שו"ת מהרי"ל/סימן סט

ובשר ששוחטים מעי"ט ובעי מר לחלק בין מזיד לשוכח. לכאורה הואיל ותלי טעמא באפשר לעשות מעי"ט א"כ אין חילוק בכל מילי דאפשר מעי"ט כגון גלגל עיסה מעי"ט או תבלין למאן דאסר או גבינה אטו מי שרינן בשוכח. ואי משום דמליחת אוכלין דרבנן דאין עביד באוכלין הא הגבהת חלה נמי דרבנן. ואלו [ואולי ] שכח בא"י דלית ליה תקנה ע"י אוכל והולך ואח"כ מפריש אפילו הכי לא שרינן בשכח. וכן נקור בשר שנשחט בעי"ט וטבילת כלים ורבות כהנה. מאיש תבונות ידלנה: ומה שחלק מר בין סעודת ערבית ושחרית או יום שני הא מצי שפיר למשחט בי"ט ואי משום דאיהו לא מצי אשכח משום דאין הגוים שוחטין בו ביום או שום טעות אחר וכי משום הא יחשוב אי אפשר אי לא אפשר לדידי' אפשר לאחרינא יאמרו כל הסריקים כו': ומה שכתב מר דליום שני הוה כשלמים כמו לסעודת מפסקת. מטיבותא דמר אמינא שלמי' סימנא בעלמא הוא דהא שלמים נעשים נותר אפי' בלי מליחה והכא בעינן דדווקא ששהה במלחו וכולהו רבוות' כתבו ב' מי' ולילה אחד והמיימוני מיום ג' ואילך ולא לישמט חד מינייהו דכתב כ"ד שעות ומעט יותר דבכה"ג נעשו שלמים נותר אם נשחטו מבערב. אלא לפי הנראה בשר מליחה דשרי דווק' ב' ימי' ולילה אחד דכל זמן זה נמשך זמן דשלמי' דכתיב בהן שמחה וא"כ הכא מצי לממלחיה בעי"ט בערב. ועוד דלגבי י"ט שני חשבינן יומא קמא חול. והוה אפש' ליה למולחו ביומא קמא. ואי משום ספיקא דיומא דמשום הא חשיב לא אפשר דהכי בעיא מיני' דמר ז"ל בישיבה והיה שם מהר"ר אהרן הקדוש הי"ד כמו שרגילין באותה מדינה לשלוח מנות בי"ט דגים שאינן מלוחים. וזימנין משתהו אחר אכילת שחרית דתו ליכא לערומי גרמי גרמא מהו לממלחינהו בי"ט שני מי אמרינן דחשיב לא אפשר משום איסור י"ט או דילמ' בי"ט שני אמרינן קמא חול הוה. ואע"ג דבקיאינן בקביעת דירחא. וחשוב אפשר. ולמאן דאסור למלוח בי"ט (אסור) מ"ו היה מורה להתיר כי אמר שרבותיו היו נוהגים היתר. אף כי אמרתי לפניו שמא היינו משום שלא נתפשט המרדכי בימיהם באותה מדינה. ומ"מ מאן דנוהג איסור קבעינא מיניה. וה"ה איכא למיבעי אפשר שנשחט ביו"ט ראשון וכמה מיני מכשירין אלא הלכה למעשה בדגים הוה. ולא השיבני מ"ו דבר ברור אף רפיא בידי ומ"מ הוא לא נעלם מיניה דמר מה שכתוב באגודה בהג"ה תשובת מהר"ר בופנ"ט ז"ל וז"ל ומ"מ בעייתי במקומה עומדת כיון דידע בי"ט ראשון חשוב אפשר לגבי י"ט שני משרת הקטן יעקב הלוי: