שו"ת מהרי"ל/סימן ק
צרור המור. תורת השם זכור ושמור. אדון ומר מהר"י ס"ל שי' האיר עיני הלכה למעשה אם יש שום תקנה למשומד לעשות שליח להוליך גט לאשתו אחרי שיש לחוש שמרוע הלב יבטל השליחות ומתכוון לקלקל או להרבות לו ממון פעם שנית. ולגבי ישראל כתבו רבותינו דנכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט ביד אחר וכן כתב בהרשאת. ואם י"ל מה דאפשר לתקן תקנו וכן משמע לשון נכון. הא סתמא שפיר דמי. וא"כ הכי נמי במשומד סתמא. או י"ל דאפ"ה משומד גרע טפי דלא חייש לאיסור' דרב מנגיד כו'. והנה אדון שמעתי וידעתי שכל רז לא אנס לך. מ"מ אכתוב מה שראיתי כתוב וז"ל אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח גט לענין הולך כזכי פיר' שאם אמר לשליח זכי בגט זה לאשה אינו יכול לחזור. ומכאן דן המירה על משומד אחד ששלח גט לאשתו והיו יראים שיבטל השליחות וצויתי שיאמר לשליח זכי בגט זה לאשתי ותו לא מצי הדר. עכ"ל: וקשה לי אם כן לפי זה אמאי לא תקנו כך לגבי ישראל והוי עדיף טפי מקבלת שבועה. ולענין אם יש לעשות שליח לקבלה כיש מרבוותא שלא מדעתה כיון דזכות הוא לה. הודיעני. כי גם ראיתי תשובת רש"י וז"ל מעשה היה בימי רש"י על (אשת) משומד [אחד] שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י ז"ל לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל. וכן השיב הר"י מלונדר"ש וז"ל היכא שאנו יודעי' בודאי שזכות לאשה שיוכל אחר לקבל גיטה שלא מדעתה עכ"ל. ומ"מ אדוני לא ראיתי מעשה מרבותינו. ואתה כמלאך השם הלכה למעשה הוריני. גם הודיעני אם יש למשומד כנוי ביהדותו אם יש לכתוב בגט פלוני המכונה כך וכל שום וחניכה דאית ליה או סגי במה שכתב וכל שום וחניכה ואז גם שם הכנוי כלול בו דלא יצטרך לפרש הכנוי בהדי' ובפירו'. והדעת מכרעת שאותן שהורגלו לכתוב שום וחניכה איירי אפילו כשיש לו שם כינוי סגי בשום וחניכה דאית ליה. ומכח לא פליג נהגו לכתבו אפילו כשאין לו שום וכנוי. דא"כ סברת ר"ת הוו פשיטא כי [אין] אדם שאין לו שום וחניכה. וגם לשון ר"ת וכי אדם שאין לו כו'. משמע דסגי בשום וחניכה אפי' בשיש לו כינוי. או שמא במשומד צריך לכתוב עיקר השם והכינוי של יהדות וכל שום וחניכה כלול שם דגיות'. ואע"ג דבדיעבד שפיר דמי בכל ענין מ"מ שופרא דשטרא ועדיפותא הנראה לאדוני הודיעני. נאום משרתך ת"ת הק' זלמן כהן:
תשובה כס ישובתך יכון לעד. וקרסולך לא ימעד. אהובי ידידי מהר"ז כ"ץ. מה שכתב מר שמצא כתוב שליח מתנה כו'. עד להולך כזכי כו'. ומכאן דן המורה כו'. וק"ל אם כן לפי זה אמאי לא תקנה כו'. עכ"ל. כל הא מילתא דמר לא ידענא מאי היא דגירסא בהשולח לענין הולך לאו כזכי וכדפי' שם רש"י והתוספות. ואי משם דייק המורה דזכי מיהו מהני לזה לא הוצרך דבהדי' קתני לה פרק התקבל. ומ"מ שפיר דן המורה לפי סברתו דתו לא מצי לחזור דחשיב ליה זכות הוא לה שתתגרש ממשומד אבל מ"מ מאי קשיא ליה למר אמאי לא תקנו כן בכל הגיטין. הא חוב הוא לה לאשה שתתגרש מיד בעלה אפילו במקום קטטה דיבם סוף פ' האשה שלום. ואי משום דנתרצית להתקבל גט מ"מ דלמא לא מדעתה הוא אלא כיון שהבעל אינו חפץ בה מתרצית. ומ"מ כל כמה דלא אתא גיטא לידה זכות הוא לה דטב למיתב טן דו. ומה שהבאת מהר"י מלונדר"ש. הא נמי מילתא דפשיטא. כדמוכח הני בעיות דהאשה שלום דלעיל לא מסתפק להו אלא משום דלמא לאו זכות הוא כדמפר' התם אבל בודאי זכות פשיטא דזכין לאדם שלא בפניו אבל היכא דמצי למידע דודאי זכות הוא כיון דטב למיתב טן דו כו'. וכל הני מילי דהתם ודאי מה שהביא מר מרש"י ראיה גדולה היא וכן כתב בא"ז פ"ק דגיטין על נאסרת על בעלה לעשות כן. וכן שמעתי מפי מורי ז"ל שעושין כן הלכה למעשה למשומדות. ומ"מ לא דמי למשומד דשרי' ליה אם יחזור ואפי' בעודו בקלקולו שהיא לא אסורה ליה ולא דמי לגוי. ואע"ג דשיטת ר' אברהם אינו כן פרק החולץ דחשיב ליה כגוי וכערוה משום הכי אין זה פשוט דיש מהן שאינו עובד ע"ז ואינן מודים בה. אלא לתיאבון קעבידי להתיר להם עריות ונפקות בפרהסי' ואפילו גוי גופיה איכא חד שינוי בתוספות דסוף פ"ק דיבמות דישראלי' לגוי לאו דאורייתא ודלמא במשומד לא גזור. אמנם ארש"י דאילן גדול הוא יש לסמוך. וכן כתב באגודה ס"פ האשה שלום פעם אחת אמרתי למשומד לזכות גט לאשתו שהיתה במקום רחוקה ואמרו רבותי יאושר יפה עשית. עכ"ל. ובעל הוראות היה ובתראה הוא. וכ"ש דמסכימין רבותינו על ידיו. וראייה גדולה נרא' לדבריו מדבעי ס"פ האשה שלם במקום קטטה מהו. ומסיק טב למיתב טן דו. ובמקום משומד לא שייך הך סברא כדהביא מהר"ם איבם משומד ראייה לדברי הגאונים דס"פ הגוזל קמא. על אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו'. ומשני טב למיתב טן דו וכו'. והוכיח משם דמשומד לא אמרינן אדעתא דהכא. דלא שייך הך טעמא. ואע"ג דאיהו גופיה החמיר כדברי רש"י דפליג אגאוני' ומצריך חליצה. היינו מטעם אחרינא שכתב רש"י. אי נמי התם בפ' הגוזל באירוסין איירי כדאיתא שם בתוס' אבל הא פשיטא דלא שייך טן דו במשומד: אלא דעדיין לבי נוקפי לחלק. דלפעמים יש ממירין אגב שטות' והסתת מנאפות לזאת מתפתים וכשימצאו מקום לחזור ודאי יחזרו דזימנין דרחמו ליה וחוב הוא לה כי חפצים לצפות אחריהם כמה שנים כי ההיא דיבם קטן דמסיק ראבי"ה דרפיא בידיה. סוף פר' האשה שלום. ושמא עובדא דרש"י ואגודה שהמירו בלי שום אונס ועבדי להכעיס או פקרי טובא דניכר מחשבתייהו מתוך מעשיהם שכופרי' בלב ואין סופם לשוב. ואי בכה"ג הוי עובדא דמר נראה דבר פשוט דיש לסמוך אהני רבוותא דכדאי דבריהם לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק. כל שכן משום עיגונ' אלא דלא בעינא לסמוך עלי לחודי אלא אם כן שיסכימו אחד או ב' מרבותינו בעלי הוראה. אבל לשלוח לה גט מגומגם לי כמו שכתב מר שמא יבטל דחשוד לכל התורה וחשוד להכשילה ואפי' כותי חשוד אלפני עור כל שכן גוי. ומה שכתב מר שכותבין וכל שום וחניכה מפני שמות הכנויים. לא כן. דאגב חורפיה דמר אישתמיטתי' הא דכתב הרא"ש דנהגו כן לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליודים בחניכה הקרוב ללשון עברי ואין ראוי לכתבו. וכתיבת כל שום וחניכה דאית ליה סגי שמלה זו כוללת הכל. וכן מעשי' בכל יום במדינה זו שכותבין הכינוי וכותבין גם כן וכל שום וחניכה דמנהג ארצנו כה"ג והראבי"ה. ולא הבנתי ספיקא דמר מ"ש משומד מישראל באתרא דכותבין וכל שום וחניכה כו'. אטו מי ליתא להו תקנתא ר"ג שתקן לכתוב ב' השמות כי ההיא דשם וגליל עמו של ר"ת אינו אלא על שם דגויות אבל כינוי דישראל הרי הוא כישראל לדין זה:
שוב מצאתי תשובה מהר"מ דלא כוותיה. וז"ל אשה שנשתמד בעלה. מותר לכל אדם לקבל גיטה שלא בידיעתה דאנן סהדי דזכות הוא לה לפי דברי הגאונים דפטרו אשה יבמה דנפלה לפני יבם משומד בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה דאי הוה שייך בי' היתה צריכה חליצה כדמשמע פרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין וכו'. ומשני כדריש לקיש דאמ' טב למיתב טן דו כו'. משמע דוקא במקום ששייך זה צריכה חליצה אבל רש"י שחולק על הגאונים דכתב שצריכה חליצה אם כן ע"כ צריך לומר דגם זה שייך לומר טן דו כו'. אם כן אסור לקבל לה גט דשמא אינה זכות לה וכן נוהגין ע"פ מהר"מ. אהו' ידידי מהרז"ך שי' זאת מצאתי אחר כך והדרינן מתשובה הראשונה ותמהתי שנעלמה מבעל האגודה התשובה. ושלו' כנ' משר' תלמידך הקטן הלוי: