שו"ת מהרש"ל/סימן פד
שאלה כבד שלא נמלחה ונתבשלה אי שרי בדיעבד או לא:
תשובה יראה שאילה זו צריכה דיקדוק כי יש פנים להיתר ופנים לאיסור פנים להיתר מאחר שאנו תופשים דברי ר"ת בדיעבד כדלקמן ? ומתירין אפי' הבשר שנתבשל עם הכבד לאמר מליחה ומפרשים כל השאלה דכבר לפני המליחה א"כ ממילא מה שאמר ר' זריקה אנא שלקי לה לר' אמי ואכלה ואביי השי' למיס' נפשה לא קמיבעיא כו' איידי בלא נמלחה ואפ"ה שרי לכתחילה לדברי ר"ת ולדידן בדיעבד ומה שאסר הרמב"ם אפילו בדיעבד אין ראייה או כמו שפירש הר"ן שעיין בפי' המשנה בתרומות ומצא שהרמב"ם פסק כחכמים דפליגי על רבי יוחנן בן נורי וס"ל הכבד אוסרת ונאסרת וכל הסוגיא דגמרא דילן גבי כבד כו' איליבא דרבי יוחנן בן נורי הוא דפליג וס"ל כבד אוסרת ואינה נאסרת א"כ דבר תמוה מה ראה לדקות דברי ר"י בן נורי מאחר דאיתא בסוגיא להדיא דרבי זריקה אמר אנא שלקי לרבי אמיה ואכליה ואביי נמי מהדר ליה לאסור נפשה לא קמבעיא לי כו' וכן תמה עליו הר"ן גופיה ואי משום דס"ל כדעת רבו הרי"ף שכתב שדרו ממתיבתא דה"א דנ' לא בקיאי' בחליטה ולא שרי למיכל כבד שלוקה אלא היכא דטוו לה מעיקרא והיא מן התקנה ולא מן הדין ואפשר דס"ל לרמב"ם דהאי תקנתא נמי אדיעבד קאי וכבר כת' הרא"ש תשובה לזו וז"ל ומה שכת' רב אלפס בזה הלשון דלא שרי למיכל כבדא שלוק' לא שבא לאוסרה אם נעשה כך דמסתמא הלכה כמתניתין דתרומו' וכר"י בן נורי דכבד אסורה ואינה נאסרת ולא מפליג בין שלוקה למבושלת וכן רבי אמי שלקי ליה ואכיל אלא אמנהגא דשדרו ממתיבתא קאי דלא שרי לכתחילה למעבד הכי והשת' נתבטלו דברי הרמב"ם בהאי דינא מאחר שרוב המחברים חולקים עליו בזה ויש פנים לאיסור מאחר דק"ל חתיכה שלא נמלחה ונתבשלה דאסורה החתיכה לעולם אפילו ביש ששים כ"ש הכבד שיש בה ריבוי דם ואף על פי שדם כבד מדרבנן מכל מקום מצינו שהחמירו גבי כבד יותר משאר בשר שמותר לכ"ע לבשל אחר שיעור מליחה ובכבד אפילו אחר מליחה עם שאר בשר אסרוהו לרש"י וכך נהגו כ"ע לכתחילה הרי שהיא חמורה ואם כן מכל שכן שנאסרה בלא מליחה ומשנתינו דקתני שאוסרה ואינם נאסרת איירי בנמלחה לפי' רש"י אבל לא נמלחה שנתבשלה ממש בדמה אסורה לכ"ע והנה נראה בעיני שלא להתיר כלל כבד שלא נמלחה ואפילו בדיעבד ובפני עצמה כי הפנים שיש לו לאיסור יש לו עיקר וראוי להחמיר אבל הפנים שיש לו להיתר ולדמות להא דמתירין בדיעבד כבד שנמלחה עם שאר בשר וה"ה כבד בפני עצמו בלא מליחה לרבינו תם דהא בהא תליא זה אינו דיכול להיות שכבד בלא מליחה אסורה אפילו בפני עצמה ובמליחה שרי אפילו עם הבשר שהרי לא הופשטה בעייא ויכול להיות שמותרת אפילו עם בשר אף לפרש"י בפרט דם כבד שהוא מדרבנן וספיקא לקולא אלא שנאמר מאחר שרצה לפשוט הבעייא ודחה שלא לפשוט היתר א"כ איסור בספק עומד ונחמיר בה בדיעבד א"כ מאחר דאיכא פי' ר"ת דשרי במליחה אף לכתחילה ראוי לסמוך עליו לכל הפחו' להתיר בדיעבד שהרי אף לרש"י אפשר שמותר כדפרישי' אבל להקל כר"ת ולהתיר לכ"ה בדיעבד בלא מליחה מאחר דלר"ת שרי אף לכתחילה לא משום דלרש"י אסור בודאי אף בדיעבד כך כתבתי בימי חורפי ועכשיו שזכיתי ללמוד שמעתתא דכבד מצאתי שאף לרש"י שרי בדיעבד אפילו לא נמלחה ואף האידנא דינא הכי ואף שמהרא"י אסר אפילו בדיעבד כדעת הרמב"ם והארכתי בספרי: