שו"ת מהרי"ל/סימן קסו

ותמיהני היכא סלקא דעתא להתיר פת של גוים על ידי בישול לה' יוסי דנהי דבשול מפקיעו מתורת לחם. איסור שבו להיכן אזיל כגון יין מבושל אפי' אי לא מקרי יין. וכן החמץ אפי' חומץ מפקתי' דמבשל על הקרקע. איסורו להיכא אזיל. נראה דמדמית לפת שנאפה קצת שהתירו לזרוק קיסם כל זמן שמשביח בתנור. ורחוקי' זה מזה כמיורה ממערה. דהתם עדיין לא נגמרה שם פת וחשיב גומרו ביד ישראל. אבל לאחר שנאפה פת ונאסרו. כלום יהא לו היתר אחר כך. הכי נמי פירורי' דקים לא חשיב פת. מי פקע לאיסורא בכך: