שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כה
הטור סימן תרנ"ב הלכות פסח אומר שהרמ"בם פסק כר' אליעז' בתערוב' חמץ והנראה מדברי הרמ"בם דאינו כן שהרי אמר בפ' א' מהלכות פסח שכל הדברים שיש בהם תערובת חמץ ואכלן לוקה עליהן ואמר בד"א כשאכל כזית חמץ בתוך התערוב' בכדי אכילת ג' בצים אבל אם אין בתערובת כזית וכו' וכזה דעת הרי"ף ז"ל דכתב וכי אמרי רבנן דלא לקי ה"מ היכא דליכא כזית וכו' וזהו דעת המ"מ כאשר תראה בפי'
ועוד הביא השגת הראב"ד ופי' שההשגה היה שמדברי הר"יף נראה שאין בכותח ושאר הדברים שהביא הרמ"בם כזית בכדי אכילת פרס ושמהרמ"בם נראה הפך זה ושאין ההשגה רק בזה אבל בדין הרמ"בם כהרי"ף ס"ל והמגיד משנה השיג על הרמב"ם פ"א תראנו במקומו אמנם נראה שהטעם עם הטור ושגם השגת הראב"ד הוא שהרי"ף פסק כרבנן והר"ם במז"ל כר' אליעזר וזה דבגמרא אמרינן דליכא כזית בכדי אכילת פרס בכותח הבבלי דאי משרף קא שרי' ליה בעינא בטלה דעתו וכו' ואי משטר וכו' ליכא כזית א"כ א"א לחייב לאו בכותח הבבלי אלא לר' אליעזר והרמ"בם פירש תערובת חמץ כמו כותח הבבלי וכו' משמע בהכרח כהטור אמנם הרי"ף שפטר כרבנן פירש שבכותח א"א לחייב מן הטעם הנז' בגמרא אבל בשאר תערובת דאיכא כזית וכו' חייב מלקות אי איכא כזית וכו' כנ"ל: