שו"ת מהרי"ל/סימן סג

על. דבר הפקדון שמתעצמין עליו יורשי הקדוש מר' בונא היד וכן בעלה הקדוש כמ' משה הי"ד דין תורה לא ידענא אך בעניות' אשיב בקצרה מעט מה שכתב מה"ר יצחק שהיה לו שטר על אביו הקדוש בעד ק' ליטר' וכן אסהיד הר' זוסמן. ור' שמעון העיד שכן שמע מאביו שהיה חתום עליו. נראה דאין בזה ממש הואיל ולא נפיק שטרא מתותי ידי' הוה כאלו ע"פ וטענינן עליה פרוע בדליכא הני דמוכיחי כגון תוך זמן או שחייב מודה. ועוד מאן לימא לן דהכא כתיב ביה דאיקני. אע"ג שר' זוסמן העיד וז"ל שטר חוב דמועיל וראוי לגבות עמו בכל בד עכ"ל אפי' הכי לא סמכינן דלא מן ספרי דאביי הוי יודעים כל תקון שטרות אם כן לגבות מנכסים דהוי ליה כשעת הלואה או הודאה ואם הברחה היה בלי שיעור הרי כר"ת והרא"ש לבד. וכמ"ד דנפיק ליה דלא מצי גבי מנכסי צאן ברז' דהיינו נדוניתא כדאיתא פרק אלמנה. גם לכה"ג אפי' למכור הבעל לא מצי במטלטלים צאן ברזל כדפי' הרא"ש. והרמב"ם לא פליג אלא במכיר' משום תקנת השוק. ועוד הב"ח צריך שבועה והאשה אינה צריכה שבועה לגבות צאן ברזל שהכניסה ואמר רבי עקיבא שכולן צריכין שבועה כו'. וכ"ש לפי' הר' שמעון יינביל דבנפל הבית אפי' למנה ולמאתים לא חייש לצררי לגבי אשה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים. אבל ב"ח דכל יומ' זמניה הוא חיישי' לצררי ופרעון. ועוד עדות רבי שמעון עד מפי עד. וליכא אלא חד סהדא ומתוך זה לא אמרינן ביורשין דלא הוה להו לדעת כדפי' הלכך מכל הני לית לן למידק מידי בתביעות השטר. אלא דאכתי איכא למידק אי טעין הבן מתה בחיי אביו וטעין שנתקדשה היא ראשונה ויורשי האשה איפכא. היינו נפל הבית עליו ועל אשתו דאמרי בה נכסי צב בחזקתם. ומפר' בר קפרא יחלוקו וכוותיה פסקי רבוות' בנפל הבית כדפי' מהר'מ בתשובה והיא במיימוני ובמרדכי פ' מי שמת. ולא שייך הכא לדון אם הנשים או האנשים רגילות למות קודם כמו שחלקו התו' בעלמא דה"מ בידי שמים ולא שייך נמי אשה כלי זיינה עליה או מרחמין עליה דהכי בהדי הדדי נעקדו בבית המוקד. ולא שייך נמי לחלק דאשה מפני מורך לבבה קודמת לבעל כיון שידוע שעינו כל האנשים בייסורין קשים ואפי' האי גוונא שייך אשה כלי זיינה עליה הלכך הדבר שקול הואיל והללו באין לירש. והללו באין לירש. יחלוקו. ושלום הק' יעקב הלוי: