שו"ת מהרי"ל/סימן קצא

ומה שכתבת אי כר בכלל שכיבה והבאת ראייה מעריבה דזב. מזה אין שום ראייה דבזב כתיב כל הכלי אשר ישב עליו הלכך בעינן למעוטי כפה סאה ותרקב. דזב לא תלי בשכיבה אלא בכל ענין דנשא הזב רובו על המדרס טמא. ל"ש שכב או ישן או נשען או עומד או נתלה כגון בכף מאזנים פ"ב דזבין. אלא נראה דמילתא דפשיטא אסור דבלשון בני אדם קרי ליה שכיבה. ובנדרי' הולך אחר לשון בני אדם ובלשון חכמי' נמי פרק כל כתבי דלא מגנינא רישא אבי' סדיא. ויש גרסינן מזיגנ' ובערוך פי' ערך כרפס כסת קטן להשכיב תחת מראשותיו. ופשטי' דקרא וישכב במקום ההוא אראש נמי קאי ומתרגימנן אסידוהי ועל שם כך נקרא ביה סדיא כדפי' רש"י פ"ב דעירובין ואי לא היה יודע הנודר מה היה בדעתו. מתניתין פ"ב דנדרים סתם נדרי' להחמיר מיהו בדאיכא אומדנא דמוכח אזלינן בתר אומדנ' כי ההיא דהיה נושא צמר והזיע וכו'. פרק הנודר מן הירק: