שו"ת מהרי"ל/סימן צג
ועל השיכר' שנתערב לך ביין נראה לי דאסור בפסח ולא מיבעי' לפי חכמי אשכנ"ז שאוסרי' בשר יבש וסלקי להו דאין מתבטל קודם זמן איסורו וכתב באגודה דנהגו לאוסרו. אלא אפילו לחכמי צרפת ר' ברוך וחביריו דשרו. נראה דהכא מודו. ולא דמי לבשר יבש או שומן אווזא היכי דידוע שלא נתערב בו שיירי שומן טגון וגם שלא טגנו במחבת בת יומא דהתם הטעם מתבטל דבשר יבש אף אם היה חטה במלח היה צריך להדיחו מחמת הדם כמו שכתב סמ"ק דמהאי טעמא אסור גבינה ודגים מלוחים כיון שאוכלין אותו בלא הדחה שמא יש חמץ בעין. כל שכן הכא דיש ודאי חמץ דשיכר' שבאשכנז כתב הרא"ש דיש בו כזית בכדי אכילת פרס וחמץ גמור הוא וחייבים עליו כרת לדברי הכל וגרע מאותו גערמי"ר שכתב הסמ"ק דאי יש בו בקמח משהו מאותו דגן שצמח אסור בפסח אף כי נטחן ונתבטל קודם הפסח דסוף סוף טעם חמץ קטעים כשאופין בפסח. ורבים תמהו עליו מאי דעתו הואיל ונתבטל קודם הפסח האיך חוזר וניעור. ואני מיישבו מידי דהוי אכל איסורי' מין בשאינו מינו מצריך רבי' ברוך ששים אפילו יבש ביבש הואיל כי מבשלי ליה יהיב טעמא דבעינן לבטלו ביבש כמו בסופו כשיתבשל. ה"נ חמץ בעין בעי ביטול כמו בסופו כשיתבשל. והרי הוא במשהו כיון דהוי בעין. והאי שיכר' דאשכנז נמי חשיב בעין הואיל ואית ביה כרת ובל יראה: