שו"ת מהרי"ל/סימן צח
אני הוא השואל. נשיא ישראל אדון מהר"י סגן לוים. על דבר האשה והשליח להולכה אשר באו הנה בדבר הגט. אשתומם על המראה הגדול לשבוק מי מעיין נובעי' טהורין ובריין. לילך למי מערה סרוחה וסריין. ובדקתי בהם ולא מצאתי טעם הגון ומקובל אך דברי הבאי. ודברים שאינן עד שבדקתי הגט וההרשאה וראיתי נתלי ביני חטי בהרשאה תיבות ואחת לא נתקיימא בקיומייהון כאשר נתקיימו השאר בסוף ההרשאה. גם אות זה כתוב בו ואין כאן מקומו ויתור הוא וטעות הוא. ואמרתי בודאי זהו הגימגום והטעות שחזה ביה מר ואולי יותר והורו לי הני דלעיל ותמהתי בחסרון דעתי אחות יש שום צד פסול בדבר הנרא' למר שיצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובהפכו מדוע לא השתדל בו. על כן לא רציתי להשתדל בו עד אשאלך להורות לנו הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה ואבא אל אדו' קצת דרך משא ומתן. לענ"ד היה נראה לי שהיה קצת לדמות להיכא דשינה מקום הלידה דכשר בדיעבד כתוספ' וכן רבי' יוד' בשם ר"י בס"ה והביא ראיה דאין השטר נפסל כשמשנה דבר שאין צריך לכתוב מפ"ב דכתובות כו' כאשר ידועה למר. ובמרדכי וז"ל וסברא הוא דעדים לא קיימי אלא על עיקר המעשה עד כאן לשונו. אף על גב דמדחזי הגט בעצמו כמזויף מתוכו למכיריו וה"ה כיון שאין צריך ההרשאה כמו שכתב הר"פ רק למנות שליח במקומו נימא אם הקדים הזמן לא חשיב מוקדם למיפסל בהכי. ואפילו לפי הירושלמי דרוצה לומר דשליח להולכה שצריך להחזיק בפני שנים. וכן לישנא דסמ"ג דכתב וצריך להתיישב בדבר ר"ל בענין זה בשעה שעושה השליח צריך להחזיקו בפני שנים לאפוקי בינו לבינו אבל אם לא הביא שום הרשאה כשם שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן נמי לומר עשאני שליח בפני שנים כדרכו. ואפי' לראבי"ה ושעמו שר"ל היכא דשנה מקום הלידה ואפשר היינו בגט עצמו דווקא או לכתחלה ונדון זה כדיעבד דמי. ודמי קצת לגט דש"מ דאין מדקדקי' בו אע"ג דהתם איסור לאו ואי אפשר לתקן מה שאינו כן הכא הא חזינא דמשום עיגונא אקילו בכמה גווני היכא דליכא ריעותא בגוף הגט. ועוד דנדון זה לא חשוב מזויף מתוכו דדל מהכא תיבת ואחת דביני חטי. ואמינא דהבעל מסר לשלוחו גט מאוחר דכשר לגרש בו להראב"ד מיד בשעת הכתיבה ולר"י אינה חלין הגרושין אלא עד זמן הכתוב בו ודלא כהרמב"ם דפסל גט מאוחר. גם הג"ה במיימוני הכשיר וכן הרא"ש. ואף על גב דרוצה לומר דהכא שאני דשליח בעצמו הודה שאינו מאוחר מכל מקום אהני הני טעמא נמי דלא חשיב מזויף מתוכו. וידוע למר דבמרדכי כתו' בפ' גט פשוט וזה לשונו. לעולם יש לנו לחזור ולפרש כדי שלא נפסל שטר כדאמרי' בע"ז בשמעתא דאי טעה תנא דווקא הוא עד כאן לשונו. מכל שכן הכא משום עיגונא. ועוד אי חכים הוא טרם ישבו הדיינין יכביש שטר ההרשאה ויאמר נאבד ממני. ונהי דאסור לאלופי שיקרא מכל מקום היכא דעבד עבד. וקצת גמגומי' שבו כגון יתור האות שבהרשאה ושירטוט מבפני' הגט וחסר מקצת תגין כגון קוצי' דיודי"ן וקירוב מעט קצת במקצת תיבות אחר שהבעל ליתא קמן יש להקל לענ"ד. ובתקון ס"ת של מהר"ר ליפמן ראיתי שכתוב שמצות שירטוט מבפני' והביא ראיה מקווצתיו תלתלים והאריך מאוד. אכן בתופס של מהר"ף במרדכי שלי כתב לשרטט מבחוץ למצוה ולא לעכב. והנה אדוני כמלאך השם ית' עיני כל ישראל עליך. עליך מוטל להודיע הדרך אשר נלך בה כי ח"ו תשמט ידיך וכבודך מזה להיות אפילו בשב ואל תעשה מלהודיע דעתך או שאין בו גמגומים כאשר כבודך יודע אם כן מה יעשו אחרים. על כן לכבודך שלחתי מר זה הנוכחי להודיע על ידו מה תורת השם תמימה. ותורתך וכסאך יתרומם ויגדל כחשק תלמידך העלוב הצעיר זלמן כהן:
תשובה תרבה בשמחה משנכנס אדר. פרי עץ הדר. הדור לפני קונו. משרת במעונו. אהו' מהר"ז כ"ץ שי'. גופא דעובדא לענין גט אודיע למר. כי אשתקד הביא השליח גט זה לאשה הזאת. ולא היה כתו' כנוי האב בער"א. ולא כל שום וחניכה ולא רציתי ליתנו וחזר שמה והביא עתה גט אחר והראני הרשאתו. ולא היה כתוב בו ואחת בזמן ההרשא' אלא ושמוני' לבד. ואמרתי לו פסולה היא זו כי מזויפת הוא מתוכו בכמה גווני כי בזמן הגט כתוב ושמוני' ואחת. ואלו היה כתוב בסופה בלשון זה וגט שמסר פלוני לפלוני זמנו פ"א מצי למימר גט מאוחר הוא אלא אין כתוב כך אבל כתוב בו שהגט נכתב ונחתם בפ"א וזה אי אפשר. ועוד ידוע שאשתקד היה פה בגט פסול הראשון כדלעיל והא ודאי שזה הגט לא נכתב אז כי לא ידעו בכינוי אביו כאשר כתב לי עתה על ידו הרר"א טירנא בעצמו שלא ידעו כלל בכינוי שם אביו. ותיבה זה המיותרת דשיבוש גמור הוא דאטו בידים נקטי' ליה בדיינים כדפריך תלמודא פרק אלו טריפות אעורב זה עורב. וצריכין אנו לפרש גט זה ר"ל אותו גט שמוליך עתה. וא"כ כ"ש דגרע ומוכיח על הזויף דמתוכה דאי לאו זה אפשר שהרשוהו ועשאוהו שליח סתם לכל גיטין שיכתבו וישלחו ועוד דלכל זה מהכ' הרי היתה מזויפת מתוכה מכח זמן החודש וימי השבוע שלא היתה כן בשנת ק"ף שלא היה י"ט אדר יום ו'. ותימא עליה דמר שלא דקדק בזה הלא בסוף כתוב דזמן הגט דקפ"א גם כן י"ט אדר יום ו' וקפ"א וקפ"ב היו שוין ולא ק"ף וקפ"א. סוף סוף בזה אין ספק ההרשאה פסולה מכל צד. ודנתי אם יש ליתנו בלי הרשא' הואיל וכולהו רבוותא כתבו שאין צריך מדינא אלא נהוג כן. אלא דבסמ"ג אסיר וצריך להתיישב בדבר וכן גם מיימו' מייתי דבריו ולא חלק. ואף כי אין סברא תלמיד הדיוט כמוני לפרכס. מכל מקום נראה לי לענ"ד דלית ראיה מידי דההיא דתוספתא וכל כי האי גוונא נימא אינש ולא נשתוק דצריך לומר דתוספתא מיירי בארץ ישראל או באותה מדינה דלא קאמר בפני נכתב ובפ"נ. אבל בח"ל מהימן אכולא מילתא כדמוכח הרא"ש וחילוק זה יש בטור. אכן כל הא ודאי דהסמ"ג וההגהות מיירי נמי בח"ל דקיימא לן כרבי' תם דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בכל מקום בפ"נ ובפ"נ ולפסוק הלכה לדידן כתבו. ומכל מקום יש לחוש לדברי האגודה דבתראה הוא שכתב פרק המקבל בתר דמייתי דברי מהר"ם כמו שהם במרדכי. כתב אחר כך וז"ל ונמצא בטופסי שטרות טופס הרשאה לשליח המוליך מגט וכתוב בו וקנינא ואף על גב שאין צריך טוב להחמיר עד כאן לשונו. הרי שהחמיר. ובעל הוראות היה וידע קבלות ומנהגים מסיני כדמוכח בספרו. ומי יבא אחר המלך וגומ'. ועל כל זה שמא היה אפשר למצוא חלוקי' וטצדקי ולמסמוך אגילוי כתב המסדר שכתב לי. ועוד כתב אחר הראה ליה שליח מענז"ל שליח למר מצורף לזה שאשתקד היה שליח ונכנס פילא בקופא דמחטא ונימא דכה"ג מודו סמ"ג והאגודה מפני העיגון. או נמי היה אפשר לעשות שליחות שמה אל הדיינין וישלחו הרשאה אחרת או שליח זה יעשה שליח אחר ויניח הגט בידינו עד בא הרשא' אחרת בידינו מן הדיינין. ואפשר ע"י חלוקין כאלה הייתי מתפתה כי מאוד מאוד עגמה נפשי להעלובה והעגונ'. אלא שדקדקתי בגט וכל הגמגומים שזכרתי כולם הרגשתי ולא השגחתי כלל. אך שערורית אחת שהיה שתים מצאתי בו והוא דכ"ף דלמהך כתיב בסוף שיטה והאריך בה למלאות השורה ואורך גגה כמו כפליים ברגלה ולא זו בלבד אלא שיש לאותה כ"ף פשוט עוקץ וקרן מאחוריה יותר מכל בי"ת או דל"ת שראיתי בגט כי נעשה לה שני עוקצין באלכסון בשיפוע הקולמוס ותולה הרגל בעוקץ השמאלי וזו היתה צורתה כזה ד ודווקא קאמינא ולא גוזמא שהיה לה קרן מאחריה ולא ריבוע כעין שעושין לדל"ת כזה ד והנה כתבו רבותינו דפסיל הוא כשהכ"ף פשוטה מרובעת אע"ג דתינוק קרי ליה כ"ף היינו משום דסירכי נקט בכתיבת חומשים ומחזורים וזו אי אפשר שלא יקראנה תינוק כ"ף מחמת אורך גגה. וזה לשון החסיד אין להאריך גגה של כ"ף פשוטה כזה ד מפני שנרא' כרי"ש כי רגל של הכ"ף צריך להאריך כפלים מן גגה עכ"ל. וכתב הר"ר שמשון ע"ז ולאפוקי מסופרים בורים שפותלין מלאכתן בספרי תורה שמאריכי' הגג של הכ"ף פשוט' בסופי שיתין כמו רי"ש או דל"ת. וגם ראיתי בתפילין של פועלי און שמאריכין הגג של הכ"ף פשוטה כמו רי"ש עכ"ל. גם הפרנס כתב וז"ל ואל יאריך שום כ"ף למעלה פן יאבד קריאתה ונראה כרי"ש כזה ר עכ"ל. וכיון שראיתי כל אלה שהכ"ף נכתבה בשיבוש כולי האי. משכתי את ידי כי אי אפשר לתקנו הואיל ואם היה פסול א"כ מנהו שליח לחספא בעלמא. ומקרוב באו לידי טענות ממיידבור"ג והובא שם גט ע"י טורח גדול והוצאה מרובה ממקום אחר והיה כתוב בו וכדן בנו"ן במקום וכדו. ופסלו הרב הישיש מהר"י. ואף כי תיבת למהך אם יקראוה בדל"ת אין הענין משתנה כולי האי. מ"מ תקנתא ולישנא דרבנן הוא. והואיל וההרשאה פסולה והכ"ף איננה כתיקונה מחמת טעמא דלעיל לא יכולתי כלל להשתדל בו לכתחלה. ויעצתי להם ליתנו בפני ה"ר חיים שהיה אז באפנהיי"ם או לפני מורים אחרים אשר הזכרתי להם כי ידעתי לחד מהנך תרי היו נתנו ולא שמעו לי כי רצו לגבי דמר. ויעצתי להם אם על כל פנים ילכו לאתריה דמר שיכנס דרך הרצים או שער בייר"א שלא יורגש שהיה פה. כי ידעתי ענותנותיה דמר שידקדק בדבר ומאוד חפצתי שתתגרש וכל זה לא הועיל לי. והנה בראותי גלילת ידי מר שהוגה תיבת ואחת נפלו פני וחרה לי מאוד מי הוא זה שמלאו לבו לעשות כן. ושמא תאמר יכול החי להכחיש את החי הלא כל חבורתי ידעו וראו כל הא דלעיל. הלא המה הח"ר ליווא לנד"ו וב"ד הח"ר ליווא הר"ר שלום כ"ץ הר"ר משה בונלין הר"ר יוזפא כי עם כולם שקילנא וטרינא בכל הגימגומי' דלטיל וכולם ראו ההרשאה והגט וכל הנ"ל בדברי רבותינו הראיתי להם וגזרתי בכל תוקף על מאן דהוא מקרוביה שאל יגלה לשליח הך טעות דכ"ף. ויען שראיתי שכתבת גימגומי' קטנים ואלה לא הזכרתי. ויראתי שנתקן ע"י דיו כמו שהוגה ואחת. דאי אפשר תרי גברי כוותיי' שלא הרגשתם באלה. והנה אם מדעת השליח נעשה ההג"ה צ"ע אם נאמר הוחזק כפרן לאותו דבר. גם אחרי שראיתי גלילת מר שהגיה ואחת נתתי לבי לדרוש אחר השליח ותקח אזני שמץ מנהו ולא אוכל לפרש יותר אך מהודה ומשובח אנא לצורי ית' שלא אנה לידי וגומ'. ועליה דמר קרינא ותשועה ברוב יועץ וטוב בעיני שאל תחזיר ההרשאה לידו. ואם הגט לא נשתנה עשה כרצונך. ונא תודיע להר"א טירנא דברי דלעיל ואמרתי לשליח פטומי מילי באלימיה קא ספו לך כדי שובא כתבו חתים לידי מר. ושלום למר ולתורתו כנ' הק' תלמידך הק' הלוי: