שו"ת מהרש"ל/סימן לג

ראיתי דמעות העשוק היורד ובוכה משוק לשוק: קול נהי וקול בכי וקול תמרורים [1] מקולות מים רבי' משברי ים אדירים הם מים הזידונים מי המרי' מקור נובע מסלעי המחלוקות מראש צורים: הקול קול עקב וקול ערעורים קלא דאעקו סנאיי רשיעייא בריב ומצה וחרחורים קול דבה ויבבה בתרוע' ושברים קול אנחת כהנים מהמוני' וזרים המפגלים זבחיהם בהקרבת חלבים ואימורים כי דם הקדש נשפך כאילים ופרים. מפה לפה נתמלא הומיה בקרית יערים על זה ידוו כל הדווים זקנים ונערים. על כן נערתי חצני לעזרת ה' בגבורים לקפץ על הגבעו' ולדלג על ההרי' לבנות מזבח ההרוס מול בית פוערים ולהחזיר העטרה ליושנה כלבי תפארת והדורים. כי לא יכון נגד עיני דובר שקרים ואומר כפי אשר יראוני מן השמים בבירורים להנהיר עינין כנהורים:

ואתחיל ואומר על דברי המחלוקת ישנה עד שעלתה חלודה בין כמ"ר נחשון בן עמינדב ובין חתנו כמר אליצור בן שדיאור אשר האמין לקול מלחשים להוציא דיבה וש"ר על אשתו שרת בת נחשון הנ"ל. ובתחלה אעתיק כל העדיות והטענות מגוף פסקי ג' אלופי ישראל הנקובים בשמם על ספרא דמת' מק"ק קראקא ובודאי אותה ההעתק' היא הישרה הנתאמת' לחכמים עד אשר נתנוה בהעתק לוח פסקיהם איש איש על דגלו וז"ל נוסח טענות ר' אליצור

איך בין בייא מיינם ווייב גיוועזן הייתי אצל אשתי אונ' האב גיזעהן דס זיא האט פיל (עסקים) (ווי האט) [נ"א גיהאט] מיט דעם זמרי וראיתי שהיו לה הרבה עסקים עם זמרי אונ' איך האב מיין שוויגר גיבעטין זיא זאל אים אין דאז הויז ניט לאזן גין וביקשתי מחמותי לא להכניס אותו לבית. זי האט זיך ניקס דראן גיקערט לא היה אכפת לה אונ' דר נאך בין איך אויז גיצוגן אין אננדר הויז ואז עברתי לבית אחר אונ' בין איין מאל גיגאנגין אין דיא גערבר גאס ופעם אחת הלכתי ברחוב הבורסקאים דא האב איך גיזעהן מיין ווייב אונ' שלומי גין מיט זמרי אז ראיתי את אשתי ושלומי הולכים עם זמרי אונ' שלומי' האט קיכליך גיטראגן ושלומי נשא עוגיות דא האב איך גיצורנט אונ' האב גישפראכן אז זעמתי ואמרתי גיא איין היים דא האב איך מיר איין גיזעצט אין מיין דיעה איך וויל נור זעלביגן זמן ביי איר בלייבן אונ' בין אלזו פון איר גנגין ואז אני הלכתי ממנה אונ' הב זי ניט אן גרירט ואני לא נגעתי בה (וזה הי' כנגד ה' או ו' שנים). און גיפער פר (ב' שנים) במשך ב' שנים בערך האב איך וועלין צו איר קומן רציתי לבוא אליה דא האט מן מיר גיזאגט וויא זיא איבל גיהאנדלט האט אז אמרו לי איך היא התנהגה נורא דז האב איך מיר איין גיזעצט דס זיא טמא איז כך שהחלטתי שהיא טמאה אונ' דש איך אל מיין טאג ניט צו איר וויל ושכל ימי לא ארצה [לבוא] אליה. זא האבן מיר אין גיפראגט אז שאלו אותי "האשטו עט וואש מין פון איר גיזעהן?" דא האט ער גישפרכן ער האט פון איר נישט גיזעהן וועדר איין מאל איז זיא גילעגן אין (בית החורף) אויף דער באנק אונ' זמרי איז אים חדר גיוועזן וזמרי היה איתה בחדר זונסט האב איך נישט גיזעהן אחרת לא ראיתי שום דבר אבר איך גלויב וואול דש זיא איז טמא גיווארן אבל אני כן מאמין שהיא נהייתה טמאה דען מן האט מיר אזו פין גיזאגט. דא הבן מיר אין גיפראגט פון וועם ערש גיהערט האט. דא האט ער גישפראכן ער ווייש עס ניט מן וויערט עש וואול אין זיין עדות זעהן אויך הט ער אירנש אנדרש מין עדים ער ווישט איצונדרט ניט וועם

(עכ"ל טענותיו ונחשון השיב מצד בתו שהכל שקר וכזב רק שהיה לו קטט עמו בעבור ממון ועל ידי זה נתגלגל הריב ביניהם וכדי להתנקם פירש ממנה והביא פסק אחד שהעיד הסופר מהקהלה שנפסק להם על ידי פסק קטט שביניהם נתקנת כתקנת שו"ם וכן העיד משה בפני ב"ד שזוכר שהיה להם קטט ביחד בעבור ממון בפני הראשי' אבל לא שאליצור הנ"ל נתן אשמה לבתו האריכו עוד בטענותיה' ואין צורך ברוב דבריהם אלא בעיקר מה שכתבתי ובתוך זמן פריד' אליצור מאשתו יצא קול זנות על אשתו לא ידעינן אי מאויבים או לא וטען אליצור שהוא מאמין לדברי העדים והקול שנטמא האריך הרבה בטענותיו גם הראה לנו עדות שהוגבה בב"ד של הדיוטות ממש שלא בפניה וב' עדים העידו עליה שכל אחד ראה ששכב הנחשד עליה כדרך המנאפי' אך לא ראו הדבר ביחד רק העידו בפני אותו ב"ד שראה כל אחד ואחד הדבר נפני עצמו וז"ל העד הראשון)

איך האב גיזעהן מיט מיין אויגן דש זמרי און(?) [צ"ל איז] גישפרונגן פון איר ראיתי במו עיניי שזמרי קפץ ממנה. איך העט גימיינט עש ווער איין נכריה גוועזט זא זאה איך שרח חשבתי שזו הייתה נכריה, אז ראיתי את שרח (כו' עוד העיד וז"ל) איך האב גיפונדן בייא איר אויף דער באנק ממש (בעו"ה) דש מעשה אויף אננדר גילעגין אונ' דער נאך אבר איין מאל (עכ"ל העד הא' וז"ל העד הב') זא האב איך זיא גיפונדן ביידי בייא אננדר זמרי אונ' שרח גיזעהן בעו"ה ליג דען זמרי אויף שרח אויף דער ערד

(ועוד העידו אחרים אך שעיקר דין עדות זו ע"כ(?) עוד אעתיק מפסקי האגוני' וז"ל על דבר עדים הנשארים שהביא אליצור בעל אשה זו כתוב לפנינו וכתוב בתוכו בזה הלשון)

דאז זאג איך אחירע בן עינן אויף מיין חלק לע"ה נימן צו לייד נאך צו ליב איך בין מיט אליצור גנגין אין די גערבר גס (וכו' עד בתוך כך) איז שרח אונ' זמרי אומ' שלומי' פיר גנגין. דא האט אליצור שרח גיזעהן אונ' הט אויף זיא גישריאין. דא איז זמרי אליין וועק גילאפן אונ' שלומית האט איין שיסל מיט קיכליך גיטראגן. דא הט אליצור גישפראכן "גייא איין היים". דא איז זיא וועק גנגן ואז היא הלכה. דא האבן מיר אין נאך גיזעהן דא זיין זיא ווידר צו אננדר גיקומן אונ' זיין דר נאך פר שוואונדן (עוד העיד בכתב ידו וז"ל) נאך איין מאל האט פלונית צו מיר גישפראכן אויף שרח זיא זיצט אובן אין דער שטוב פר שפערט אין עשין צווייא ארלייא פיש אונ' וויין זויף מיט אננדר דא בין איך גגאנגן האב אן גיקלאפט אונ' העט גערן מיט געשן דא האבן זיא מיך ניט וועלין איין לאזין אונ' הב גיהערט שרח מיט זמרי רידן (עוד העיד בכתב ידו וז"ל) איך בין היים גנגין דא איז שרח בייא זמרי אונטר דער טיר גישטאנדן אין דער פינשטר אונ' האט איר ברוין טשמאלטין פעלציל אן גיהאט אונ' אים אונטר העמד אזוא בין איך דר שראקין אונ' האב מיך מונע גוועזן אונ' האב עש מיינם ווייב גיזאגט אונ' דאש איז גיוועזן אונגיפערליך (אם ה' אדר אם ו') אין דיא נאכט אונ' דש זאג איך אויף מיין חלק לע"הב איך וויל עש אונטר דעם פנים זאגין אונ' גלייך פר דעם ב"ד אונ' וואש מאן וויל עש איז אייטל אמת

(נאום אחירע בן עינן עכ"ל העדות שהביא אליצור בעל האשה בפנינו ולא הגיד דבר בפנינו רק כך היה כתוב בכתכ יד העד הנ"ל: עוד שאר שמץ עדות שהעידו עליה נשים וקטנים שראו בה דברים זרים כי האשה העידה שראתהו יוצא מחדר קודם עלות השחר והחדר היה סגור קודם צאתו והגדול העיד שרא' בקטנותו(?) שעיינ' בראשו ושוב לא ראה מאומ'. ועוד העידה אשה ששמעה מפי אחרי' איך שקטן גיזם לה לומר עליה שזינתה עם הנחשד ואשה אחרת אמרה שכתב' לו כתב ע"כ. ושוב אעתיק מפסק הגאוני' העדיות לזכות נחשון ובתו וז"ל ולפסול העדים הראשונים פסקיה אתו לקדמנ' ב' עדים כשרים והעידו על עדים הראשונים שפסולי עדות הם שרבים העידו דרך כלל שאין לסמוך אעדות' כי כן הוחזקו לרקים ופוחזים וחשודים וכן הוא מפורסם\מפורשם(?) לכל אף הבעל דבר ולא יוכל להכחיש זו אלא אמר שמשום זו אין לפוסלם לעדות ב' או ג' העידו בפרט עד אחד העיד בפני אליצור שהעד הראשון מסר פרנסי הקהילה בידי גוים ביושבם ביחד בבית הועד ועד ב' העיד ג"כ כזו אך שלא בפני אליצור כי הלך לדרכו קודם שגבאנו עדות על זה ועוד העידו רבים עליו ובפני אליצור איך שעמד בפרהסיא וגיזם למסור להרוג ושהוא נשבע תמיד ולפעמים הוא מחרף ומזכיר שם ע"ז אחר זו גם על העד השני א' העיד בפני אליצור שמצא אצלו ספרים שגנב והב' העיד שלא בפניו איך שגנב לו הרבה דברים ודבר אחד מצא ביד הצורף שמכר מגניבתו. ועוד העיד א' שגנב לאביו והוצרך להחזיר הגניבה לאביו אך שהעד אומר שקטן היה באותה שעה. עוד העיד א' ששמע מבעל הבית שלו שהעד הב' חשוד הוא שגונב ע"כ).

ועוד אעתיק מפסקי הגאונים העדיות שהוגבו על הבעל שחזר אחר עדי שקר וז"ל העדות שהעידו עלי ר' אבידן בן גדעוני העיד עליו וז"ל אמר לי

איך זולט זאגן וויא זיא ח"ו ווער אובר דען קרוג גנגין אונ' האט מיר וועלן מאכן איין שטר אום י' טאלר אונ' אימר צו נאך גלאפן(?) איך זאלט זאגן אין פלונית הויז זאלטן זו זיץ אויבר דען קרוג גנגין אונ' הט מיר גוויזן חתימת איך זאל חתמנן ואמר לי "ווארום ווילשטו דיך ניט חתמן"? האב איך דאך פיל עדים דש איך גיזעהן האב דש אלש איין כתב איז דא האב נישט מין וועלן מיט צו שיקן האבן

עכ"ל העד הא' ושוב העיד אחירע בן עינן וז"ל

דא איך בין ל"ע קרנק גיוועזן דא איז אליצור צו מיר גנגין אונ' האט מיר ד' טאליר אויף דען שלחן גיווארפין וזרק לי ארבעה טאלרים על השולחן אונ' האט צו מיר גישפראכין נעם די ד' טאליר אויף צירונג ווען די ווערשט גיזונד זיין דא ווערשטו מיר עדות זאגן אזוא בין איך ת"ל גיזונד גיווארדן אונ' די ד' טאליר היישן אויף היבן אזו האב איך זאלין איין וועק ציהן דא הט שלמיאן נאך מיר גישיקט ואמר לי אחירע דו ציהשט איין וועק גיב מיר אויף גישריבן וואס דיר ווישגליך איז. דא האב איך אימש ניט וועלין גישריבן געבן דא האב איך איין משכון בייא שלמיאל גיהאט דא האט ער מיר דאש משכון ניט וועלן געבן אונ' האט גיזאגט עש שאט נישט. דא האב איך אים גישריבן געבן דז איך האב מיזן זאגין וויא זיא גיוועלט. האבן מיר גידאכט עש איז יא קיין ב"ד אונ' עדות דר בייא

עכ"ל. עוד העיד וז"ל

אונ' האבן פון מיין ווייב וועלן האבן זיא זאל עדות זאגין דש האבן זיא אן איר ניט קינן ערלאנגין. דא האבן זי כמה פעמים פון איר אונ' פון מיר וועלן האבן זיא זאל נור אמן זאגין אויף דש עדות דש איך גישריבן הב געבן אונ' ווייש איין גאט וויל קיין ביז בכל העולם קיין ביז פון איר

עכ"ל ושוב העידה אשה אחת שאם רצתה לחטוא היית' יכול' להרויח מעות כיצד אליצור רצה להשכירה. ושוב העיד ר' אליאב בן חילון

דר נאך איז מיר אליצור ווידר נאך גנגין אונ' האט מיך גיבעטן איך זאלט מיט מיין ווייב רידן ער וועלט עז ניט אום זונשט ביגערן. דא שפראך איך דא זייא גאט פיר דז איך וועלט מיין זיל פר זענקין פון געלט וועגן דא איז ער מיר נאך גנגין עטליכי וואכן דז ער נישט האט קענן פון מיר ברענגין דא הט ער צו מיר גישפראכן וואז שאט עז דיר גיב מירש גיטריבן איך וויל דיר עטוואש שענקן דא האב איך גישפראכין איך וויל עז אום גאט וויל ניט טון און אר(?) ער האט וועלן האבן איך זאלט זאגין וויא איך זמרי מיט שרח העט דער ווישט ח"ו

עכ"ל. עוד העיד אחד ששדיאור ז"ל רצה לשוכרו ע"כ ההעתק'

והנה אבא לדון לפני רבותיי וחביריי להיות מן המתירין וכח דהיתרא עדיף תחילת דברינו שאותה אשה שרח בת נחשון מותר לבעלה ר' אליצור על כל אפין והתירה מתחלק על ארבעה דרכים

הדרך הראשון שכל אותם העדיות אפי' אם היו ח"ו עדים כשרים והוגבו כדת וכהלכה מ"מ אין כאן דין עדי טומאה אלא עידי כיעור כמו שפסקו הגאונים הנ"ל דשמא בבגדים קאמרי ולא בקירוב בשר ורש"י פירש בסוף פ"ק דמכות דבעינן שישכבו כדרך המנאפי' בקירוב בשר ואף שרש"י בפרק השוכר את הפועלים לא כתב להדיא דבעינן שכיבה בקירוב בשר מכל מקום מאחר שכתב שם משישכבו זה על זה כדרך המנאפים ואין צריך לעדים שיראו כמכחול בשפופרת משמע זולת זה בעינן כל הראוי לתשמיש והיינו שכתב ישכבו זה על זה כדרך המנאפים ולא סגי במה שכתב ישכבו זה על זה ועוד מסתמא בענין שכיבה הראוי להעראה כי עיקר טעמא דסגי בהכי דאמרינן מסתמא הער' בה כמו שכתב הרמב"ם בפרק קמא דביאה וכן הטור אחריו דאין צריך כמכחול בשפופרת אלא כשרואים אותן דבקי' כדרך המנאפים הרי אלו נהרגין שבוודאי הערה בה עד כאן

והנ' הנראה בעיני מאחר דליכא כאן אלא עידי כיעור וליכא קלא דלא פסק שהרי מוכח שאין כאן שום קול ורינון אלא מה שהעידו העדים והוציאו עליה רינון וכבר פסקו ה"ג והרי"ף והרמב"ם ור"ח ז"ל ד' עמודים יסודי עולם שאין מוציאין מן הבעל אלא בעידי טומאה ולא בעידי כיעור וכן נראה לר"י בעל התוס' וכדאי היו לסמוך עליהם שלא לאסור אשה על בעלה אלא שמהר"ם כתב שלא להקל כדברי השאלתות מאחר שדבריהם דברי קבלה והנה כבר הכריע הרא"ש שהוא ראש לכל האחרונים שאף לדברי השאלתות לא מפקינן מבעלא אלא בעיני כיעור וקלא דלא פסק ומי יחלוק על דבריו להחמיר שלא כדין להוציא אשה מבעלה ואף הריב"ם מביא ראייה מדברי הרמב"ם ומשום אותו לדברי השאלתות לאיסור שלא כדברי והטור גם כן כתב שדעת הרי"ף כדע' השאלתות כפי אשר ביאר אותן הרא"ש ואני כתבתי שהרי"ף והרמב"ן ורש"י כולן הושוו בדין שלא כדברי השאלתות וצריך אני לברר את דברי ולהעתיק קצת מחבורי בפרק כיצד אשת אחיו סימן ט"ז וכבר ידוע פירושו של מהר"ם אין מפרש השאלתות ואיך ר"ת חזר לדון כדברי השאלתות כאשר כתב באשר"י ואינני צריך להעתיק אלא מה שסיברתי על דבריו ואיך עמדתי בהחלם(?) הדבר לפי קוצר תבונתי ומישום שכלי וזה הלשון ונרא' לפי דברי מהר"ם וישובו הא דקאמר בקלא דלא פסי' דסגי בראו' הבעל לחוד אין הפירוש שקול אל' ע"י שראה הבעל דבר מכוער או קלא דפסיק שיצא הקול על ידי עדים שראו דבר מכוער כמו שפירש הטור דאם כן קלא מאי טהני(?) ובסוגי' משמע דלא סגי בלא קול אלא נ"ל קול הוא לעז בסלמא(?) שמרננים אחריה ועל זה הנחשד עמו זולם(?) אותו דבר מכוער שראו העדים או הבעל וכל ירא' להדיא(?) מן הרמב"ם פ"ב דהלכות סוטה כפירושי ומ"מ היכא שיש עדים בדבר הכיעור אז סגי אפי' בלא קול כלשון השאלתות והא דקאמר הא בקלא דפסיק שצריך לכל הפחות קלא גבי עידי כיעור אין הפי' שצריך לקלא אלא ה"פ הא דקאמר רב שצריך עדים לכיעור אבל בלא עדים אפי' ע"י ראית הבעל וג"כ יש קול אינה נאסרת היינו בקל' דפסי' ומה צרי' עדים אבל ה"ה בלא שום קול מהני גם כתה הטו' לדע' ר"ת ר"ל כמו שחזר סוף ופי' כדברי האלתות שאם יש לה בנים לא תצא אלא בעדי טומאה ולא דק בדבריו כי אליבא דר"ת כמו שפירש מהר"ם לעיל אף בעדי כיעור אפי' יש לה בנים תצא דהוי כמו פסח(?) פתוח כו' וכן כתוב הרא"ש גופי' אליבא דר"ת ועוד כתב המרדכי בשם מהר"ם וז"ל ואחרי שדברי השאלתות מיושרים מי יחלוק עליהם להקל ועוד שכל דבריהם קבלה ויש לסמוך עליהם כמו על התלמוד ואף רבינו תם חזר בו שוב והיה חושש להחמיר כדבריהם ואף המיימוני פ' ד' דאישות כדבריהם וז"ל היו שם עדים שעשה דבר מכוער ביותר שהדברים ניכרים שהיתה שם עבירה ואף על פי שאין עדות ברורה בזנות כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ומיד נכנסו בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המיטה והוא לובש מכנסים או שהיא חוגרת אזורה או שמצאו רוק למעל' מן הכילה או שניהם יצאו ממקום אפל או מעלים זה את זה מן הבור ויוצא בו או שראול מנשקין זה את זה או מגפפי' זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלת וכיוצא בדברי' הללו אם רצה הבעל מוציא ואין לה כתוב' ואין זו צריך התרא' עובר' על דת יהודית או שעשת' דבר מכוער אפי' בלא ראיי' עדי' אלא ע"פ הבעל אין כופין הבעל להוצי' אלא אם רצה הוציא ואף על פי שלא הוציא אין לה כתובה וכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציא' ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצו' אין להם תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו להוציאה הרי כדברי השאלתות עכ"ל ושרי ליה מרי' כי אגב חורפיה לא עיין בדברי הרמב"ם כלל כי אדרבה לשם משמע להפך שהרי כתב אפילו היכא שראו עדים הכיעור מ"מ אם רצה יוציא משמע שאינו מחוייב להוציא והיינו כדברי הג' ור"ת ורי"ף גם מה שכתב אחר כך או עשתה דבר מכוער פירוש בלא ראיית עדים על כרחך צריך לפרש שהיא אינו מכחישתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הלא יכול לומר ראיתי דבר מכוער ממנה וגם הרמב"ם פסק פר' כ"ד דאישות שאפי' אם ראה הבעל שזינתה אינו נאמן להפסידה כתובה וכן כתב המהר"ם גופיה התשובה שאין הבעל נאמן והיא בהגהות דקידושין וזו אינה צריכה פנים דפשיטא דאינו נאמן אם לא שאינה מכחישתו האמת שהוא מפרש כך מדעתו אבל אינו כן אלא הכל בעדים

[49, שמאל; חסר עד דף 57]

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


ואז יבקע כשחר אורה וידעו כל העם שהיא טהור' ונתבטלו דברי המור' שאמר פסולה וכעורה ולבעלה היא אסורה אלא שגג ויצא מלפני' כשורה על כן נכנסתי בעובי הקורה כי על ראשה לא יעלה מורה וכבראשונה יזהיר אור נהורה ערוכה בכל כבודה בת מלך ושמור' ואם יהיה איזה שורש פורה ראש ולענה בעם עמורה להוציא עוד בשפתיו ולהגות בגרונו ולהעלות דבר זרות של שרבוב לשונו במד' אשר מדד יהא מידתו וישתרבב לשונו על גוויתו בפגיעת מרגלים תהא פגיעתו במיתת מגפה תהא מיתתו וקבורת החמור תהא קבורתו א"ל יבקש להתיר גערתו וילקה ויתודה ואז יחזור לכשרותו.

הערות שולייםעריכה