שו"ת מהרי"ל/סימן קיג

מי שאין לו אתרוג בשעת הלל והושענא ינענע כדרכו והכל בלא ברכה וטעמא דידי אע"ג דהר"י דאורלינ"ש השיב דאין. מעכבין אלא ביום ראשון והכי מסיק א"ז הלכה למעשה וחזינן כולהו למי שאינו אתרוג לא שקיל כלל לולב. אלמא דלא נהגינן כהר"י דאורלינ"ש וטעמא רבה אית ליה דלקיחה תמה דילפינן מינה פסול חסור ודמעכבין זה את זה. ותרווייהו מולקחתם נפקי. וכי היכא דחסר לא פסל אלא ביום ראשון ה"נ פסול עכוב זה על זה דמ"ש. מ"מ לא אמרתי לברך משום דהראש סותר אותה סברא דא"כ הא דילפינן מלכם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד. נימא נמי דוקא ביום ראשון. אלא מסיק הרא"ש דמילתא דתליא בעיקר המצוה כגון לכל אחד ואחד. וכן דבעינן ד' מינין תקינו רבנן כולי יומי זכר למקדש וכתב דפי' זה עיקר. הלכך הואיל ופלוגתא דרבוותא אמינא מספיקא דאין לברך דברכות אינן מעכבות כ"ש דהרא"ש בתראה. ונימוקו עמו. ואפי' בי"ט שני נמי אמינא ליטול הג' מינין. אע"ג דהרא"ש כתב כל דפסיל בי"ט ראשון פסול לדידן בי"ט שני. וא"כ כיון דמעכב בי"ט ראשון ניחוש לי"ט שני לזלזולא כמו בשמיני עצרת דלא שקילנא ללולב משום זלזול אע"ג דספק שביעי הוה. אפילו הכי אמינא לטלו כמו שאמרו רבותינו שכתבו דשאל וחסר כשר בי"ט שני וזלזול לא שייך הכא. דדוקא בשמיני עצרת דאת"ל הוא שמיני כאשר הוא האמת דהא בקיאינן בקביעתא דירחא או אפי' בזמן הראיי' דהוה ספיקא. מ"מ אי שמיני הוה הוי לולב מוקצה וקא מטלטל מוקצה. ואפי' חמץ כופין עליו כלי משום איסור טלטול. ואפילו לא בטלו כדפי' התו'. אבל י"ט שני אפילו י"ט ראשון הוי מ"מ לאו מוקצה דמצות היום בד' מינין. ונהי שאין לו כולם. מ"מ חזו למי שיש לו אתרוג מידי דהוה אתרומה דשרי לישראל לטלטל הואיל וחזי לכהן: