שו"ת מהרי"ל/סימן פב
ועל דבר התפוסים עבור ממון ומייסרים אותם וסליק אדעתא דמר לאוסרה לבעלה ישראל זו פליאה היא בעיני דתלמודא על הני נשי דגנבי או בן דינאי שהיו נשותיהם הפקר. וההיא דע"י נפשות אסורה אפי' לבעלה ישראל אבל נשי יקרות הנתפוסת מי ניחש דעבדי ברצון משום אימת יסורין הא לא קאמרינן בפ"ב דכתובות אלא בזמן שיד האומות תקופה על עצמן דאסורין לכהונה בנחבשה או בהרהור כדמוכח התם אטו מי לא עבדי לה יסורין בשביל ממונה כמו בתפיסה ואפי' הכי לא אסר לה אלא לכהונה ואפילו בשעת הזעם והרג רב היתירו רבותינו לבעלה ישראל כמו שכתבתי כבר. ואפי' לא"ז דמחמיר בהן היינו משום דחשי' להן הפקר טפי מאשתו של בן דינאי דאין נגמר דינם להריגה אבל בשעת הזעם נגמר דינם להריגה כדמפורש בתשובתו. ועוד דההוא עובדא דקאי עלה היו רואים את הנשים בהיכל המלך ולא היה להם שום הצלה אפי' מאימת מלכות כי החריבו את היכלו. ומחמת אימת זה קבלו את מימיהם כדמפורש בתשובה. אבל נשים הנתפסות בוטחים ברחמי היום שאינן רשאין להורגן וכשיענו אותן קצת ולא יודו יניחום הני סברי כל שעתא ושעתא ולא הוי כהכאות שאין להם קצבה דחמירי ממיתה למ"ד דהתם מכין אותן עד שתצא נפשם להעבירם על דת אבל עבור ממון אינן יודעים בודאי שיודו אלא מנסין אותן דכיון דקים קים ואינן רשאין לעשות להם שום דבר בגופן מכה שאינה חוזר. מדעתיה דמר דחשיב להן כנשים המופקרות של בן דינאי ודגנבי א"כ לא"ז דבעי עדות ברור היכי דאיכא למיחש שמא נתרצית א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה כי בעו"ה תפיסות מצויות ואף אם ימצאו עדים שביה היכן ימצאו עדות ברורה אטו כל הני סהדי כשירי בכפה תלו לה. יעוד דרגילין השוטרים לראות על הנשים לבלתי עשות להן דחקים קשים כאנשים. ע"כ כלך מדרך זו להחמיר בדבר שאין הציבור יכול לעמוד בו ולא חזינן רבנן קשישי דחשו להו ולא ידענא מאי האי שהבאת דאין להודיע אהא דמשמרות זי את זו אמאי לא ניחוש למשמרות גופייהו א"כ לעולם בכל עיר ניחוש לאונס אלא לא חיישינן אלא לבני הברקום. דחשבי לבני העיר כשבויות דידהי אבל לשאר גוים לא חיישינן הואיל ויש שלום עמהן: