שו"ת מהרי"ל/סימן קצה
ומה שנוהגין לשמוע דברי בעל דין שלא בפני חבירו לא ראיתי נוהגין אך שרבים גדולי הדור נוהגין לשמוע קבלת ראובן היינו משו' דלאו דייני נינהו ואינם יכולי' לכוף את שמעון לקבל דינו אלא לכופו לדין עפ"י ב"ד השוה ואין שומעי' בדרך דין אלא בדרך קבלה ועצה ונותנין עצה לראות מה לעשות ושולחין אחר שמעון שליח להזמינו לבית דין על פי טענות ומורה השוה. וממקצת רבותינו ראיתי שאינם פוסקים אלא שמקבלין קניין לקיים דבריו והוי כמו נאמן עלי רועי בקר. ואפילו אם יתרצה שמעון אחר כך לקיים דינו של הרב הנשאל כבר ושמע דברי חביריו. מכל מקום לא עבר הרב ששמע דברי בעל דין כיון שבשעה ששמע לא שמע דרך דיינות לדון עליו אלא בשמיעה בעלמא. גם למחר ירצה שמעון את דבריו אם ירצה שמורה זה ידון על דבריהם. וכבר המורה הסיח דעתו מדברי ראובן ולא נכנס שום זכות ודין של ראובן בלבו אלא ישמיענו שנית במעמד חבירו וידון. ודאי אם קבלו שניהם לקיים דין של הרב והלך אחד מהן והגיד דבריו להרב והרב ידע שידין להם שקבלו הם עליהם. הא לא יתכן. אך ח"ו לרבותינו שי' ושהיו קלים לעשות כזה. ושארית ישראל וגו'. וברייתא קתני מניין לדיין כו':