שו"ת מהרי"ל/סימן קעב

שנה טובה וברכה. לריש גלותא מ"ה מהרי"ל שי' אמ"ץ האר דבריך כי צרכי תלמיד רב ודעתינו קצרה. ע"כ מלא משאלתם. והנה באה לפנינו דבורה ותבעה ראובן לדין שנתנה לידו משכון עבור ב' מנים וכשיפלו המעות מהמשכון יגיעה לידה. והנה ראובן משיב הן הדברים וקיימתי ושלחתי לה מעות מנה ע"י שמעון וראובן הביא שמעון בפנינו ואומר שנתן לה המנה על ידי זוגתו שרה. וזה [וזאת] אמר שמעון בפנינו ובפני דבורה. והיא כפרה בכל אלה ואמרה להד"ם כי מנה זה לא בא לידה מעולם לא על ידו ולא ע"י זוגתו ולא ע"י שום בר איניש. ועוד העמיד ראובן בפנינו מלכה שאמרה ששמעה מדבורה איך שהודה דבורה ששרה נתנה לה המנה אבל דבורה כפרה בכל אלה. ועוד תבעה דבורה מנה מראובן והשיב ראובן על המנה השני שלחתי לה אבל איני יודע ע"י מי. אם היא רוצה לישבע שלא בא לידה אחזירנו לה. והיא אומרת לא בא לידי וגם לא ארצה לישבע. אלא היא רצתה להפך השבועה עליו ויפטר ממנה זה כשישבע ראובן ששלח לה המעות ובאו לידה. ע"כ אמ"ץ הודיענו את הדרך אשר ילכו בה כי הם בעלי דינים קשים ולא רצו לפשר ביניהם אלא דנו דינא. ומי כמוך מורה הן לדין הן לפשרה קבלו עליהם את הדין ע"פ מר אשר יורה לנו אדונינו. והי' שלום כ"ת מא"ה ומצעירת תת"ת הכמהי' לתורתך. קהל ווירמייש"א:

תשובה תוטב החתומ'. להוגה תמימה. אהובי' ק"ק ווירמייש"א שי'. אני איני כדאי ששלחתם אלי. ברם כן ענ"ד נוטה הואיל ולא אמרה דבורה לראובן לשלוח לה ביד מי שירצה כדמשמע לשון שאילתכם. אז אפילו שמעון גופיה לא מהימן למימר שנתן המנה לדבורה כדאיתא רי' פרק האיש מקדש דהשתא דתקנו רבנן שבועת היסת אין שליח נעשה עד ואפי' תרי לא מהימני דנוגעין בעדות הן. כל שכן בנדון זה שאמר ששלח ע"י אשתו שרה. הלכך דבורה נשבע' בנקיטת חפץ שלא הגיע המנה לידה ונוטלת מראובן. ושמעון לא הוי שומר שמסר לשומר במה שמסר לאשתו דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. ושרה נמי משתבע שנתנה המנה לידה להפיס דעתו של ראובן דכל כה"ג משביעי' א"א לכולי עלמא. דאם לא נתנה שרה חייב שמעון כדברי ר"ת. ופסק רבי' שמשון הלכה למעשה כדבריו. ובנדון זה נראה דאפילו הני רבוות' דפליגי אר"ת מודו דדווק' בפשיעה פליגי אי נסתלק מהשמירה. אבל הכא חשדינן לה שמא עכבתו. וכל שכן לראובן דאמר והאידנא נשים נושאות ונותנות כו'. ואי לא מהימן שמעון לראובן צריך ג"כ לישבע שמסר לאשתו כי ההיא דקרטליתא. ודבורה תשבע בפני שרה וכן להיפך. ועדות מלכה לאו כלום. ועל מנה השני אפילו לרבוותא דאית להו דיכולים להפך השבועה נשבעין ונוטלין בנדון זה לא מצינו להפוכי כי דבורה אמרה שישבע ראובן שבא לידה והא לא אפשר לאשתבועי אלא תשבע דבורה ותטול כדלעיל ושלום: