שו"ת מהרי"ל/סימן קפא

משדד עמקי'. שואל בין הפרקי'. דבריו מדבש מתוקי'. אהו' הר' אליעזר שי'. בימי חורפי בהיותי בארץ הדמי' שמעתי שמהר"א ז"ל עשה מעשה לחלוץ מן הסומא כשלא היה שם אח אלא הוא ושמעתי באותו פעם שמהר"מ סג"ל ז"ל הוקשה מאוד בעיניו שעשה מעשה בלתי שאילת חכמי הדור. ואפי' על יש מרבותינו גדולי הדור נתרעם קצת שהשיבו על ככה כי אמר שענין כזה יביאון אל רבותינו זקני הדור שידעו קבלת ומנהגי' מפי רבותי' הגדולי' ז"ל. וסוף סוף בדיעבד הותר ממ"נ. ולבסוף נמצא בטור חשן שכן כתב הראב"ד דשרי לכתחלה בדליכא יבם אחר. ומי אנכי יתמא דיתמא לבא בעקבי הגדולי' אשר צפרניהם טובא מכרסי מתיירא אני כו'. אלא שאהבת מ"ו אביך אשר כתבתני משמו הזקיקתני להוציא רוחי. דלענין הלכה למעשה יש לדחות דאין ראייה מדברי הראב"ד דדלמא סליק ליה דקי"ל כאבא שאול דמצות חליצה קודמת כדפסקו רוב רבותינו ולהכי חשיב ליה כדיעבד משום עיגונא. דליבם אי אפשר דלא אכשיר דרי וחשוב דררא דערוה כמה שכתב ה"ר אביגדור כ"ץ בתשובה שילהי פ"ב דיבמות. אבל ליש מרבותינו שפסקו כרבנן דמצות יבום קודמת מנלן דחשב דיעבד. נהי דלא עבדינן כוותייהו להטל ולייבם מ"מ להחמיר עבדינן כוותייהו דאין כופין לחלוץ כמו שכתב מהר"ח בשאלות להר"א כ"ץ דלעיל דמעשי' בכל יום שצריכין לפשר עם היבם ואף כי הקהלות תקנו שלא לעגן מ"מ תקנו לפשר עמו ולא נתברר כלל הלכה למעשה להקל כמ"ד מצות חליצה קודמת הואיל ופלוגתא דרבוות' היא מאן חשיב ומאן ספון להכריע ולא תימא מדרמב"ם לחודיה הוא דאסור לחלוץ מן הסומא אלא בסדר חליצה שבספר פרנ"ס דבתראה הוא ועפ"י מהר"מ נכתב כתב ג"כ דסומא אינו חולץ. ע"כ לא ידענא מה אידון ביה בעניותי דכה"ג כתב מהר"מ אפלוגת דר"ת והגאונים בשלש ארצות לנשיאין שילהי כתיבת דיש להחמיר כדברי שניהם: