שו"ת מהרש"ל/סימן מו
שאלה הא דאמרינן בפרק בכל מערבין ע"ש בין השמשות לא גזרו על השבותים אם כל השבותים קאמר אעפ"י שאין בהם מצוה כלל או צורך גדול:
תשובה יראה בסמ"ג משמע להדיא דלא שרי כל דבר שהרי כת' והוא שיהיה בו צורך מצוה או דוחק כגון שהיה טורד ונחפז לדבר זה עכ"ל ודבריו משמע כל דבר שהיה נחפז אליו ואם לא הי' בא לידו היה מצטער א"כ נמצא שהיה מצטער בשבת כה"ג או לצורך מצוה הוא דהתירו ולא בע"א ועוד ליבי נוקף להחמיר ולומר אפי' כה"ג שהו' נחפז לדבר אם לא שהוא צרי' מצו' קצת כגון שהוא מעניני אכילה ושתייה אף שיכול להיות זולתם מ"מ כבוד שבת איכ' בהו וחשיב נמי צורך מצוה קצת אעפ"י שאינה מצוה ממש או שהוא לצורך מלבו' ללבוש באותה שבת או נר לכבוד שבת והוא בהול לו כל כה"ג הוא דשרי אבל אם הוא עסק גמור לחול שאין בו שום צורך שבת אסור ומ"מ נראה בעיני שלצורך גדול והפסד מרובה שרי בכל עניין אעפ"י שדרשו רז"ל זכור ושמור זכור בכניסתו ושמור ביציאתו וא"כ מיד בכניסתו כשקיבל עליו השבת ראוי לזכרו ולהזהר בשבותם ולקיים קרא ממצא חפציך וגם אמרו חז"ל שאפי' אחר חצות אינו רוא' סימן ברכה ק"ו בזה שקיבל עליו שביתת שבת שנאסרו עליו כל הדברי' שאין בהם צורך שבת מ"מ לצורך גדול ולהפסד מרוב' שרינן אמירה לגוי בין השמשות דהא אפילו בשבת עצמו הקילו בהפסד מרובה לומר כל המציל אינו מפסיד כדעת ה"נ דאמרו שאין חילוק בין דליק' לשאר איסורי שבת וכן פסק הא"ז בהילכות שבת בשם אביה וכן כתב הרא"ש בפ' כל כתבי ונהי שהס"ת והסמ"ג אחרי פסקו בסוגיא ר"פ המדיר דקאמר דוקא בדליק' התירו ולא בשאר איסורי שבת ולאפוקי מה"ג מ"מ נראה דבין השמשות לכ"ע לא החמירו אפי' בשאר איסורי שבת והתירו שבותים לגמרי בהפסד מרובה בפרט כה"ג שאין בו אלא אמירה לגוי והישראל לא עביד מידי שהרי הקילו לב"ה בדליק' לומר כל המציל אינו מפסיד ואף שאיסור שבותי' כבר נאסר עליו בשבת בכל דבר אפילו לצורך מצוה כדאית' במשנה בפ' משילין כל שחייבין עליו משום רשות משום מצוה כו' א"כ בין השמשות דלא גזרו שבתים א"כ בהפסד מרוב' ודאי לא גזרו כלל אפי' בשאר איסו' שבת וכן שמעתי מזקן שהורה לומר לגוי בע"ש בין השמשות שידליק נר בב"ה ששכח להדליק מבעוד יום שהוא יום שמת בו אביו כמו שרגילין להדליק בו נר בכל ארץ אשכנז והטעם מאחר שהעולם נזהרים בו באות' נר חשבינן ליה כצורך גדול וע"כ התירו דאין חילוק בין צורך גדול להפסד מרובה בפרט לעניין זה: