שו"ת מהרש"ל/סימן עה
שאלה חלב שחלבה הגויה בשבת או בי"ט אי שרי לעשות ממנו פלאדין בחג השבועות או לא:
תשובה יראה הדבר צריך דקדוק כי מלשון סתמ' דגמרא משמע שאין איסור בדבר ולא אמרו בפר' חבית שמותר לחלוב דוק בתו' קדיר' שיש בה מאכל אלא שהחולב הוא ישראל ואסור למעבד משק' בי"ט ואי לא היה בא לאוכל הוי כעובד משקה אבל בגוף החלב משמע שאין בה שום צד איסו' דסתמ' קשרי אבל יש מן המפרשי' שכתבו דלא שרי האי חלבא אלא בעז העומדת לאכילה אבל עז העומד' לחלבה אסורה כמו שכתב הסת' והסמ"ג ואומר אני לא מבעיא לאותן דס"ל דלאו הלכ' כר"ש במוקצה אלא בשבת אבל בי"ט ק"ל כר' יהודא א"כ אסורה החלב אגב אמה משום מוקצה כדאמ' רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזת ותרנגולת לביצת' ותורא לרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת ר' יהודא ור' שמעון אלא אפי' לפי דעת ר"ת דפסק כר"ש אף בי"ט מ"מ חלבה אסורה משום נולד אם לא היתה הבהמה עומדת לאכילה אף שדעת הרא"ש והטור בנו דבין מוקצה בין נולד שרי אף בי"ט אכן בעל ה"ג פסק לאיסו' וכן הוכיח ר"ת בראיי' ברור' מהני גורעני פרסייתי דאסירי וכן דעת הסמ"ג וכן פס' בא"ז דאפי' החלב היוצ' ע"י גוי או ממיל' אסור' אף בי"ט כשאינה עומדת לאכיל' אלא שהאשר"י והטור לא חלקו בזה וכתבו סתמ' דמותר לחלוב בתוך הקדיר' שיש בו אוכלין והכלבו כתב י"א אפי' עז העומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינו עומד לגבן וליבש הגבינות לסחור' דומיא דתרנגולת העומדת לגדל בצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הר"ז ע"כ ואין זה אלא נביאו' דמניין לנו להקל מסבר' הכרס כי אדרב' משמ' בתלמוד דתלוי בעומדת לחלבה לחוד וראיתי בדברי הר"ן פ' חבית שכתב בשם הרמב"ן דשרי לחלוב לתוך הקדירה אפי' בשבת אפי' מאן דאית ליה מוקצה ונולד שאין מוקצ' מחמ' איסור הכא מעצמו כגון זה דלא דחייה בידים כגון נר אינו אסור אלא בעוד האיסו' עליו אבל האי חלב שנחלב בהיתר ונסתלק ממנו האיסור לגמרי אפי' תאמר שהעז אסורה משום מוקצה חלבה אין בה איסו' ולפי זה שרי האי חלב שחלבו הגוי אף בשב' שהרי לא אתעביד ביה איסורא שהרי שרי לומר לגוי לחלוב הבהמ' בשבת משום צער ב"ח אכן ראייתו שהביא הרמב"ן מה' דאמרי' פר' קמ' דביצה שבת דעלמ' תשתרי ומשני גזירה משום שבת הבא אחר י"ט אלמא אעפ"י דבשבת אסורה התרנגול' משום איסור שחיטה אפ"ה הביצה שיצא ממנה נסתלק ממנה איסור מוקצה וראייה זו דחוי' היא דהתם איירי להדיא בתרנגולת העומד' לאכילה דלא שייך ביה איסו' נולד כלל דאוכל' דאיפרת הוא ואף שאסורה בשבת איכא לאוקמה שהיה חולה בבי' בין השמשו' א"כ כמו שתירץ הר"ן בריש ביצה דלא שייך איסור נולד אלא בתרנוגלת העומדת לגדל בצים דנסתלק ממנה תורת אוכל לגמרי אבל בתרנגולת העומדת לאכיל' דאית ביה תורת אוכל א"כ ביצה הבא ממנה אוכלא דאיפרת הוא ואעפ"י שאסורה התרנגולת בשבת איסורא הוא דרביע עלה ואינה אסור' משום מוקצה אלא היא לחו' אבל הבא ממנה לא נאסר כי לא נפקת מתורת אוכל ולא שייך איסור נולד בביצה וכן בחלב של עז העומדת לאכילה דשרי החלב אף בשבת ע"כ א"כ לפי זה אין לנו היתר בחלב שחלבו הגויה דהא פרות שלנו אינם עומדות לאכילה אלא לחלבה.
ובדרשו' מהרי"ל כתב וז"ל מהר"י סגל הורה היתר חלב שנחלב בי"ט ראשון של עצרת או בשבת שלפניו ה' סיון ע"י גוים לאוכלה בשני בשבת שהוא י"ט שני ואמ' מהרי"ל דאית' בהג"ה באשר"י מא"ז דאין לדמותו לביצה והטעם משום דיש היתר ע"י אמירה לגוי משום צער ב"ח דבהמה לא אסח דעתיה מיניה לגמרי כמו ביצה ע"כ אכן בהג"ה אשר"י בריש ביצה כתב לאיסור בשם א"ז ועיינתי באז"ג והאריך לאיסור ואולי טעות סופר הוא ובספר אחר מצא להיתר סוף דבר פסק מהרי"ל להיתר משום טעם זה ויפה כת' ועוד אסייע לדבריו דאינו דומ' לביצה שאינה עומד בכל יום להוליד ביצה מה שאין כן בעז ופרה שעומ' בכל יום לחלוב אות' ומשו' צער ב"ח שרי נמי לומ' לחלוב הבהמ' בשבת א"כ אין שם נולד כלל עליה לא בשבת ולא בי"ט ומ"מ החלב שנחלב בשבת אסור לכ"ע משום משקין שזבו כמו שכת' הטור וכן המנהג אכן בי"ט אין להחמיר מאחר דשרי ביה אוכל נפש וכה"ג דרב יהודאי גאון התיר אפי' לכתחיל' סחיטה בי"ט וכל מידי דמשתי באפי' ובישול ונהי שהאחרוני' אסרו ולא התירו אלא לחלוב לתוך הקדירה ואשכל של ענבים לתוך הקערה מ"מ במידי דאתי ממילא אין להחמיר בי"ט כמו בשבת וא"כ האי חלב שחלבה גויה בי"ט שרי אנן החלב בשבת אסורה בי"ט של אחריו משום וכאשר יפסק באז"ג וכזה לית ביה ספיקא ומ"ה לא היתר מהרי"ל החלב שבחלב בשבת אלא ביום שני של י"ט ולא ביום ראשו' אבל החלב שנחלב ביו' ראשו' היתר באות' יום גופ' רזו"ל אף החלב שנחלב ביום ראשות לא התיר אלא ביום שני דא"כ הלא ביצה גופא שנולדה בראשו' שרי בשני ולמאי כתב שאינו דומה לביצה אלא כדפרי': דברי שלמה לוריא: