שו"ת מהרי"ל/סימן קסט
ברוך ה' אשר נתן למנוחה לעבדו הותיק הר"ר ישראל יצ"ו. שמחתני ונחמתני בהודיעך אותי מעמדך הטוב וטבא ליהוי מה שכתבת תשובת מהר"ח וקא מדמית לה לראשי טרפות באחת מהן דנימא אותה ראש טרפה הוי מן הרוב. אי לא פריש אלא חד ראש הוי מצי לדמות לפי סברתך. אבל כיון דפירשו כולהו כמו שכתבת מאי שנא דהטריפה מרובה פריש ולא נימא אכל כשר וכשר מרובה פריש. דהתם באתרוגי' אכל הני דפרשי אמרינן מרוב' פריש ממיעוטא לא פריש כלל מה שאין כן בנדון דידן דע"כ ממיעוטא נמי פריש. ולענ"ד אפילו בלא הך טעמא לא דמי כלל היכא דאמרינן מרוב' פריש היינו דפריש מהרוב והנך דנשארי' פרושי' גם כן מהא דפריש ונשארו כמעיקרא. אבל הכא בטריפות ע"כ כבש הטריפה עודנה עם התערובת ומה שייך כל דפריש כו'. לא נודע לנו עירוב הראש אלא דטריפה חדא בנייהו. ואם נפשך לומר איסורא ברוב איתי'. להא לא הוצרכת תשובת מהר"ח. אבל מכל מקום נראה דלא דמי דוודאי אי הוו כולהו מעורבות דפירש המיעוט למקום אחר מן הרוב הוה שייך למימר הכי. אבל כיון דכל חד וחד היו שלו מבוררות מנין ליה למיעבד הני רובא והני מיעוט. הני קביעי כמו הני וכמחצה על מחצה דמי אי איכא לדמוי ולמצוא צד היתר יש לדון על תחילת המעשה כשהיו הצאן בחיים קודם השחיטה ואיגלאי מילתא למפרע דחד טרפה הוה בנייהו ונימא כל הני דשחטי המיעוט מרוב' פרשינן דהרוב כשרות היו הואיל ופירשו קודם שנולד ספק לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כדפי' הרא"ש בתשובה בטור. ומכל מקום גם על זה יש לגמגם דמאן קדים. ועל עיקר הדין דמהר"ח תמיה לי כיון דהספק נולד במקום הקביעות דליהוי חשיב כמחצה על מחצה כמו שכתב מהר"מ בתשוב' על שלקח בתו מכיס אחד שהיו כמה כיסים בתיבה. וכן בתשובה דנפל הבית על שנהרגו האב והאם דכל הני חשיב קבוע. ולא דמי לנמצא ביד גוי דלא חזינן כי פריש. ובכור ופשוט דשותפין שכתבת כיון דשותפי' הן ולא נתברר חלקו של אחד מהן דלמא מודה מהר"ח דלזכות ולהפסד מעורבין. ובמקום הקביעות נולד הספק. אבל באתרוגי' טוען המועט שלא הגיע האנס לחלקו כלל ולא היה לך להביא דיוקא דתוס' אלא מאן דאמר דאית ליה דחולקין לפי המעות פרק מי שהיה נשוי אלא דההוא נמי סבירא ליה דאדעתא דהכי נשתתפו לזכות ולחובה כדפרישית: