שו"ת מהרי"ל/סימן יח
ואב המל את בנו. לכאור' משרפ"ק דפסחים דמברך למול. דקאמר אבי הבן מאי איכא למימר אין הכי נמי: אמנם כי מעיינת ביה לא הוה אלא לסלק' אדעתיה דמברך לבער. אבל למסקנא דמברך ביעור. אין חילוק בין אב לאחר: וכולן מברכין על ודבר פשוט הוא: וכן כתב הג"ה במיימוני וז"ל. אמנם רש"י פי' בסוף המסקנא ולא חילקו בברכות ואפילו אבי הבן מברך על המילה כיון דעל נמי להבא משמע: וכן כתב רבינו שמח' וכן עמא דבר: וכן רא"מ כתב אפילו אבי הבן שמל אמר למול יצא דלבער כ"ע לא פליגי דלהבא משמע עד כאן הג"ה במיימוני הרי שכתב וכן עמא דבר: וכן מצאתי באבי העזרי דמברך על המילה וכן נוהגים כל רבותי ומינה לא תזוז: והמברך למול אינו אלא מן המתמיהי' כ"ש וכ"ש שמצאתי לרב יוסף בן פלטי שמפרש בגמרא בענין אחר לגמרי דאפילו סלקא דעתא אינו: ורבי משה מיימו' וסמ"ג שכתבו למול אזלי לטעמייהו דמפרשי טעמי הברכות ודוחקים לכך אבל יתר רבותי' אין תופסין כן כדלעיל: והא לך לשו' רבי' יוסף בן פלט' בתקון ברכות שלו ובתשוב' הגאונים מצא': אבי הבן מא"ל הכי נמי וכולי עלמא מפרשי ה"נ למול. ואני שמעתי מרבי נחום ברבי יהודה ברומי אבי הבן ה"נ על המילה והונעם לו מאד לכן הוזקקתי ליפות הדבר ולמתקן הואיל ויסוד חכמים הוא אבי הבן, מא"ל על מוהל זולתי האב דקתני משום דסגי דלאו איהו מהיל והתניא האב חייב למולו והוא מברך על המילה דתניא המל אמר על המילה אפי' עצמו האב מדלא קתני בד"א באחר אבל האב מברך למול והא הכא דלא סגי דלאו איהו מהיל ואפשר לו לברך למול ואפי' הכי מברך על המילה ולא משמע מעיקרא זולתי להבא: השתא מאי א"ל מי מצית אמרת הכי היכי נימא לאו סגי דלאו איהו מהיל בתמיה כי היכי דאמר' במוהל בעלמא ה"נ דאב גופי לא מצי לברוכי למול דסגי דלאו איהו מהיל דמי סברת הא דתניא האב חייב למולו בידיו קאמר להכניס בברית הוא הילכך כיון דסגי דלאו איהו עביד כי מברך על המילה להבא משמע הואיל ולא צריכי לברוכי למול: והיינו דתניא המל אמר על המילה אבי הבן להכניסו דאפי' במקום האב מלין אחרים דאי לא סגי דלאו איהו מהיל צריך לברוכי למול הכי הוה לי' למיתני אבי הבן מברך שתים למול ולהכניסו השתא דלא תנא הכי אלא המל ברכה לעצמו והאב ברכה לעצמו ש"מ סגי דלאו איהו מהיל וכיון דלא מברך מברך למול הואיל וסגי דלאו איהו עביד כי מברך על המילה להבא משמע: אבל הבודק דאפשר לו לברך לבער. כי מברך על ביעור לשעבר משמע: וכעין זה פירוש פסח וקדשים מא"ל ה"נ וז"ל ה"נ דגבי חולי' אמרי' לה דסגי הוא דלאו איהו שחיט הכי נמי אמינא לך גבי פסח וקדשי' סגי דלאו בעלים שוחטים הילכך כי מברכים על השחיטה להבא משמע. דמי סברת האי ושחטו שנ' גבי פסח לבעלים והא דתניא במכילתי' ושחט אותו כל קהל. וכי כל קהל היו שוחטים אותו אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו אלמא סגי כו' כדלעיל גבי מילה: ע"כ וז"ל יורה דעה כתב הרמב"ם דאבי הבן מברך למול ונהגו שלא לחלק וכן כתב בעל העיטור עכ"ל: