שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן יד
דבור ביום טוב פ' המביא דרש רבא אשה לא תכנס כו' פרש"י דכר' יהודה סביר' ליה ועל כן לא תכנס ליטול אוד דלא נתנו עצים אלא להסקה ודוחק הוא לומר דתלמודא קיימא דלא כהלכתא אלא ודאי אפי' רבי שמעון מודה דאסור משום תיקון מנא וקשה וכי איפשר לומר דהוי כר"ש תינח אור שלם אור שנשבר מאי איכ' למימר ותו פשטא דגמ' הכי מוכח ודאי דאתי כרבי יהודה שהרי כשהקשה המקשה למימרא דאית ליה מוקצה כו' ה"ל לתרוצי בהא כ"ע מודו אפי' ר"ש משום תקוני מנא אלא ודאי כיון דמתרץ ההיא דשונרא דאתי כרבי יהודה משמע בהכרח משום דכרבי יהודה סבירא ליה
ואגב אורחין איכא למידק מצי קאמר בתלמודא כו' ליתא אלא רבא וזה דבר נקל דכיון דתלמודא מייתי האי דרש' דרבא בלי שום חולק ושקיל וטרי אליביה משמע ודאי דתלמודא סביר' ליה הכי ומ"מ קשה מאי קאמרי תוס' הא ודאי דכר' יהודה סביר' ליה כדפי'
וסבור הייתי לומר דדעת התוספות לפרש פשטא דגמ' הכי שהמקש' פריך דקשיא דרב' אדרבא משום דסבירא ליה כפירש"י והמתרץ רצה לתרץ כפי דעת המקשה וכך כוונתו לדידי לא קשה מידי דמשום תיקון מנא הוי ואוד שנשבר משום נולד דאע"ג דקי"ל כר"ש במוקצה בנולד קי"ל כרבי יהודה כך דעתי לדרך התוס'
אבל קשה דבשבת פ' נוטל אמרי' התם על מימרא דרבא טעמא דחזי לאומצא הא לא חזי לאומצא לא למימרא כו' ומייתי דשונרא ומשני כדמשני הכא והתם לא הוי נולד אלא מוקנה ואפי' הכי פסיק כרבי יהודה וכן קאמר הגמרא הכי נמי מסתברא דכרבי יהודא סבירא ליה והתם נמי פירש רבינו תם דמשום תיקון מנא הוי אלא שאפי' הכי אני אומר שדעת ר"ת דבין התם ובין הכא כ"ע סברי דטעמא דאור משום תיקון מנא ולא פריך הכא דרבא אלא מאו' הנשבר והמקשה סבר דמאן דאית ליה נולד אית ליה מוקצה ומאן דלית ליה כו' ותלמודא משום דפריך לרבא ורבא הכי סבירא ליה ודאי כדמוכח בההיא דנוטל לא חלק בין נולד למוקצה אך אמנם דרש רבא הכי הלכתא לדידן כל באור שלם משום תיקון מנא ובאור שנשבר משום נולד ומשום הכי מייתי תלמודא רבא הכא בלי חולק ואע"ג דכפי דעת רבא מוקצה ונולד הכל אסיר כדמוכח בההיא דנוטל אנן נקטינן הלכתא משום נולד לא משום מוקצה כנ"ל: