שו"ת מהרי"ל/סימן קנב
אלף שלומים לאהובי הנעים והנחמד הח"ר מיישטרליי"ן שי'. מאי איעבד שלא הגיעוך תשובתי אף כי נכתבה ד' פעמים לצרכך. ועל כל זה אם נאבדה הודיעני שמא אמצא עוד מי שיעתיקנה עוד פעם אחרת. ההיא דסמ"ג שהתיר המחבת מטעם חזקה ולא הבצים יש לחלק מכמה גוונין. חדא כמו שחלקת שאין האיסור נאכל. אלא דלפי זה קשה לי כיון דטעם כעיקר דאורייתא הרי יהבי המחבת טעם בתבשיל ולא דמי למי הגעלה שנשפכין. ויותר נ"ל דלא התיר המחבת אלא אחר שכבר נפגמה משום דהוי ספיקא דרבנן דנט"ל לא הוי אלא גזירה אטו בן יומא ובהא סמך אחזקה לכתחלה. וכן משמע הלשון לא הצריך להגעיל ולא קאמר שהתיר המחבת בלא שום תקון כלל. וכה"ג אשכחינן פרק קמא דזבחים ובפ"ב דנדרים דמשני ספק וספק הוא כדרבי אושעיא ואע"ג דאיסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר כדפי' רש"י ולא אדאורייתא. ועוד יש לחלק דהבצים הוו כמו א"א שלא נאסרו מקצתם. או כשנשתיירו מקצתם במחבת או בנגעי אהדדי בעירוי. ואע"ג דבתר חזקה אזלינן אפילו באינו יכול להיות אמת כגון ב' נזירין וב' שבילין. מ"מ בבת אחת אסרינן מדרבנן משום חוכא ואטלולא והכא בת אחת הוי. אבל המחבת יש לה חזקה דשמא לא נשתיירה ולא נאסרה. אבל הבצים יש שאין להם חזקה ומכח זה אסרינן כולהו מספק: ושאילתא דידך נראה שאין לדמות כלל לכל הני כיון דחתיכה אחת יש בה ספק וחייב עליה אשם תלוי חשיב כודאי וקבלע טעמא דאיסורא ודאי דמהאי טעמא לא עבדינן ס"ס מביצה טרפה ומספק דרוסה ובכל דוכתא חשיב ספק הראשון דאורייתא כוודאי איסור כמו שכתב ספר התרומה ויתר רבותינו אחריו. ועוד צ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דכה"ג מחלק רב אשי בהמדיר רישא מנה לי בידך וסיפא מנה לאבא בידך. אע"ג דבנגע חשבינן לחזקת גברא וכן במקוה וכן בפרה. יש לחלק דכל הני עיקרא אתא לבטל חזקת גברא ויתר חלוקים שמחלקי' שם. אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מילתא דאתייליד ביה הספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה. והנהו דלעיל משום תרתי לריעותא. וחלוק' מוהרא"ק שמעתי ממנו בישיבה עם חלוקי מהר"ז רחביות. אכן חילוק גם כן ומבואר בנימוקיו ואין להאריך בזה: