז"ל המחמיר ובין סברת הרב המקל ואעפ"י שלהלכה היה הדין נותן כפי סברתם דהלכה דאפי' אי איכא מכה בדופן אי איכא ריעות' בריא' כשר' בלא בדיק' מ"מ החמיר' להצריך ולהשוו' הדין כששניהם שוים לרעה כמו כאשר שניהם שוים לטובה אמנם כפי האמת נראה בעיני שטעות נפל בספרים שנתחלף נון בתי"ו לפי שהי' כתו' וא"י בנקוד' למעל' וטעו המדפיסים וכתבו נון במקום תי"ו. כ"נ שהוא דעת מהרר"י קארו ז"ל
ע"כ מה שראיתי לכתוב בשאלותיך ואת' שלום וכל אשר לך שלום: