שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כג
דבור במגילה ואין לומר דמשמע שהייתי אומר כך לתרץ הקושי' אדרבא עם פירוש האין לומר הוי קשה יותר מה על פה שהקשה ראשונה שהרי אין אדם כפי מה שנראה מדעת התוס' שיסבור שמותר לקרות שהרי בפי' אמרינן בגמרא דשמואל כר' יאושע ושמואל אמרו התוספות שדעתו לא ניתן ליכתב ברוח הקדש אבל מדרבנן ניתן א"כ איך היינו יכולי' לפרש פי' האין לומר.
תחלת עיוני בדבור זה אמרתי כך שכוונת התוספות כך היא שהם אמרו ששמואל נמי סבר דמדרבנן אין לקרות אלא מן הכתב וניתן ליכתב והוקשה להם שבפ' אמר להם הממונה קאמר בגמרא הניחא וכו' ואם כן כפי דבריהם יפה תירץ ניתן ליכתב מדרבנן פורים מה שאין כן חנוכה ומה ק"ל לתלמודא הניחא וכו' שהרי לכולי עלמא פורים ניתן לכתב ואמר ואין לומר וכו' ירצ' ואל תתרץ קושיא זו באומרך שחלוק זה א"א לאומרו משום דא"כ הדרן קושיין לדוכתין שהרי חנוכה ניתן ליכתב מדרבנן וא"כ ממה נפשך קשה אם יאמר דפורים סוף הנסים אינו כן שהרי חנוכה אחרון יותר ואם יאמר סוף הנסים שניתנו ליכתב מדרבנן חנוכה ניתן ליכתב והוי בתרא יותר אמרו מטעם זה אל תתרץ קושייא זו דודאי היה יכול לחלק בין פורי' לחנוכה שהרי תירץ ה"ר אלחנן וכו' וחנוכה לא ניתן לכתב על האופן ההוא זה היה נ"ל ואין ספק שנראה דוחק
ומה שעיינתי בו שנת השכ"ו ליל ז' לאדר שני והוא זה צריך לידע כי דבר ידוע מ"ש ז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם ועל זה היסוד ג"כ צריך לידע כי מלת ניתן ולא ניתן הוא לעיכובא ממש כמו ולא נתן סיחון וכו' ולא נתנו אלדים להרע עמדי מאן ה' לתתי וכו' והרבה כאלה א"כ אני אומר כי מתוך פשט הגמרא כן היה שלדעת ר' יאושע מגלה לא ניתנה ליכתב שאסורה ליכתב וזה כי בתחלה אמרינן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישי' שלישים ולא רבעים עד שמצאו וכו' עד כתנאי וכו' כתב זאת מה שכתוב כאן בספר ואלה שמות זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים ולא עוד אם כן משמע דלדעתו לא נמצא היתר לקרא שאמר שלישים ולא רבעים ועם פי' זה היה מתיישב ההיא דפרק אמר להם הממונה דקאמר הניחא וכו' אלא למ"ד לא ניתנה ליכתב מאי איכא דהיינו ר' יהושע שאין אתה רשאי לכותבה מטעם שלישי' ולא רבעים אמנם עתה שפירש שבהכרח יש לנו דכל זה היינו ברוח הקודש אבל מדרבנן צריך ליכתב קשה איך אמרינן התם הניחא אלא למ"ד לא ניתן דמשמע שאסור ליכתב לדעת התוס' לא היה ראוי לומר אלא הניחא למ"ד נאמרה ליכתב ברוח הקודש אבל למ"ד לא נאמרה ליכתב מאי איכא דאז הוה משמע לא נאמרה לחייב ליכתב אבל השתא דאמר לא ניתן משמע שאי אפשר ליכתב שדברים שבע"פ אי אתה רשאי וכו' כנז' וא"כ נראה שאי אפשר לפרש כפירוש התוס' וז"א כבר תרצנו ודחקנו דברי התלמוד בכאן עם המשנה ועם דברי שמואל אבל אי אפשר ליישבם כפי דברי התלמוד דבפ' אמר להם הממונה.
אמר עוד ואין לומר וכו' ירצה שהייתי אומר דלעולם אתי שפיר דמשום לישנא דקאמר לא ניתן לא קשה דאפשר דסוגיית דפ' אמר להם הממונה אתי אליבא דר' יהושע ואליבא דר' אליעזר המודעי והכי קאמר מעיקרא ניתנה ליכתב מדרבנן ופריך הניחא למ"ד ניתנה ליכתב אלא למ"ד לא ניתנה ליכתב כלל דהיינו ר' יהושע מאי איכא למימר אמרי התוספות זה אין לומר דא"כ הדרן וכו' ותירץ וכו' ונשאר אם כן דלא קשה כלל דסוגייא דהכא סבירא ליה דר' יהושע ניתן ליכתב מדרבנן וכן שמואל וסוגייא דהתם ס"ל דר' יהושע לא אתי כשמואל ודוק
ומה שהביא בתחילת הדבור ראיה מרב וכו' הכי פי' קשה דהיכי פליג אסתם מתניתין ועוד דרב כלו' שנראה שדבר זה מוסכם מן האמוראים ואת"ל דמש"ה לא איריא מ"מ הרי ר' יוחנן ושמואל נמי הכי ס"ל וכן כתוב ושמואל נמי וכן האמת ששמואל אמרה למילתיה דר' יוחנן: