שו"ת מהרש"ל/סימן כא

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' יצחק בן הר"ר יעקב סג"ל והעיר בת"ע בואם ליו"ע ווייא ער האט גיהארט פון אברם ברוינשוויג דז ער זיין כלה האט מקדש גיוועזן וער הר"ר פנחס אונ' ור אברהם אוייש אונ' ור דען וועלי בייא זעלעלן אונ' דאז האט ער ואויך אין זיינם בריב גילייאטז ושוב העיד מהר"ר מתתיה בן הר"ר שלמה בעונש הנ"ל דו ער הוט אין אברהם ברוינשוויגז בריב גילייאט דז ער זיך האט ור רופן אויף הר"ר פנחס אונ' אויף אברה' אויי' אונ אויף דאז וועלי בייא זעלמלן וויא ער האט זיין כלה וער זיא מקדש גיוועזן אונ' אין דונקט וויא יצחק שאול לאזרש זייא אויך איינר גיוועזן: ושוב העיד הר"ר פנחס בעונש הנ"ל ער אין גיוועזן אובן בייא דען חתן אברם ברוינשוויג ער אונ מהר"ר מתתיה אויך דא האט חיים וועלי' מיט דער כלה אונ' מיט' דער מוטר אין וועלשן גירעט איך האב ניט ור שטנדן וואז זיא גירעט האבן דר נאך האט זיך חיים וועלי גירוימט מיט אברם חתן הנ"ל איך ווייש אויך ניט וואז זיא מיט אננדר גירעט האבין דר נאך איז אברה' חתן הנ"ל גנגין צו דער כלה אונ' האט ד' זהובים אדומי' אן איין שנירל גיטראגן אונ' די נתינה האב איך ניט גיזעהן אונ' האב אויך קיין לשון קידושין ניט גיהערט אונ' ווייש פון קיין קידושין נישט צו זאגין ושו' העיר' חיים בר אליעז' דהיינו חיים וועלי הנ"ל בעונ' הנל איר בין גיועשן אויף דעם שטול דא איז די כלה אונ' די מוטר אונ' די שוועשטר אונ' האב דברים בעלמא מיט זיא גרעט איא דער חתן קומן איז דא איז אברהם ברונשוויג הנ"ל אויף גישטרדן פון טיש אונ' האט מכין מיט אים אויף שטין הר"ר פנחיאונ' אבר' אויי' אונ' יצח' ליבל כהן אונ' אברהם ברונשוויג האט דער כלה וועלן געבן ד' זהו' אדומים אין איר הנט דא האט זיא עז אז בלד ניט וועלן נעמן דא האט ער מיך גיהיישן איך זאל מיט איר רידן ווארו' זיא עז ניט וויל נעמן איז דאך דער סדר דז דער חתן דער כלה פפלעגט צו געבן דא האט זיא עז גינומן מידו לידה דא האב איך ניקשט גיהארט דאז זעלביג מאל פון אברה' פון קדושין עטליכי וואוכן דר נאך האב איך אברה' הנ"ל גיזעהן און מוטיג דא האב איך אין גיפרעגט ווארום ער זיך אזו וויא טוט אונ' ווארום ער דיא לייט אום וירט ער זאלש איין ענד מכין דא שפראך ער צו מיר וויא זאל איך עז איין ענד מכין איך קאן ניט דא וראגט איך אין ווארום דא זאגט ער זיא איז מיין ארוסה דא וראגט איך אין ווארום הושטו מיר עז ניט גיזאגט דא שפראך ער איך האב דירז ניט וועלן ור טרויאן איך האב עז אנדרן לייטן ור טרויט: ושוב העיד ר' אברהם בר יחיאל דהיינו אברהם אוייש בעונש הנ"ל אברהם ברוינשוויג האט אונז גירופן צו רער צעך אונ' דא מיר האבן איין טרונק אים קאפ' גיהט דא האט ער מיך אונ' הר"ר פנחס אונ' חיים וועלי גיבעטן מיר זאלין מיט אים אויף שטין צו דער כלה זיא איז קיגן אונז איבר גיזעשן דא איז חיים וועלי הנ"ל דער מליץ צוישן זיא ניוועזן אונ' אברם הנ"ל האט ד' זהו' אדומי' אין דער הנט גיהט דא האט ער זיא דער כלה וועלן געבן דא האט זיא זיא ניט וועלן נעמין לסוף האט זיא זיא פון אים גינומן מיך דוכט די מוטר האט זיא עז גיהיישן איך האב ניט גיהערט דא ער אידז האט געהן נאך לשון מתנה נאך לשון קידושין לנג דר נאך אים קריג האט מן אים וועלן נ' זהו' קנס געבן לסוף האט מן זיא אים ניט וועלן געבן דא בין איך מיט אים שפצירין גנגין אונ' האב אין גיפראגט ווארם ער האט ניט נ' זהו' גינ ומן דא האט ער גישפראכן מן מוז מיר זיא נאך געבן דא האב איך אין גיפראגט ווארום דא האט ער צו מיר גיזאגט וויא שטעלט ער זיך גלייך אז ווישט ער נישט דר פון וויישטו ניט דז איך זיא האב מקדש גיוועזן בישטו ניט דער בייא גיוועזן דא האב איך גישפראכן וואו בין איך דר בייא גיוועזן דא האט אברהם חתן גיזאגט אובן ביי דער צעך דא האב איך ניט גישפראכן נאך יוא נאך ניין אונ' האב אין גיפרעיט א"כ לפי דבריך ווען מן דיר דיין רצון טעט דא נעמשטו דאז געבט אונ צעגבט דר פון ווערן דאך דיקינדר ח"ו ממזרי' זיין דא שפראך ער ווידר או ווען מן מיר מיין רצון מבט דא וועלט איך זעלברט זאגין אונ' ביגערט ניט אנדרש או גט צו געבן היום יו' ה' י"ב שבט שי"ט לפ"ק הוגבה העדות הנ"ל פה ק"ק קאזמר: נאם יהושיע בר משה יצח' ז"ל ה"ה דיין יעקב בר בנימין ז"ל דיין מנחם בר עזריאל ז"ל ה"ה דיין החתימו' הנ"ל אמיתיות וישרות ובפני היו יושבים הדיינים הנ"ל וגם העדות הנ"ל וכדי לקיים את חתימתם באתי להעיד עליהם נאם משה בן לא"א ישראל שלי"ט הנקרא משה איסרלז מקראקא: נשאל נשאלתי מהרופא החכם השלם ואש' באומנתו יחיה בעז"ה חלי ישראל איש אשר שמי בקרבו כבוד ר' שלמה הרופ' י"ץ על אחות אשתו הבתולה המשודכת בקניין לבחור אחד אשר נקרא אברהם ברוינשוויג ועתה עבר עליו רוח סרה ובא עליה בטענת סבלונות באומרו שהיו לשם קידושין בודאי ושלח הב"ד מקוים מן טענותיו ופקפוקיו והוא הועת' לעיל והנה האלופי' גדולי ישראל מק"ק קראקא מושכים ידיהם ממנו ברוב ענונותיהם ודחו אותו עד שהוכרח לשאול איש כמוני רחוק מהם במעלה ובזמן והנה אומר בקצרה טרם אבא אל השער' שאם היה מעשה של סבלונו' במקומי ובנחלתי נחלת ה' ותורתו הייתי מתיר להדיא אפי' היה צוח ואמר ברבים שהסבלונות היו לשם קידושין האידנא דליכא אפי' מיעוט דמקדשי והדר מסבלי ולא שמענו פוצ' פה ומצפצף דאל"כ אתה מוצי' לעז על הראשוני' וכן כת' להדי' מהררי' כשר' קע"ה ואף שמדבריו נרא' שלא כתב להתיר אלא היכא שלא טען החתן שקידשה אבל היכא שטען שמא חוששין לדבריו וכן מוכח מדבריו שורש כ"ח. אכן לא נראה בעיני כלל מאחר שהדין פשוט כשהוא אומר ארשתיך כו' דלא מהימן אלא למיסר קרובותיה עליה והכא נמי דמהימן כי האי גוונא לאסר' היינו היכא דמקדשי והדר מסבלי ואפי' איכא מיעוט חיישינן לחומרא למיעוטא אבל היכא דליכא מיעוט פשיטא דלא מהימן וגרע מאילו אמר סתם קדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' והלכו להם למדינת הים ק"ו היכא שטוען שהסבלונים היו לשם קדושין שהוא תמורת המנהג שכל הסבלונים הם לשם דורון וחיבה וא"ל שיהא מהימן במגו דקדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' חדא דאין זה מיגו טוב שסובר שהוא טענה גרועה ואין במה לתלות הקידושין מה שאין כן בסבלונות שתולה הקידושין בסבלונות ועוד הטוען תמורת המנהג אפי' במגו אינו מהימן ועוד אפילו הוי טוען קדשתיך קודם ששלחתי הסבלונות ג"כ אינו לפי מה דאנו האידנא כולהו מסבלי והדר מקדשי אפילו כה"ג לא חיישינ' כאשר מוכח לפי פירושו וא"כ כל הטוען בסבלונות בין שאמר קדשתיך באותן סבלונו' או קדשתיך ע"י עדים והלכו להם וע"י אותן הקדושין שלחתי לך הסבלונות לא מהימן האידנ' כלל ואפילו לא היה לי שום צד להצטרף לשרותה כאשר כתב מהררא"י בכתבים שלא רצה להת"י בהאי טעמא לחוד דכולהו האידנא מסכלי והדר מקדשי כי אפשר בימיו אף שלא היה מן המצוי כלל להיות מקדשי והדר מסבלי מ"מ גם הסבלונו' לא היו מצוין כ"כ כ"א לפני החופה ואף ע"י שינוי שלא היתה מקבלת בעצמה ומ"ה אי איר' באחד ששלח סבלונות היה חוכך קצת להחמיר וכ"ש היכא שטוען בעצמו שקידשה אבל האידנא שרבו הסבלונות ורובא דרובא ששולחים סבלנים אל הכלה טבעת וזהובים אדומים ושאר מיני קשוטים פעמים ושלש פשיטא שאין בהן ממש כ"ש לפי מה שכתב הרשב"א דלא אמרינן דחיישינן למיעוט מקדשי והדר מסבלי אלא שאותן המיעוט מקפידים שלא לשלוח סבלונות קודם הקידושין דבכה"ג הסבלונות מוכיחי לפי מנהג המיעוט שקדמו להם קידושין אבל אם אינן מקפידין כו' אין חוששין לסבלונות שיהיו לשם קידושין או שקדמו להם קדושין כו' וכתב שכך הוא מעשה בכל יום ומ"ה אין חוששין לסבלונות כו' כ"ש בימינו דליכא קפידא וליכא אפי' מיעו' דלית ביה חששא כלל ומה שמקצת מן הרבנים בקרוב החמירו בענין הסבלונות שרי להו מרייהו כי רדפו אחר חומרתם ושכר הנאתם להם ולסופריהם כאשר נתגלגל מסיבה זו מגל אל גל עד אשר נתמלא אמתחתם בצ"ר צור"ר כספם אף התנצלותם שאמרו אין זה נגד הדת מה שאנו מחמירים שקר והבל ורעות רוח דלמה להם למפסל בנות ישראל לזרע של אהרן והעזרה עם משרתים תצוח עליהם צוחה ח"ו ודומה לזה כתב המרדכי בשם מהר"ם גבי המקדש בעד אחד וכת' נצריך גט לחומרא נמצאת פוסלה לכהונה כו' אכן באתרא ההיא אשר שם איר' המעשה בק"ק קאזמיר החכמים מושכים ידיהם מן פסק הסבלונות ואינם רוצים להתיר היכא שטוען שהם לשם קידושין אבא גם עם הספר כתוב וחתום ואתחיל ואומר דלית ממשא בהאי קלא דאפיק האי אברהם ברוינשוויג דמאחר שהודה בעצמו שלא קידשה כבר א"ל ע"י סבלונות א"כ אזלה חששא דר"ח דפ"י חוששין לסבלונות פשיטא לפי דעת המרדכי' שפי' דאף לפי' דר"ח לא חיישינן לסבלונות א"ל שיאמר קדשתיך בפני פלוני ופלוני כו' הכא שהוא גופא אינו טוען בודאי ליכא האי חששא ואפי' לאות' דחיישי מסתמא מ"מ מודים היכ' שהו' גופא אומ' שלא קידש כבר קודם הסבלונות דאין חוששין כלום כמו שכת' הא"ז בשם ר' שמחה ואפי' לפי דעת האב"ן עזר' שכתב דלא מהימן אלא איכא סהדי שלא קידש כבר לפי זה אפילו שניהם אומרים שלא קידש חוששין מ"מ אין נראה כלל לומר סברא זאת אלא באתרא דמקדשי והדר מסבלי ומשום דהוי כטוען תמורת המנהג כו' כמו שכתב הגאון מהרא"י בת"ה אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי אפי' אי הוי מיעוט דמקדשי והדר מסבלי נהי דחיישינן למיעוט וחוששין שמא הוה מן המיעוט היינו מן הסתם אבל אי אמ' להדיא דלא קידש פשיטא דאין חוששין כלל ק"ו בנו של ק"ו האידנא דליכא אפי' מיעוט אי מודה שלא קידשה כבר דאין חוששין כלל ואף אם תאמר דחוששין אפילו האידנא ואפי' מודה שלא קידשה היינו היכא שאמר שלא קידשה דשמא לא ניחא ליה למיתסר בקרובותיה מ"ה משקר אבל היכא דאוסר בלאו הכי קרובותיה עליה שהרי אומר שקידשה בסבלונו' דבודאי לא משקר ועוד בנדון זה דומה כאילו הוו סהדי שלא קידשה כבר דאי קדשה כבר בודאי הוה טוען האמת ואף שכתבתי לעיל שהיא טענה גרועה מ"מ לא שביק איניש מילתא קושטא דאית ליה ובודה טענות שקר מלבו א"ל שהכל שקר שאז בדה זה מלבו וסבר למצא עילה בזה ועוד מאחר דבהאי נדון ליכא אלא חששא דפי' רש"י דשמא קידשה עתה בסבלונות האילו ונאמר שהוא מן המיעוט דמיעוט וא"כ מאחר שהאחד מן השני עדים שראו הנתינ' העיד להדיא שלא רצתה לקבלה עד שהו' ציוה לאמ' לה בשבילו שתקבל ממנו מאחר שהוא הסדר שהחתן מתשיר אל הכלה אלמא שהעיד שלא נתן אלא דרך מתנה ולא דרך קידושין כלל וגם אמר שזהו לפי הסדר הנהוג וכבר ידוע שהסדר אינו כלל לשם קידושין אלא לשם חיבת דורן בעלמא וא"כ מאחר דאיכא עד דמסייע לה פשיטא דאין חוששין כלל חדא מאחר שהר"ר פנחס לא ראה הנתינה א"כ לא נשארו רק שני עדים דהיינו ר' חיים ור' אברהם הנ"ל ואחד מהן מעיד להדיא שלא היו לשם קידושין א"כ לא נשאר אלא עד אחד וכבר כתב מהררי"ק דפשיטא גבי סבלונות אין חוששין לעד אחד כלל וא"ל מאחר שראה הר"ר פנחס תחלת המעשה אפי' לא ראה הנתינה מ"מ סגי בהכי כמו שכתב ספר ת"ה ע"ש מ"מ לא נראה דמהני אלא שראו תחילת ההבנה לסבלונות דהיינו השילוח דאז הוי כאילו ראו כל המעשה אבל הכא שהר"ר פנחס לא ראה מאומה ולא שמע שרצה אפילו להתשיר לה ומה שראה שלקח הזהובים בידו שמא לא היה בדעתו אלא להראות עושרו נגד הכלה או לשחק עמה בזה א"כ הוא ברור לפניך שלא היה אלא עד א' כאותו סבלונות וכ"ע מודו דלא חיישינן לה כדפי' ועוד אפי' הוה כמה סהדי בהאי סבלונו' מ"מ האי עד א' נאמן באיסורי היכ' דלא אתחז' לא איסור ולא היתרא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן כאשר כתב הראש בפ' הניזקין והמרדכי בפרק האשה רצה כ"ש בהאי ספק דמסייע לנו חזקה דהותיר' שהרי בחזקת פנוייה היא עומדת וא"ל דהכא ליכא חששה אלא חזקה שאינה פוסקת שבודאי קידושין הן וכמו שכתב רבי שמחה מ"מ כתב הרא"ש להדיא דלפי' רש"י חששא בעלמא הוא והיינו ספק ונדון זה נמי לית ביה חששא אלא לפרש"י שהסבלונות הן בעצמן קידושין ודעת הרא"ש עיק' לגבי ר' שמחה ועוד נראה לפרש כי היכי דלא ליפלגי ר' שמחה והאשיר"י מה שכתב ר' שמחה שהוא חזקת שאינו פוסקת היינו לפי ר"ח ד' ס"ל בודאי אין אדם שולח סבלונות אלא א"כ כבר קידשה אבל לומר שקידשה באילו הסבלונות אינו אלא חששא ומה שרצה מהררא"י לדמות פי' ר"ח ופרש"י בעניין זה דלא פליגי ר"ח ורש"י בהך סברא היינו שבא מהררא"י לפרש שאף לר"ח אינו אלא חששא מכח ראיות שהביא ולסתור דברי רבי שמחה אבל בזה אין ספיקא שאף אם דברי רבי שמחה ישרות שהוא חזקה שאינ' פוסקת לפירוש ר"ח מכל מקום מודה דלפרש"י אין שייך לומר חזקה שאינה פוסקת שהרי אדרבה באתרא דמקדשי והדר מסבלי שתבא חשש הקידושין ממנו אינן מקדשי בסבלונות אלא שצריכים לומר מאחר דמקדשי והדר מסבלי ולא מסבלי והדר מקדשי א"כ איכא למיחש דלמא קידשה ואינו אלא חששא וכן יראה מלשון התו' שכתבו בפי' אהא דקא' תלמודא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן ופריך פשיט' דמקודש' ופי' התו' וז"ל כלומר היכא דשלח הסבלונות מקודם דמקודשת דדילמא לשם קידושין שלח וי"מ פשיטא דמקודשת דאמרינן דקידש כבר והוה כמו שפירש ע"כ. ועתה פקח עיניך וראה שלפי' הראשון שהוא אליבא דפי' רש"י פי' דילמא לשם קידושין שלח והיינו חששא ולפי' ר"ח כתבו פשיטא כו' דאמרינן דקידשה כבר ולא הזכירו לשון דלמא ואף אם תכחיש בזה הדיוק ולומר דליכא למידק מלישנא דתוספ' כולי האי מאי שלא הזכירו בפי' האחרון לשון דלמא וסמכו על הראשון מ"מ שמעינן על כל פנים דלרש"י אינו אלא חששא ועוד אף אם נאמר דהוי חזקה כו' היינו באתרא דמקדשי והדר מסבלי אבל היכא דאיכא מיעוטי דמקדשי והדר מסבלי נהי דקמ"ל תלמודא דחיישינן למיעוט' משום חומר מ"מ אינה אלא חששא וחומרא בעלמא דחיישינן לחומרא דאיסור אשת איש כמו שפי' התוספ' להדיא וכ"ש האידנא דליכא אפי' מיעוטא דלא שייך לומר כאן חזקה ועוד נראה לומר דאפילו הוי האי חששא דקידושין דומה לחזקה שאינו פוסקת אפי' הכי הוי כאן עד אחד מהימן דלא שייך לומר שאין עד אחד מהימן היכא דאתחזק איסור כגון גבי טבל וקונמות דפ' האשה רבה והעד בא לומר שהוא מתוקן ולהוציא מאיסור' דאינו מהימן וכן בעדות אשה שהיא כבר בחזקת א"א אינו מהימן מדאורייתא לולי דחשו חכמים משום עיגון אשה והחמירו כו' כל כה"ג קרוי חזקת איסור אבל הכא שמעיד העד דהאי חששא לית בה ולא היתה מעולם בחזקת א"א פשיט' דמהימן ונעמיד הבתולה בחזק' שהיתה עד עתה ושריא להנסבא לכל גבר דיתיצביין ומותרת אף לקרוביו אכן הוא אסור בקרובתיה דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא והרי הוא הכחיש העד ומ"מ מותר לו לישא אשה אחרת ואין זה בכלל חרם ר"ג מה שהרי הוא אומר שאין העכבה ממנו ולא תיקן ר"ג שיתבטל האדם מפרי' ורבי' וכבר יש בידי תשובות חבילות על זה דמותר לו לישא אשה אחרת ואם נראה ביד האלופים להחמיר עליו ולענשו בעבור שרצה להוציא לעז על בת ישראל ולפוגמה ולביישה כדי לנקום נקמתו ממנה הרשות בידם רק שיראו מי סרח על מי ובשל מי המעל ושלום לכל דייני ישראל: דברי שלמה לורי"א: