שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כב
שאלה מעשה אירע בגליפול יע"א שערב חג הסוכות הנז' שגג או הזיד ולא הביא ערבה ללולב וי"ט בבקר השכים גוי והביא ערבה שתלשה בו ביום ונסתפקו אם יכולים לצאת באותה ערבה ידי חובתם כיון שנתלשה בי"ט או שמא כיון שהוא לדבר מצוה לא העמידו דבריהם בענין כזה כדי לקיים מצות נטילת לולב ביום א' שהוא מן התורה בכל מקום:
לכאורה נראה קצת לאסור שהרי עקרו חכמים שלא ליטול לולב ביום א' שחל בשבת ותקיעת שופר כשחל ראש השנה בשבת ואמרו טעם לזה שיש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ואם כן בנ"ד נמי היה נראה לעמוד בשב ואל תעשה כדי שלא לעבור דבריהם שאסרו לטלטל דבר שנתלש בי"ט:
עוד שנראה כן בפי' מדברי הרש"בא הביאם ריב"ה בא"ח וז"ל גוי שהביא לישראל לולב בי"ט מחוץ לתחום כתב הרש"בא שמותר ליטלו שלא אסרו חכמים דבר שהובא מחוץ לתחום אלא לאותו שהובא בשבילו ואפי' הוא מותר לטלטלו ולא אסרוהו לו אלא באכילה ובהנאה ומצות לאו ליהנות נתנו ע"כ משמע לכאורה שלא התיר הרשב"א אלא הבא מחוץ לתחום משום דליכא מוקצה שכן כתב ואפי' הוא מותר לטלטלו כו' הא בדבר דאיכא איסור כנ"ד ודאי אסור לכ"ע לטלטלו וכמו שפירש"י שכל דבר מחובר בין השמשות הוה מוקצה גמור אפי' לרש"י דהוי כגרוגרות וצמוקים דמודה ר"ש א"כ בהאי גוונא נמי נראה דלא יתיר הרשב"א דאי לא תימא הכי לשמועינן רבותא ולימא גוי שתלש לולב מן המחובר כו' אלא שנראה ודאי דע"כ לא התיר הרשב"א אלא היכא דהובא מחוץ לתחום אבל נתלש מן המחובר אסור
מ"מ נראה לי שאם אין תקנה לצאת ידי חובת לולב ביום הא' אם לא בערבה זו שמותר וטעמא כי אין מוקצה גדול יותר מן המת וכתב בהגהה מיימוני' בה' י"ט להרמב"ם וז"ל אבל ע"י ישראל כלל לא היכא דאיכא גוים וכל זה דוקא לתקן ארון ותכריכים אבל להלבישו ולהוציאו ולשום אותו בקבר כתב רא"בן דמותר לישראל אפי' ביום טוב ראשון דומיא דקטן למולו כו' עד כיון דאיכא צורך מצוה דמתוך שהותר' הוצאה לצורך הותר' נמי שלא לצורך ע"כ וטעם מתוך כו' לא שייך אלא להתיר הוצאה דהוי מלאכה גמורה והוי שלא לצורך י"ט אבל לטלטול מוקצה לא שייך טעם זה דהא אפי' לאכול בשביל שמחת י"ט לא התירו מוקצה אע"פי שאוכל נפש התירה התורה כל מלאכה עם כל זה לא רצו הם להתיר שום מוקצה וא"כ לא שייך טעם מתוך והכא היכי שרינן טלטול אלא ודאי דלא אמרו טעם מתוך אלא לו' דבשלמא צורך אוכל נפש התיר' התורה מלאכה אבל הוצאת המת שאינה צורך אוכל נפש איך נתיר לז"א מתוך כו' אבל טלטול בעלמא לצורך מצוה א"צ טעם. הרי א"כ דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם ואפי' במקום שהיה אפשר לעשות על ידי גוים וגם שסוף סוף צריך שיקבר על ידי גוים ועם כל זה כיון שטלטול מוקצה הוא דבר שאין לו עקר מן התורה מותר והרי משום כבוד המת התירו לרחצו ולהלבישו
וכן נראה מדברי ריב"ה א"ח סי' תק"כו שמותר לישראל להלביש למת ולרחצו ולהוציאו וכתב הכלבו נהגו בנרבונה שישראל נושאין המת אפי' בי"ט ראשון עד הקבר וכן רוחצין בלי ככר ותנוק והטעם משום דטלטול בעלמא הוא ע"כ ובנ"ד נמי לצורך מצוה גדולה מן התורה ושא"א לעשות אותה על ידי גוים על אחת כמה וכמה טלטול בעלמא שרי ואע"ג דהרמב"ן והרשב"א פליגי ולא שרו לישראל שום עסק במת ביום טוב ראשון אלא על ידי גוים מכל מקום יש ראיה מן המתירים ועוד שכן נהגו להתיר
ועוד שאפשר לומר שעד כאן לא פליגי הרמב"ן והרשב"א אלא התם דאפשר לעשות על ידי גוים ועוד שסוף סוף צריך שיתעסקו בו גוים ואם כן למה יחלל הישראל יום טוב ללא צורך מצוה מן התורה אבל בנ"ד דרחמנא אמר ולקחתם לכם כו' ואי אפשר לעשות על ידי גוים אפי' הם ז"ל יודו שמותר לטלטל לקיי' מצוה מן התורה. אך אמנ' אח"כ מצאתי ראיתי סי' רצ"ז תשובת הרשב"א מחמיר ואוסר בנ"ד ממש מ"מ נראה דהוא אזיל לשיטתיה דאסר טלטול במת אמנם לדידן דנהגינן היתר גם זה מותר
עוד מצאתי ראיה מן המרדכי שכתב בפ' לולב הגזול וזה לשונו והוא הדין אם עשה גוי שופר בי"ט מותר לתקוע בו וכן אתרוג ולולב שהובאו מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר לצאת בו כיון שהוא דבר מצוה כדאמרינן פ' אלו עוברין אין מביאין נסכי' מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמר' מה טבל מיוח' שאיסור גופו גרם לי יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם אלא דבר אחר והוא שבת כדפרש"י ע"כ הא קמן כופר דהוי מוקצה גמור' ונולד ונעש' בו מלאכה ועם כל זה כיון שעשאו הגוי מעצמו ואין כאן אלא איסור מוקצ' נדחה איסור זה שהוא טלטול בעלמא כדי לקיים מצוה מן התורה ואם כן ה"ה והוא הטעם בנ"ד דמה לי הא ומה לי הא ועוד שהוא מוכרח מכח הראיה שהביא ואע"ג דקשה לי כי מה ראיה היא זו דאפשר דשאני מקדש דשום שבות ליכא במקדש דכהני' זריזים הם מ"מ הוא ידע שפיר מינן וידע דהוי ראיה שפיר א"כ מכח אותה ראיה מחובר שנתלש בי"ט מותר לטלטל לצור' מצוה
ואם תאמר א"כ מאי שנא דנקט גבי לולב ואתרוג שהובאו כו' ולא נקט שנתלשו מן המחוב' וכמו שכתבתי בלשון הרש"בא כנ"ל אלא שנרא' בעיני דתרתי בעי לאשמועי' חדא היכא דלית מקום לקיים מצות התורה אלא בהכי והיינו שופר שאין שופר אלא זה ובהא קאמר דמות' לטלטל כדי לקיים מצות התורה. ב' קמ"ל דאע"ג שיש מקום לקיים המצוה כגון שיש לולב א' א"ה כיון שאין כאן איסו' מוקצה אלא שהובא מחוץ לתחום מותר לטלטלו דמצות לא ליהנו' נתנו ובזה יתישבו דברי הרש"בא שהוא לא בא לאשמועינן שם אלא דכיון שמותר לטלטל דבר שבא מחוץ לתחו' גם מותר לצאת בו ידי חובת מצוה דלא מקרי הנאה ומיירי אפי' דאפשר לעשות המצוה באתרוג או לולב אחר אבל היכא דא"א לעשות המצוה אלא בלולב זה אפי' שנתלש היום דאיכא נמי מוקצה מותר אלא שכבר נתברר למעלה שאין דעתו כן וכ"ת
וכי מלתא פסיקתא הוי דלולב אפשר לעשות המצוה באח' ושופר לא י"ל אין משום דשופר אין צריך לכל עיר גדולה כאנטוכיא אלא אחד ולולב כל אחד מישראל צריך לולב א' שנא' ולקחתם לכם כו' ואע"ג דנהגו לצאת בלולב א' כל הקהל בקצת מקומות אין זו מצוה כתקנה אלא על ידי הדחק מ"מ סתם לולב יש רבי' ואפש' לעשות המצוה על ידי א' עם כל זה מותר לעשות על ידי זה שהובא מחוץ לתחום אבל אם נתלש ביום ט"ו אסור כיון דאפשר למצוה שתעשה ע"י לולב אחר ואם אי אפשר אז מותר כמו שמותר לתקוע בשופר שעשאו גוי בי"ט של ר"ה כנז'
וכן נרא' לי לדקדק מדברי הרמ"בם שכתב בה' שופר וז"ל שופר של ראש השנה איך מחללין י"ט ואפי' בדבר שהוא משום שבות כיצד הי' שופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ולא שט על על פני המים להביאו ואין צריך לומר שאין חותכין אותו עכ"ל ואין ספק כי כפי האמת היה מספיק שיאמר ואפילו בדבר שהוא משום שבות וכל שכן בדבר שהוא משום מלאכה דאורייתא ולמה האריך לומר כיצד כו' אלא שנראה שבא למעט דוקא שבו' כזה שהוא מעשה גדול ושעושה אותו ישראל בידים הוא דאסור אמנם טלטול בעלמא כגון שופר שעשאו גוי מותר דאי לא ת"ה לימא ואפי' בשופר שעשאו גוי דהוי רבותא טפי אלא משמע דבשופר שעשאו גוי מותר
ואפשר היה ללמוד מכאן לע"ד דלדעת הרמב"ם שמותר לומר לגוי לעשותו שלא אסר אלא מעשה שבות כשישראל עושה בידים אבל אמיר' בעלמא לומר עשה שופר מותר וכמו שכן נראה מדברי בעל העיטור שהביא הר"ן משמו פ' רבי אליעזר דמילה שמותר לגוי להדליק לו הנר לסעודת שבת אלא שאינו כן ממה שכתב בה' שבת פ' ו' דבר שאינו מלאכה ואינו אסור אלא משום שבות מותר לומר לגוי לעשותה בשבת כו' עד או מפני מצוה משמע דוקא שבות דשבות הא במלאכה דאורייתא אמירה אסור אפי' לדבר מצוה ולדעת התוספות אפי' בשבות אמירה לגוי אסור אלא גבי מילה דהיא גופה דוחה שבת אבל לשאר מצות לא לדעת הרמב"ם אינו כן ומ"מ לכולי עלמא כשעשאו הגוי עצמו שאין שם אלא טלטול בעלמא מותר אם אין תקנה לקיי' המצוה אלא בזה ואין לומר לדעת התוספות דנגזור שמא יאמר כו' שכבר כתבו בהגהת אשרי דהוי מלתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן
עוד מצאתי סמך לדברי בדברי הר"ן דאמרינן בפ' כסוי הדם השוחט לחולה בשבת לא יכסה ע"כ וכן הלכה וכתב הר"ן וז"ל ואע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן אינו מכסה לפי שרצו חכמים לעשות היכר שיום הוא שאסור בשחיטה ולפי' לא רצו להתיר אלא מה שהוא צרכו של חולה בלבד דהיינו שחיטה ע"כ הרי לך בפירוש שמן הדין היה מותר לטלטל העפר שאין לך מוקצה גדול ממנו אלא שרצו לעשות היכר ומה היה צריך לטעם זה אלא בדבר שאינו צורך לחולה העמידו דבריהם בשב ואל תעשה אלא משמע שאין לבטל מצוה מן התורה כדי שלא יעבור איסור טלטול ומשום הכי הוצרך לומר טעם זה שמנעו הכסוי כדי שיכיר שיום זה שאסור בשחיטה ולא יטעו שאנו שוחטין לחולה בשחיטה מותר' בשבת א"כ בנ"ד דליכא האי טעמא ודאי אין לבטל מצות עשה דנטילת לולב מטעם טלטול מוקצ' ע"כ נראה בעיני כמו שאמרתי שהדין כן הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: