שו"ת מהרי"ל/סימן ג
אחי ידיד נפשי הח"ר שמעון ס"ל שי'. הנני משיב על ששאלת כשחל יו"ט בשבת אם יש להזכיר ש"ש ביעלה ויבא הר' זנויל מחו' ז"ל בקברי שטר כתב למהר"מ ס"ל ז"ל. וגם לי הדיוט כשהיה מתפלל ביו"ט ומזכיר ש"ש ביעלה ויבא היה מו' אחינו מהר"ז ומה"ר משה ווניק ז"ל מלעיגין עליו ומשחקי' בו ואומרים שאין להזכיר כלל. והוא הביא להם ראייה מן המרדכי שכתב שאין להזכיר ש"ש ביעלה ויבא שבעבוד' בראש חדש וחולו של מועד דאלמא ר"ח אין שבת בעבודה משמע דבקדוש היום יש לאומרו דליכא האי טעמא: ואמר מהר"מ ז"ל בו בפעם שראה תשובה בשר"ת שאין להזכיר דלא שייך הזכרת יעלה ויבא לעניין שבת כלל בשום מקום. וכשהרציתי הדברים לפני מה"ר שלום תמה מאד והי' פשוט בעיניו להזכירו. גם באשי' פי' הטעם שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבא שבעבוד' לפי שכבר חתם קדוש היום ולא מצינו הזכרת חתימה. ומהאי טעמא כתב שאין להזכיר ש"ש בתפלה אתה נותן כשיחיד אומ' אחר התפלה אבל ש"ץ באמצע תפלה אמרו. גם יש מרבות' הפוסקים שפסקו שאין להזכיר ש"ש ביעלה ויבא שבברכת המזון שכבר הזכיר רצה והחליצנו כו'. ושני טעמים אלו לא שייך לקדושת היום ומשמע דיש לאומרו. אמנם מהר"ז ז"ל ביום הכיפורים שעבר שהיה בשבת איזן אחרים שאין הח"ר שלום ה"ץ והגיד לי שלא הזכיר ש"ש וכיון דתלו באשלי רבר' נתתי אל לבי מאין הרגלים ומצאתי סמך לדבריהם מלשון רש"י דפ"ב דביצה דקתני מתחיל בש"ש ומסיים בש"ש ואומר קדוש היום באמצע. ופי' רש"י מתחיל ש"ש כגון ותתן לנו את יום המנוח הזה ואת יום חג פלוני הזה ומסיים בש"ש. וכעין זה פי' בפרק בכל מערבין הרי שלא הזכיר כלל קדושה של שבת אלא בתחלה וסוף משמע באמצע לא: אע"ג דפסיק התם דלית הילכתא הכי אלא צריך לסיים נמי בשל יום טוב כגון מקדש השבת ישראל וראשי חדשים או והזמנים. מכל מקום בהזכרת שבת לא אשכחן דפליג. ואע"ג דאנו אומרים שבתות למנוחה היא דסמיכ' לותתן לנו וכו' והוה בכלל התחלה. ומהאי טעמא אמרינן שבת ומועדי קדשך לומר מעין החתימה. ורש"י מילתא דפסיקה נקט דבראש חדש וי"ה אין אומרים לא שבתות למנוחה ולא שבת ומועדי קדשך הרי קצת ראיה לדברי הגדולים לפי עניות דעתי: