שו"ת מהרש"ל/סימן נג
שאלה אשה יולדת בשבת ב' באב וט' באב חל בשבת ונדחה התענית ליום א' אם צריכה להתענות יום א' או לא:
תשובה יראה דצריכה להתענות ומה שפסק הרמב"ן והטור הביאו על הא דאמרינן פ' מקו' שנהגו דרש רבא עוברו' ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות בי"כ ובין השמשו' שלו אסור וכת' הרמב"ן ומיהו חיה כל ל' יום וכן החולה שצריך לאכול אין צריך אומד ומאכילין מיד דבמקום חולה לא גזרו רבנן ע"כ מ"מ נראה ליישב דאיירי באומר' צריכה אני ואע"ג דבעלמ' לעניין חילול שב וממיל' לעניין י"כ דמז' עד ל' יום אפי' אמרה צריכ' אני אין שומעין וכן חולה צריך אומד הכא מקילינן מאחר דהוא דרבנן אבל בלא אמרה צריכה אני אלא שמצערת אפי' כואב לה התענית הרבה אינה יכולה לאכול מאחר שאינה חולה ועוד נוכל לומר דאיירי בחולה קצת אפילו ידוע שאין בה סכנה ובזה היא עדיפא משאר חולי שאינה צריך אומד אבל אם ידוע שלא יסתכן אינה מותר לאכול וחיה כל ל' יום אם חולה אף שאין בו סכנ' מותר' לאכול וכל זה כתבתי לדברי הרמב"ן והאחרוני' שהביאוהו אבל כל שאר המחברים לא חילקו כגון הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש והביאו דברי רבה כצורתם ואדרב' מדברי ר"ת מוכח להדי' לאיסור שהרי כתב בהג"ה מיימונ"י וז"ל רבינו תם התיר לאשה יולדת לאכול בצ"ג שהיא ח' ללידתה ואע"ג דאמרינן בפ' מפנין דלאחר ז' יום אם אמרה אינה צריכה אין מחללין עליה את השבת וצ"ג דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה אפי' הני מות' דאמרינן בפ"ק דר"ה קרי ליה צום וקרי ליה ששון וכו' עד רצו מתענין רצו אין מתענין ולכך הוא רשות ומותר לה לאכול ע"כ מצאתי ונראה דאפי' עוברות ומניקות דעלמ' שהיו מצטערים שהיו להם לאכול בכל אלו הצומות לבד מט"ב מדאמרינן בט"ב מניקות ועוברות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות בי"כ מכלל דבשאר תעניות שאין חמורות כ"כ אין משלימות בו עכ"ל אלמא דלא קשרי אלא משום דרצו מתעני' כו' דלא חמירא לן אלו תעניתים כ"כ אבל ט"ב שחובה הוא להתענות ואין ב"ד יכולים לבטלו כיון שהוכפלו בו הצרות כדאית' התם בע"כ עשו חיזוק לדבריה' כשל תורה ומה עוברות ומניקות נמי שמצערת הרבה שאינה משלימות בשאר תענית ובט"ב משלימות וא"ל הלא אפ"י באלו התעניות נהגו להתענות וקבלו עליהם חובה כאשר כתב הטור וכן משמע מדברי הרמב"ם ואפ"ה התיר ר"ת ליולדת בצום גדליה וה"ה לט"ב זה אינו נהי דנהגו להתענות וקבלו עליהם חובה מ"מ לא קבלו עליהם אלא לענין בריאים אבל לא לענין מניקות ועוברות וכ"ש חיה ואפ"ה נהגו עכשיו חומרא שאפי' עוברו' ומניקות משלימות אף באותם ד' תעניות רק חיה אפילו אחר שבעה נהגו להאכילה ומ"מ לאו דוקא כל ל' יום שהיא קרוייה חיה אלא כל זמן שעדיין יש בה חולשה ולא נתרפאת מלידתה אבל אחר שחזרה לבריאתה מתענות ומשלימות אפילו בשאר תעניות הכתובים ולענין פסק הלכה נראה כדברי ר"ת דהא סתמא ברייתא קתני בפ' מקום שנהגו אין בין ט"ב לי"ה אלא שזה ספקו אסו' ר"ל לעניין קיבוע דירחא שאם לא ידעינן איזה יום קבעו ב"ד החודש שצריך לעשות ובט"ב ספקו מותר ואם איתא כדברי הרמב"ן הלא טובא איכא בינייהו חיה כל ל' יום וחולי שאין צריך לאומד וא"ל תנא ושייר דהא פ"ק דתענית אמרינן להדיא וכ"ת תנא ושייר והא אין בין קתני וכן מוכח מר"י בעל התו' שכתב בפר' מקום שנהגו הא דלא חשיב מלאכה שמותר בט"ב ואסור בי"כ וכן מה דלא משיב תפילת נעילה ומשני כו' אלמא דדוקא קאמר ומה שכתב המגיד משנה שיש ראיה לדברי הרמב"ן מאמר שכתב עוברות ומניקות כו' ואם איתא דחולה אין בו סכנה מתענה כ"ש אלו ואין זה דיוק דהכא קמ"ל שצריכה להשלים התענית ולעניין חולי וחיה אינה תלויה בהשלמה אלא באם צריכה להתענות או לא וזהו פשוט בעיניי שכולן מתענין בט"ב במו בי"כ וכן עיקר ובתשובת מהרי"ל כתב שאם ילדה ביום א' שלפני ט"ב שמות לאכול אם צריכ' והיינו בתוך ז' אבל לאחר ז' אפילו אמרה צריכה אני לאכול מתענה א"ל שהיא קצת חולה הנלע"ד כתבתי דברי שלמה בן מה"רר יחיאל לוריא שליט הנקרא ש"ר יצחק: