שו"ת מהרי"ל/סימן צד

שאלה מהח"ר אברהם נוימגי"ן להאיר עיני בכמה ספיקות דאית לי בדיני מזוזה. חדא אי אית ביה משום יוהרא אם אקבע מזוזות בפתחי חצר וחדרון מאחר דלא נהיגי רובא דעלמא ולא נהגתיו עד הנה. ועתה לבי נוקפי דשמא מחמת שלא הייתי זהיר באותה מצוה עברו עלי הרפתקי ובדקתי מזוזות ביתי וקבעתי' בשנוי' בג' ענינים וסהדי במרומים דלא לטול שם איכווין רק לחבב המצות. ומה שכתב הר"י מקורביל שטוב להניחם באלכסון כדי לצאת ידי שניהם. הבינני מר איזו משניהם עדיף להניחם ראש המזוזה כלפי פנים וראש האותיות נגד הרחוב או איפכא הראש נגד הרחוב והרגלים כלפי הבית. ודעתי נוטה שתהא מונחת ראשה לצד פני' כיון דחזינן טעמא דכורכא מאחד כלפי שמע כדי כשיפתחנה יקרא בהן כדרכה. ועוד טעמא אחריני כיון דטעמא דר"ת דדנין מלוחות וס"ת מסתמא הלוחות היו מונחי' כס"ת שלנו רגלי האותיות כלפי גברא. וכן ראיתי שנקבע מזוזה בבית של מהר"ז פה ראשה לצד הבית ומסתמא מאחר דכמה לומדים ישבו בו באותו הבית והוא עצמו ג' שנים דינא הכי. אף על פי דמחותני מ הר"ז מסתברא ליה לאידך גיסא שיפגע בשמע תחלה אין נראה לי שבשביל זה יהפוך האותיות. ואם שגיתי ואשובה וחלילה לי לחלק על דברי הרב רק ללמוד הלכה אני מכוון. ולדעת איזו מהני מסתבר' טפי ואיך נוהג מר במזוזה דידיה. ודע שבניתי חדר קטן פחות מד' אמות על ד' אמות בחדר שאני לומד בו ויש לי פתח מחדרי לחדר קטן וגם יש לי בחדרי פתח לחצר ופעמי' נכנסי' ויוצאי' בה אבל אין רגילות כל כך. ועתה מסופקני הואיל ובני הבית רגילין לבא לחדרי דכמה ענינים נשמרי' בו מקור וחום חייב במזוז' כפתחא דרב הונ' דהוי עייל בה לבי מדרש'. ובאיזה צד אקבענה בפתח שבין בית החורף לחדר קטן ואותה פתח לא ידענא עקרה למי נעשה בשביל בית החורף או בשביל החדר. וציר ודלת דהחדר קטן סובבים בבית החורף. ומבעי' לי הואיל ובבית החורף הנשים רוחצות ומתקשטות בו פטור או דילמא כיון דציר הדלת סובב בבית החורף וכשהדלת נעול אז המזוזה מכוסה ונעולה בחדר דלא גרע מחדר שהתינוקות מצויות בו דמכסין בשעוה. ואת"ל דאותו פתח חייב במזוזה מבעי' לי באיזו צד אקבענה בימין ביאה מן החדר לבית החורף הואיל והציר והדלת סובבי' בבית החורף. והא דפרישי' אההי' דבית הפתוחה לגינה ולקיטונייתא. ונ"ל עיקר קיטוניית' חייב אף על פי שהציר סובב בגנה דכי אמרינן לעיל הולך אחר היכר ציר הנ"מ בין תרי דתרווייהו עיקר והאי קוטנייתא עיקר ולשמ"ה נעשית אבל הכא האי פיתחא כיון דלא ידענא לשם מי נעשית ושמא שניהם עיקרי' נלך אחר היכר ציר ולעשות אותם בימין שהולכין מחדר לבית החורף. ואת"ל עיקר הפתח נעשה לשם חדר מאחר שהחדר קטן נעשה שיבא החום מבית החורף לתוכו דרך חלון היוצא מתוכו לבית החורף וגם כשאני בא מן הרחוב או מן הבית לחדר אקצר הרבה בהלוך מלסבב דרך חצר ולכנס באידך פתח ומאד ניחא תשמישתיה מחמה בשלג ורוח וגשמים המצויים בדרך חצר. ויש לקבוע בימין שבאין מבית החורף לחצר עדיין מיבעי שמא אז יהא פטור לגמרי הואיל והחדר לית ביה ד' אמות על ד' אמות. וגם מיבעי לי אם אתא מזוזה בפתח שמחדר לחצר חייב אם תהא פטורה הואיל ואינה רגילה כיון דחד לגבי חד הוא כדאמר רב במזוזה הולך אחר הרגיל. או דילמא התם מיירי בב' פתחים הפתוחין לרחוב בחר גיסא אבל הכא כיון דאלו ב' פתחים לחד גיסא פתוחות אלא חד לבית החורף וחד לחצר להוי כבי ארדיקי דחייב בב' מזוזות או להוי כבית הפתוח לגינה ולקיטוניות דהלכה כרב ושמואל להחמיר. ואת"ל שחייב הורני באיזו צד שיש לקובעה. וידועה להוי למר שחדר גדול מיוחד לדירה שפעמים אישן בו ביום. ומטעם זה דעתי נוטה שיהא חייב דלא גרע מרפת בקר שהנשי' יושבו' בו ומקשטו' שחייב הרמב"ם מטעם שחשיב לי' דירת אדם. ועוד יש פתח מרחוב למרתף וכמה פעמים שנכנסים מרחוב למרתף בשעת הבציר בהכנסת החביות או בשעת שפיכת היין מדנא לדנא או כשמטלטלין גיגית גדול או כה"ג עניינים הנשמרי' מקור וחום. כגון בשר ומיני לפתות. ופתח קטן דלא גבוה י' ולא רוחב ד' יוצא מבית למרתף ולא חזי לאלו תשמישי'. וכמה פעמים כשפיתתי' ההיא פתח שבין מרתף לרחוב נכנסין מרחוב דרך מדרגה של מרתף ודרך פתח קטן לבית. והנה מיבעי לי אם הוא כבית האוצרות דפטור לדברי הרמב"ם או דילמא חייב לדברי רב אלפס וסמ"ג שכתבו בית אוצרות חייב. ושמא כה"ג אף הרמב"ם מודה מטעם דלעיל שמיוחד לפעמים לצורך הלוך הבית. ועוד מיבעי' לי הפתח שבין ביתי לחצר באיזה צד אקבענה אם יש לעשות בימין ביאה מחצר לבית הואיל שהציר והדלת סובבים בבית ועוד דמסתמא עיקרם לשם בית נעשית. או דילמא לאידך גיסא כשהולכין מרחוב לחצר הוי אידך גיסא ימין ביאה. ושמעתי עליך מר דמזוז' שהיתה בביתך במעגנצ"א כשיוצאים מבית לחצר היתה עומדת לימין ביאה מבית לחצר ומסופקני דשמא הכא שאני התם בביתך במגענצ"א הציר והדלת היו סובבים בחצר. ועוד דלגבי דידך הוי דיורין וחדרים מצוים בבית התיכונ' ויוצאין ונכנסים כשבאין מרחוב דרך אותו פתח אבל לגבי דידי אין דיורין כלל באין דרך אותו פתח והבחורי' עולים במדרגה מבית לעליה. ואנא מר פתח פיך לאלם והורני דעתך בדבר הלכה זו: ואחרי שהואלתי לדבר אחלה פניך שתודיעני ותכתוב לי האי דינ' ערב י"ט שחל להיות בשבת היכי דשכח ולא עביד סעוד' ג' עד אחר מנחה אם מותר או מצוה לעשות' בפת או אם צריך לעשות' במיני תרגימ' בלא פת. והיה דעתי נוטה לעשותה בפת אף על גב דהא דאמרינן הלכה כרבי יוסי בערב שבת היינו דווקא היכא שהתחיל שלא יפסיק ולאתחולי אסור שמאהנ"מ ע"ש או ערב י"ט שחל בחול אבל ערב יום טוב שחל בשבת יבא עשה דחובה שלשה סעודות למאן דמחייב בפת וידח' סברא דלתיאבון שהיא דרבנן דאי הוי דאורייתא הוי ליה להפסיק אפילו אם התחיל כמו בערב פסח:

שלום רב לאהו' מחותני הח"ר אברהם שי'. מה שנסתפקת אי מיחזי כיוהרא למיעבד מזוזות בפתחים דלא רגילי בהו שאר אינשי מי יתן והיה לבבם ליראה השם כל הימים להסיר מכשול מדרך עמי כי המכשלה הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברים אדאוריית' ואדרבנן. ומהר"מ כת' בתשובה שכל החדרים חייבים וכתב שבביתו היו כ"ד מזוזות בכל הפתחים ובחדרי הבחורי'. וכן נוהגי' בארץ הדמי' ובאגפי' ולא נודע מאין הורגלו שכ"כ ממעטין במזוזות במדינות הללו. אולי הואיל ובכל בית אין שם אלא בעל הבית אחד. וסומכי בבית החורף אקשיטי' הנשי' וטנוף הילדי' ובחדרי משכב' סומכי' אתשב"ץ דאיש ואשתי ישני' שם. ובמרתפו' וחצרות סומכים ארמב"מ דפטר אוצרו' וחצר שלנו אחורו הבתים חשיב' להו מוקצה דחשי' לי' תלמוד' שלא הוקף לדירה פ"ב דעירובין וחשבי להו אינו רגיל. וכל טעמים הללו לאו דסמכ' נינהו אלא כולהו חייבי' ויוהרא נמי לית בי' דכה"ג כתב מהר"מ בתשובתי ג"כ אמתנות זרוע ולחיים וקיבה דנהיגי ג"כ שלא לתנו כר' אילעאי וכתב דלא הוי יוהרא מאן דיהיב להו. כ"ש לדידך דיש לך תדיר בחורי' ודיורים רבים בביתך דכולהו רגילי והוי כמי בשאר ארצות דלעיל שיש הרבה דיורי' בבית אחר. ואשרי לו דהזהיר בה ומקיים מצוה זו כתיקונה להיות יראת שמים על פניו בשעת צאתו ובואו למען ירבו ימיו וגו'. ואשר כתבת להניח האלכסון כלפי פנים. האמת אתך שורה העליונה לצד הבית והתחתונה לצד ר"ה ולאו מטעמך שיקרא הקורא והאותיות כלפי גברא דמאן לימא לן שהקורא והגברא קאי בר"ה דילמא עימד תוך הבית אלא היינו טעמא משום דאיתא בירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את פני הפתח. וכתב הרא"ש וז"ל דלפי ר"ת הופך שיטה אחרונה לצידי ר"ה וראשונה לצד פני' כדי שיהא שיטת שמע לצד הפתח אויר לפני' עד כאן לשונו. וכיון דמוקמינ' באלכסון לקיים ג"כ דברי ר"ת צריך לנטות האלכסון כמו דעביד רבי' תם בשכיבה וכל זה אמרתי והראיתי לשאירי ז"ל בי"ט האחרון של פסח. בהיותו עמי ומסתמא לאו אדעתי'. וספיקותך מחדר הקטן לפי מה שהבנתי מכתבך שיש פתח אחד מבית החורף לחצר. וגם יש פתח אחד מחדר גדול לחצר ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול ולפי"ז שתיהן חייבות. ויש לקובעה בימין הכנסה לבי' החורף ובימין הכנסה לחדר גדול דפיתחא דבין תרי בתי' ויש לכל אחד פתח אחר לר"ה הולך אחר ציר. וחדר גדול כתבת שאתה ישן בו ויש בי דברי' המשתמרי' לא גרע מאוצר. ועוד הילוכך תדיר משם לבית החורף כמו שכתבת אין לך רגיל מזה ואפי' בית שער פי' ר"י דחייב מדרבנן. ופתח המרתף לרחוב אי הוי פתח מבית למרתף הוי ענ"ד נוטה דאותו פתח שברחוב פטור דאין אלו תשמישו קבועי' כמו שכתבת. ותשמיש הרגיל הוי דרך הפתח הפתוח לבית. אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית בי' לא ד' ולא י' א"כ חור בעלמא היא. ועיקר פתח האוצר הוי הדרא דברחוב וחייב דלא ניחא תשמישתי' לאותן שבבית ובטלה דעת המשמשי' דרך שם. אבל תמיהני אם לא יהא ההוא פתחא זוטא לכל הפחות כדי לחוק ולהשלי' דהיינו ברגליה ג' רוחב ד'. וגבוה י' באמצעו דקי"ל כר' מאיר דחוקקין להשלים. ופתח שבין בית לחצר אם יש לחצר פתח א' לרה"ר אז אית לן למחל בתר היכר ציר אבל אם אין לחצר פתח לרה"ר אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר וכן בית' במגעגצ"א אין לחצר פתח לר"ה וכשקבעתיה היה הדלת שבין בית בי אחי מהר"י סגורה ודיורי' אחרי' היו בו:

ומה שנסתפקת אם יש לעשות ג' סעודות בפת בעי"ט אחר מנחה קטנה וכתבתי דג' סעודות לידחי תאבון דרבנן. דע דג' סעודות נמי דרבנן וקראי דג' היום אסמכתא וראיה מדפסק ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו באותו נס והך סברא לא מהני אלא למצוה דרבנן כגון מגילה וחנוכה וד' כוסות דאל"כ מצה וסוכה נמי נילף מהאי טעמא כדפי' התו'. וכתבת דהלכה כר' יוסי בע"ש היינו דווק' שלא יפסיק אבל אתחולי אסור הא נמי לית' אלא לדברי הלכות גדולות אבל רובא דרבויתא פסקי' דמותר להתחיל בע"ש ועיו"ט כדפסק רשב"ם. אלא המרדכי מיישב ה"ג ומסיק דלהכי ראוי להחמיר שלא להתחיל. והיכי דאישתלי כמו שכתבת ולא עביד ג' סעודות קודם מנחה קטנה כדאי הם יתר רבותי לסמוך עליהם בשעת הדחק ולעשות השתא בפת ולאכול מעט כזית מלמיעבד במיני תרגימא דמיני תרגימא היינו מעשה קדירה כדמוכח בתוספת' ודלא כרשב"ם דפי' פירות ובשר בלא לחם. או לסמוך על השורטוב"ל דקודם חצות. וכל זה התירו ע"י הדחק בערב פסח שחל בשבת אבל שאר עיו"ט נראה דפת עדיף. ועו' רגילין להמתין הרבה במוצ"ש לי"ט אחר חשיכ' קודם שיאכלו ויקדשו כי אינו מוכן כל דבר מה שאינו כן בליל פסח שצריך למהר בשביל התינוקות והאפיקומן. מרוב טרדות לא הופנתי להשיב עד היום ואפילו היום הפסיקוני עסקי' כמה פעמים. ושלום כנ' מחו' הק' יעקב הלוי: (שאילה ההר"ר חיים צרפתי א':)