שו"ת מהרי"ל/סימן קנז
ותקנת מבואת שנשברה בשבת בעיר מוקפת חומה כבר איפליגו בה קמאי דקמן מהר"ם אהרן הקדוש היה נראה לו להתיר מטעם שכתבת דחשיב דיורין הבאין בשבת ומחיצות חיצונות קיימות ואמר לנו מ"ו השר שכך רצה גם מהר"א בהיותו באותו מדינה מציק מים ע"י מהר"מ ס"ל. אבל מ"ו השר לא היה מודה לדבריהם וראייה ברורה לא הגיד לי. ואני הבאתי ראייה מסמ"ק דמספקא ליה כה"ג. ועוד הבאתי להם ממה שקורא כרמלית לחצר שישראל וגוים דרין בה כאחד מחוברים או בתוספות דיוכין. ועוד הבאתי ראייה מספר פרנס' שכתב שם כשהיו הגוים משברין התקונים ברוטנבור"ג והתיר מהר"מ שהיו מביאין כו'. וידוע שרוטנבור"ג עיר מוקפת חומה דלתים ובריח מימי מהר"מ ז"ל. וטעמא נראה לי כדלעיל דיהבו ליה רבנן דין כרמלית כשיש שני יודים אוסרין זה על זה דאפי' לטלטל בתוכה כלים ששבתו בתוכה טפי מארבע אמות אסרו. כי היכא דליפוק ישראל ואל ילמוד ממעשיו: ועוד נראה לי כיון שיש לגוים דריסת הרגל במבוי זה על זה לא דמי לכותל שבין שתי חצירות דהתם אין להם דריסת הרגל זה ע"ז. ולהכי צריך בכאן ב' פסין או צורת הפתח לסלק דריסת הרגל תדע מדנהגינן בסוף מבואות צ"ה ולא סגי בלחי כמו כולו לרשות היחיד אחר:
ואם משאיל ישראל בית לחבירו אם יש בו תפיסת יד כגון חצר של בונייס מידי דאינו ניטל בשבת מהני. שאין צריך עירוב בחצירות של בעל הבית. אבל במקוס גוים כיון דשכיח דדייר בכהאי גוונא נראה דלא מהני. כמו ביטול רשות דמהני במקום ישראל ולא במקום גוים. כדפריך רבא בעובדא דחמא בר איסר אם כן בטלת כו'. והא תפיסה הוי כמו עירוב או ביטול רשות דלא מהני במקום גוי. דתפיסת יד גורם לו שותפות בההוא בית כמו בעל הבית שותף עם שכינו ביין ובשמן כו'. אף על גב דהתירו רבותינו כמה בני אדם לבית אחד דחשיב לא שכיח דמרתתי. אבל תרי בתים מירתת גוי מינייהו ושכיחי דיירי:
ומצנפת קטנה משום תענוג זיעה לובשים ליה. ופשיטא דשרי כמו זוק"ן או מנעלי' קטנים תחת הגדולים דהיינו קרדקייסי"ן כדפרשינן פרק מצות חליצה. ותניא במקום שנהגו יוצאין בקרדקייסי"ן בשבת. ופרק כל כתבי מני להו בי"ח כלים:
ונשים הלובשות בגד להציל שלא יפול הדם על בשרם ויסרטם שרי דכל מקום תענוג מלבוש הוא. מכ"ש הני מצנפת שלובשין בחורף מפני הצנה:
והלחיים שעושין בקהילות ע"פ מהר"ח הוי שפיר ראויה להעמיד הדלת. ומיהו חמי הכהן בנוישט"ט צוה לשמש לתקנם למטה בענין זה ע"י טיכסי"ד. והקפיד מ"ו ואמר שמנהג לעשות בסיד מחוי ושלא להחמיר יותר. כי אין הציבור יכול לעמוד בו ונשברין למטה ע"י גוים ועגלות. וכן מנהג בכל הקהילות אף כי תימא הוא: