שו"ת מהרי"ל/סימן לב
ואשר שאלת להשים כלי תחת הנר בשבת אם אינו מטפטף שמן כאשר כתבת. משנה שלימה שנינו נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ובלבד שהכלי נגוב. אכן דקדקת בלשונך וכתבת שיפלו בו פחמים אם כן שנופלין בו פחמים שאינו כלים כשיכבנו אז אינו ראיה מניצוצות משום דמבטל כלי מהיכנו. אף על גב דבפיסקי מה"ר יחזקאל ז"ל משמע דווקא לקבל שמן חשוב ביטול כלי מהיכנו דאי איפשר לנערו. אבל דבר יבש דאפשר לנערו שרי. לבי מגמגם על זה מדפריך תלמודא למאן דאמר אין מבטלין כלי מהיכנו מההיא דתנן נותן כלי תחת הנר לקבל ניצוצות. ומשני ניצוצות אין בהם ממש משמע אי הוה בהן ממש אסור אף על גב דיבשין מדלא משני ניצוצות יבישים הן ואיפשר לנער. וקצת דעתי נוטה דמותר להשים כלי מבעוד יום תחת השולחן וכשתלך לישן תסיר השולחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר. אע"ג דגורם לבטל כלי מהיכנו אפילו הכי נימא דשרי דעד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא גרם כיבוי דאיסור דאורייתא. אבל גרם ביטול כלי מהיכנו לא חזינן דאיסורא. וגרם כיבוי נמי פסקינא כרבי יוסי דשרי. מיהו כתב מהר"ם דוקא משום הפסיד דליקה הא לאו הכי אפילו ביום טוב אסור ומ"מ דעתי נוטה להתיר כדלעיל. ועוד דהא אין נזהרים מלהשים כלי תחת הנר כי אין מתכוונים שיפול בו שמן. הכי נמי אין מתכוונים כשמסיר השולחן אלא להצלת השולחן: ועוד דקיימא לן כרבי שמעון דבר שאין מתכוון מותר דלא הוה פסיק רישיה וכ"ש הכא דרבנן הוא: ועוד יש ראיות ונלאתי להאריך: ואפי' הכי לא אסמוך על היתר זה עד יסכימו עמי אחד מרבותי שי' וטוב בעיני שתשים מים בפמוט להגביה השמן ויכבה טרם הליכתך לישן וערבה שנתך: