שו"ת מהרי"ל/סימן קצז
ועל בקור שונא. אדוני לא פי' מאי טעמא שונא ליה. אי הוה מאותן שמותר לשנאותם לא קוראים בו עמך כיון שאינו עושה מעשה עמך. ואפילו להחיותו אין מצווין. ואפילו בן על אביו אינו נענש כל שכן שאינו חייב לבקרו שהוא גם כן בכלל גמילו' חסדים והוי גם בכלל להחיותו כדמוכח פרק אין בין המודר דטעמא דבקור חולים חשוב להנאתו נמי. ואי הוה מאותן שאסור לשנאותן אלא יצר הרע של הבריות תקפה לשנאותו. אדרבה מצוה טפי לבקרו מאינש אחריני כדמוכח באלו מציאו' דאפילו טעינת שונא קודם לפריקת אוהב אף על גב דצער ב"ח דאורייתא משום דלכוף יצרו עדיף. וההוא שונא מיירי דראה בו דבר עבירה בינו לבינו דאיהו מותר לשנאותו כדמוכח בערבי פסחים ואסור להגיד לאחרי' דאין מאמיני' לו ומפיק עליו שם רע ואפילו הכי לכיף יצרו עדיף. ואי משום דכתב מר דנראה כשמח לאידו. אי שמח לאידו הוי עדיף ליה לחולה כדאמר רבא יומא קמא טרוקי גלי מכאן ואילך אכריזו בשוקא כו'. עד מאן דסני ליה יתד. וכתיב בנפול אויביך וגו'. אך עדיין להסתפק אם הוא בעצמו יראה שיחשדוהו ששמח לאידו של שונאו. ואפילו הכי נראה לי להביא ראיה מטעינה כדפי' לעיל דקיימא לן כמלא ריס צריך לילך אחריו ובכל ענין קפסיק ותני שונא לטעון כו'. מכלל דמיירי שעומד אצלו ממש ואפילו הכי לא ילך לו ממנו שלא יהא נראה כשמח לקלקולי. אלא ודאי אפילו הכי צריך להתקרב אליו ולסייע וכיון שזה מסתייע אין חוששין על מראית העין והכי נמי ודאי זה מסתייע ע"י דנוטל אחד מס' מחליו. וכמעשה דרבי עקיבא דכבד ורבץ לפניו: והמודר הנאה מחבירו מסתמא לא מאהבה עשה. ואפילו הכי מבקרו וקאמר אלמא מחיותא לא מדרינן ונהי דלמאי דקאמר התם כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים. והאי שונא אפשר שאינו מבקש. מכל מקום טעמא אחריני שפירשנו לעיל שייכא גם בשונא וכדפריך התם ונעייל ביה שיתין ונוקמה ליה כולה. אלמא שדבר פשוט הוא שמהדריהו. ועוד ראייה מפרק אלו מגלחין דגרסי' התם דרב יודא שמתי' לההוא צורבא מרבנן דהוה סני שומעני' וקאמר התם כי חלש רב יודא עיילו רבנן לשיולי (פי' לבקרו). על איהו נמי בהדייהו כו' ושונאו הוה כדמוכח התם. ואי הוה נראה כשמח לאידו חלילה וחס דרבנן שבקוהו ליה למיעל בהדייהו משום כבודו דרב יודא. וגם כל ישראל אינם חשודים שישמחו לחלי חבריהם. אף על פי ששנאו אין שמחין למיתתו וכל חלי מסוכן הוא דכתיב רוטפש בשרו מנוער כו':