שו"ת מהרש"ל/סימן צו
במותב תלתא בי דינא הוינא כחד ואתא לקדמנא רבי שמחה בר מנחם והעיד בפנינו בתורת עדו' וז"ל
איך שמחה בר מנחם זאג דאז בתורת עדות וויא משה ליפשיץ האט איין יונגין בייא זיך גיהט צו דנצק. ער הוט גיהיישן הירש. דא הוט משה ליפשיץ גיבעטן גען איין בעל הבי' פון בריסק דז זיין יונג הירש זול אויך אוי' דר שקוט' פארן. דא האט מן דען יונגין גילאשין איין מייל פון בריסק דקויא די שקוטא איז פער זיך גנגין דא איז דר יונג דען אנדרין טאג קומן נאך צו פארין אויף איינם קליינן שיפל אונ' הוט גיבעטן מן זול אין ווייטר מיט נעמן. דא איז דער יונג גאר ווילד גיוועזין אונ' הוט זיך אומדר גיקריגט מיט דען גוים. דא האבן די גוים זער גיצערנט אויף אין איין מאל איז קומן דז זיך דער יונג הט מיט איין שקץ וואל גישלאגין אויף דר יבשה בייא דעם שיף אונ' הט דז שקץ וואל גישלאגין דא האבן די גוים גרוש רשעות דרויף גירעט אונ' האבן גישפראכין וויא זולן מיר קענן צו זעהן אונזר בלוט שלאגין. דא האבן די גוים גישפראכין צו מש' בר יצחק "ווערשטו דען יונגין ניט שטראפין? דא וועלין מיר דען יונגין אויז דער שיף ווערפין." דא האט משה הנ"ל גישפראכין "איך וויל אין יא שטראפין." דא איז דר משה הנ"ל צו דעם שיף ארויש גישפרונגין אונ' האט דען יונגין גיוואלט פנגין אונ' האט ניט גיקענט. דא האט דר משה הנ"ל גישפראכין צו דעם קאך דר גוי "יאג דעם יונג (אך) [נ"א נאך] אונ' פנג אים. איך וויל אין שטראפין." דא הט אים דר גוי נאך גיאגט אונ' הוט אין וועלין פנגין דא איז דר יונג גילאפין אונ' איז גיפלין אין איין גרוב מיט וושיר אן בארטן פון באך אונ' איז דער טרונקין. דא הט זיך דר משה הנ"ל זער מצער גיוועזין אונ' הט משתדל גיוועזין דז מן דען יונגין וועגין גיבראכט הט אונ' הוט אים זעלברט זיין רעכט גיטאן טהרה אונ' קבורה היבן(?) אז ביליך אונ' רעכט איז אונ' איך שמחה הנ"ל בין דר בייא גוועזין אונ' בין אויך אויף דען שיף גיפארין דאש אלי האב איך גיזעהן מתחלה ועד סוף נעשה היום יום ה' ו' ימים לחודש ניסן שכ"ט לפ"ק. משה אברהם בן מהר"ר יודא הלוי ז"ל ה"ה דיין אפרים בן הר"ר אברהם שליט"א: נחמן בר משה ז"ל:
- תרגום עדותו של שמחה בר מנחם לעברית:
[אני, שמחה בר מנחם, אומר שבתורת עדות, אשר משה ליפשיץ – היה אצלו צעיר אחד, הלכו לדנצק, שמו היה הירש. הצעיר הירש ביקש ממשה ליפשיץ להצטרף אליו לנסיעה לבריסק. העלו אותו ל(נסיעה ל) בריסק. ביום המחרת נסעו על אנייה קטנה, והוא ביקש להמשיך איתו לשם (לבריסק). הוא היה פרוע, הלך מכות עם הגויים והכעיס אותם. הגיע שקץ אחד והוא הלך איתו מכות על היבשה, ליד האנייה, והוא הכה את הגוי היטב. משה ביקש לא להעניש אותו (את הירש). הגויים ביקשו לזרוק את הירש מהאנייה, ומשה אמר: 'אני אעניש אותו', וקפץ לאנייה כדי לנסות לתפוס את הירש, אך לא הצליח. הירש קפץ מהאנייה (ליבשה). הגוי ניסה לתפוס אותו, והצעיר (הירש) רץ וקפץ לבור מים, וטבע. משה הצטער מאוד והשתדל שיוציאו את הצעיר וכיבד אותו כהלכה, שיעשו לו טהרה וקבורה, ועשו לו טהרה וקבורה כהלכה. שמחה היה נוכח, גם על האנייה וגם בקבורה. כל זה ראיתי אני (שמחה), מתחילה ועד סוף. היום יום ה' ו' ימים לחודש ניסן שכ"ט לפ"ק. משה אברהם בן מהר"ר יודא הלוי ז"ל ה"ה דיין אפרים בן הר"ר אברהם שליט"א: נחמן בר משה ז"ל:]
בדברים האלו הועד לפני בחקירה ודרישה ובא הנעלב רבי משה בר יצחק ושאלני אם צריך לתשובה ולכפרה וסיפר לפני שמעצמו קבל עליו בשנה ראשונה כמה תעניות וסיגופים ומעתה מוכן לקבל עליו כפי אשר יורו עליו המורים והשבתי לפי עניות דעתי שאינו צריך לתשובה ולכפרה בלל לעניין זה ואינו דומ' למה שכתב מהרי"ו וז"ל מ"ש איך שבשליחותך נהרג ר' עזרא הי"ד גרסי' באגדת חלק אמר לו הקב"ה לדוד עד מתי יהא עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים על ידך נהרגו דואג ואחיתופל על ידך נהרגו שאול וג' בניו רצונך יכל' זרעך או תמס' ביד אויב כו' אלמא אע"ג דדוד המלך ע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לתקל' אפי' הכי נענש כ"ש הבא שבשליחתו בא אליו הרע הזאת דאיכא למיחש לעונש ייסורין וטוב שתקבל עליך יישורין כגון תעניו' מ' יום ואם יש לו בנים קטנים תן להם כפי נדבת ידך ותנצל מצוקה וגרה ע' כל ולא דמי כלל דהתם ס"ס נהרגו כולם שלא בדין והם לא נתחייבו במיתת עצמם מה שאין בן בנדון זה שהנע' הנטב' חייב בגילגול מית' עצמו כי מי כפה אותו לקפוץ באות' גומא או ליפול שם ואין זו סיבת משה הנ"ל ואעפ"י שאמרו רבותינו אין דרכו של בני אד להתבונן בדרכי' ה"מ לעניין נפיל' הבור כשהולכין לפי תומן לפי שאדם בעל מחשבו' אבל בנדון בזה שהו' נרדף ורצה לברוח היה לו להתבונן לאיז' מקו' שיברח ולא יפיל את עצמו לגומות ובארו' ותדע דלא בכל מילי אמרי רבנן אין דרכן של בני אדם להתבונן דהא פריך בריש המניח איבעי ליה לעיוני וליזל ופי' התו' דה"פ בשלמא אם היזק בה חייב שפיר דאין צריך ליזהר עצמו כל כך שלא יוזק אבל יותר צריך ליזהר שלא יזיק לאחרים ולא שייך למימר כל המשנה כו' לפי שלגבי אדם אין שייך לומר הכי וא"כ מכ"ש שצריך ליזהר ביותר שלא יהא חייב במיתת עצמו דאז שוב אין לו תקנה בזה ותו אחר שמסיק לשם לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרבים כדי ליפטר על השבירה מסיק דבקרנא דבי עצי' חייב לפי שברשות קעבדי והוי ליה להתבונן שיהיו שם כלים ולהזהר שלא יוזק מכ"ש בנדון זה שהיה לו להתבונן שהיה רואה שרצים אחריו גם תחילת העניין בא בסיבת עצמו שהנה הערל ובגוים גזמו אותו לטבעו במים כי לא יוכלו הערלים לעמוד על דם עשו אחיהם כאשר בעו"ה וא"כ ר' משה הנ"ל להצילו מן הגוים בא וכדי ליסרו קצת בשוטים או לעשות הכנע לפניה' או לרצות אותם ואפי' אם נטבע ע"י רדיפתו של ר' משה היה נקי מטעמ' דכתי' לעיל כ"ש שהוא פסק מלרדוף אלא שאמר לגוים שהם ירדפו להראות להם שאינו עומד על זה להפטיר היהודי מכל וכל כאלו שלא ברצונו הכה את הערל אלא על אפו ועל חמתו א"כ מאחר שדעתו היה לטובה או להצריכו תשובה להכלימו הא איכ' למימ' להכשילו לעתיד לבא שלא ימנעו ישראלים להציל אחיהם מיד גוים בחשש קטלא היכא שיגזמו להרוג ולאבד ויהיו מתיראים מסיבה זו וכיוצא בזה וגדולה מזה כתב האז' דאפי' במחללי שבת בכבוי דליק' חשו רביתינו להצריכו תשובה כדי שלא להכשילו ועתיד לבא כ"ש כה"ג דלא עביד מידי אלא בסבת גלגול בעלמא שהוא חשבה לטובה והאלהים אינה לידו ע"כ גוזרני בנידוי חרם שמתא שלא להכלימו כלל כאותו מעשה לא בדבר ולא ברמיזהת כדי דאזיל סומקא ואתי חמרא והשומע יונעם: