שו"ת מהרי"ל/סימן קפ
מבואות שלנו נרא' דאותן שהן מן הצד ואינו לשווקים ולא לעיקר הלוך פלוש של בני העיר אמאי לא יהא להן דין סימטא. דטעמא דסימטא דיש רשות לאדם להניח שם בהמתו וכליו וחפציו. וה"נ חזינן במבואות שלנו דמן הצדדין שבני השוק מעמידין שם עגלותיהם ובהמתיהם. אבל המבואות המפולשין ויש להן הלוך רוב בני אדם תדיר בעיקר העיר וכן שווקי' אין להם רשות להעמיד שם דקפידו עליו בני העיר מסתברא דדינ' כרשות היחיד ולהכי כתב מהר"מ לסימטא לאפוקי כה"ג דלא דהא אין לה רשות הרבים גמור:
כתר תורה וכתר שם טוב על גביהן. רישא דדהבא וגברא רבה ה"ה ר"ג כ"י הגאון מהר"י ס"ל. הנה בעל הנחמות ינחם למר על שנפל מכבודו בת גילו ז"ל אשת חיל תפארת בעלה וגודר פרצות ישראל יגדור פרצה הזאת ע"ש כל ישראל. כבר שאילנא למר ע"י ה"ר לוי כ"ץ בשאילה דמ"ו אבי לשאל כ"ת על הסומא כשאין שם אחר אלא הוא אם הוא חולץ לכתחלה. אם יש לסמוך על השגת הראב"ד שכת' כן בהשגתיו שהשיג על המיימוני ומה דעת כתב בזה לקבוע הלכ' לדורות כן וכבר נסתפק ביה מהר"ר הלל ז"ל. ודעתו נוטה להתיר. ע"כ נא מ"ו אל נא תמנע מלהודיע למ"ו אבי דעתך בזה. והנני פה אולשני"ץ ומ"ו אבי איננו פה ע"כ לא כתב לכבוד תורתך בעצמו:
ונא אדון מעשה היה אתמול בר"ח תוך חנוכה ששכח החזן וקרא רביעי על ובראשי חדשיכם ואמר קדיש והיה לו לקרות על הא דחובת היום פרשת חנוכה על הס"ת השנייה. והנחנו השנייה שמה וסיים הרביעי ג"כ על הס"ת שנייה פרשת חנוכה ואם היה לחזן לחזור ולומר קדיש או לאו. וכה"ג איתא במרדכי על הא דקטן עולה למנין ז' דכתב המרדכי דיחזור ויאמר קדיש או דלמא שאני התם דהקדיש הראשון לאו כלום דעדיין לא סיים חובת היום דיש לקרו' ז' וכבר אמר קדיש כשקרא ו'. אבל הכא כבר נקרא הרביעי וסיים הפרש' אוכל לומר שהקדיש מועיל שלא צריך לחזור ולומ' קדיש או דלמ' מאחר שצריך לומר קדיש משום כל היכא דקרא ג' פסוקי' והכא הוי פרשת חנוכה חובת היום וצורך הוא ודאי צריך לחזור ולומר קדיש בשביל הס"ת שנייה ע"כ נא מר הודיע דעתך לתלמידך בזה. והחיים והשלו' למר ולתורתו כ"ח תת"ת הקטן זעיר שם אליעזר בן מהר"ן: