שו"ת חתם סופר/ליקוטים/צג
מכתב רבי משה מינץ אב"ד בראד לאהרן חורינר
לא יום בשורה היום למשוח מכתבי בששר המליצה כי נעויתי ונדכיתי עד מאוד אין מתום בבשרי מפני זעמי ובעצמי אין שלום עיני עששו כי נבהלתי מראות חבל המכתבים אשר שטפוני כשבולת מי הנהר עד כי הייתי כאיש מחוקה על קיר וכל רוח אין בו אל גיל לא אשמח ועזבה כל שמחה בקראי המכתבים האלו המה יתנו קול יללת הרועים גאוני הזמן אשר מכאב לב ירונו ומשבר רוח יילילו על פרצת הדור ופגעי הזמן לא נאמן אודותיו וקשיותיו ברע הוא כי רבו זחוחי לב ובחזקתם גבהו להשחית עד רום לשום דופי תחת יופי בכל מנהגי ישראל אשר יסדו לנו רבותינו ואבי אבותינו עתה עלתה בהם הכורת בפרץ נופל נבעה אשיותי הדת להרוס ויבוא גם השטן בתוכם להוסיף אף ולחרות במכתב עמל אשר כתב בחקקתי און אשר על לוח חרות בספר נ"ץ[1] אשר לבש אדרת שער למען כחש וארשו ארס נחש הוא חבר לאיש משחית ואב לבן פריץ לעשות לו שם בארץ בצחנתו אשר השריץ לעיני כל ערך מעשיו כזמרי את המדינית בנימוסי מכל עם שונות למען יהיה זרוע לאיש זרוע ופרוח תפרח הזדון ואיש ריב יגרה מדון וכאשר איפה זאת הרשעה הגדילה המדורה בקהלה המהודרת אשר בטוב המעשים וביושר המופעלים מקוטרת צדק ילין בה ולא ימיש מרחובה עתה הפך עליה בלהות הות בקרבה הרתיחו את הסיר אשר חלאתה בתוכה נזורו אחור מלהתפלל לבא אל המנוחה ואל הנחלה ובסדר תפלתם אשר נדפס דברו בלט נגד ד' ונגד משיחו כי לא יאמינו לקול האות האחרון כי יתן עליו רוחו את כ"ז ראיתי במכתב מה"ב אשר שפכו לארץ מרירתם עורכים שוע בצר וקוראים ממצר כי גם שם הציתו אש המריבה ורוח עועים בין אחים יפריא עד כי קול הקריה הומה וירב בבת יהודה תאניה ואניה נחלקה התיומת אלה לחיי עולם ואלה לדראון וכו' מהרסיך ומחריביך ממנה יצאו נצבים, בנגעים וריבים לשחת הוד יפיו של עיר במנהגים שונים אשר לא שערום אבותינו הראשונים יחרדו אבות ובנים פארור קבצו כל פנים הידד כדורכים עונים עד שאנשי אמת האפודים בעזור האמונה כתריס לפני חמת המציק עמדו ויקריבו משפטם לפני מושלי העיר ואולם האנשים אשר מהם יצא חושב רע הנ"ל ערכו הספר הנ"ל ואת אשר הוריד ריר חלומות שוא ידבר ולבש גיאות עוז כחובר חבר ובריחוק מקום לא נודע להם כי ארץ הנגב הוא בלא דבר כי כל דבריו רוח תזרם וסערה תפיצם גם לא ידעו לבקר בן שה ברי' לשה רזה חשבוהו למזה בן מזה ולנביא וחוזה וכאשר ראו חתימתו ככתבם וכלשונם דמוהו לאביר באבירים כמו מגדולי המורים ומה גם שחתם א"ע שהוא חובר חבורים ומה יעשו שופטי העיר אשר לא מבני ישראל המה כי לא ידעו את אהרן מה הוא ומה שמו ושם עירו אי לזאת כבר יצאו לעזרת ד' בגבורים הרבנים הגדולים אשר המה מאורי אור לישרים המה הגידו דרכיו ועלילותיו כי עבטו אורחותיו ללכת בדרך עקלתון הן הן גבורותיו למען ידעו שופטי העיר כי המחבר ספר נ"ץ הלך חשכים ואין נוגה וכי קרא לזבו"ב ולדבור"ה לכסות אור השמש בכנפיהם ולא תהל אורה עתה יהל כנוגה משפט האמת ושמש צדקה חשך ולא ימיש ורשע בעונו ימות עכ"ז סערות ד' חמה מתחולל על ראשו ותעל באשו עוד לא יגה שביב אשו כי הרבנים הגדולים בארץ לבשו קנאת ד' לאסור איסר על נפשו למען ישכן לעפר כבודו לא ידין ולא יורה ולא יקרא בשם מורה כ"א יחזור לאומנתו אשר אומן בה מלאכת נארמא"ל ללמד נערי ב"י כתבי העמים ולשונם כאשר כן עמדו שימש העבודה זו בעת בא העירה וע"י תחבולותיו ומרמותיו הצליח מעשה שטן והיה פאר חבוש על ראשו לשמש בכתר הרבנות לפתות לב בני אדם בפטפוטי דברים ובשיחה יתירה וגם אני נקראתי לבוא עמהם ולהיות ידי עמם במלאכה זו ולכתוב לבני קהלתו לעשות כזאת וכזאת ואמנם כשאני לעצמי חשבתי למפשט ואמרתי כתיר לן זעיר עד אשמע דבריו אולי ישיב ונחם על רעתו ואראה להוכיחו על פניו ואליו אשים דברתי אמור נא מי שמוהו שופט בארץ לחקוק חקים כאלה נגד כל מנהגי ישראל התאמר לפני אלקים ושופט אתה ספר נא לי את כל הגדולות אשר עשה אם בחבוריו אשר על פני תבל וחוצות מלבד שכבר רגנו כל גדולי ישראל ששמץ מינות נזרקה מפיו כאשר גם עתה הציבו ציונים לעיין בם בכ"מ וימצאו הדבר מפורש וכאשר נודע בעת שהי' אסיפה בפעסט אצל הנגיד מו"ה אלי' מאאר בעת שיצא מהדפוס והיו שם כמה רבנים וחכמים גדולים וכלם כאחד בקשו שיהיה טעון שריפה ככל שארי ספרי מינות ואולם אנכי כאשר ראיתי שם דבריו ולא בחר לשון ערומים וכאין דבריהם עכ"ז כאשר ראיתי שכל דבריו שם המה דברי איזה מחברים' ראשונים אשר הריק מכלי אל כלי וקליפתם אכל כזבוב הנופל במקום הצרעת ומה שחידש יטול מה שחדש כי אין בו לא חכמה ולא מלאכה כ"א להג הרבה אשר צעירים ישחקו עליו לא ירעו ולא ישחיתו בכל גבול ישראל דברי הבלים כאלה לא אביתי שמוע אליהם החרשתי, אח"ז נתגלה חרפתו בתוך קהל דעדתו ונתעבר הריב עד שאלצוהו בני קהלתו לעמוד לפני למשפט וכאשר באו הנה אספתי מלא הרועים ב"ד הרבנים וגם רבנים ממקומות אחרות ומובחרי העדה מקפו"מ דפה ובעת הזאת עלה בהסכמה לעבור לפניו תער השכירה ולהפשיט מעליו אדר היקר שם הרבנות אשר כן בקשו ג"כ אנשי קהלתו את כבודו לעקר גם את הראש והזקן תספה להכרית מאתם זנ"ב ומור"ה שק"ר לא יבוא העיר ולא יורה שם חץ לשונו בדרשות של דופי ומינות כאשר העידו פה בפני אסיפה זאת מובחרי עדת קהלתו והמה דברי' שנתנו בחשאי ולא ניתן לכתוב ואולם אני נשארתי לבדי ואין איש עמדי להפוך בזכותו עד שהפרתי ונדחתי אותם בזה שלא יעשו לו שום דבר כ"א נחרץ משפטו שלא יורה שם בלתי מורה אחד היודע טיב ההוראה ויי"ש כאשר גזר דינו מונח בארכיף קפו"מ דפה אח"ז נתעורר עליו הריב עד שרבו המובהק הגאון מו"ה ירמיה שהיה אבדק"ק מ"ד כתב אלי להחרימו ולהדפו בכל מיני הדיפות ולהסירו מהרבנות כאשר עיניו ראו אצלי המכתב מרבו הנ"ל ואת אשר אמר עם הספר הנ"ל, גם מזאת לא רציתי לשמוע אליהם מטעם המלך מלכו של עולם אשר הי' כמוס עמדי וע"פ חז"ל לעולם תהא שמאל וכו' לא כאלישע וכו' ולא כריב"ן פרחי וכו' וכ"פ שמעתי מעשיו המקולקלים בעניני' אשר ישיחו בו יושבי שער ולא טובה השמועה וכו' וביחוד מה שהוא עושה בחופת חתני' לעמוד אותם לפני ארון ברית ד' כנימוסי העמים אשר כך קבלו עליהם ושארי דברי הבל רעי' וחטאי' אשר ברחובות ישתקשון המוני עם ויהי' להם לפלא ולזרות ע"כ החרשתי והייתי בוש ממעשיו כי פיתתני ואפת ע"י סיעות מרעיו בהסכמה על ספרו אשר לא שלטו בו עיני ולא משמה ידי כזאת וכזאת עשה אשר כבדה אזן משמוע ואין היריעה מכילו לכתוב דברי הבליו ושגיוניו אשר ספרו לי ואמנם מה אעשה כבר נד ולד ואמרתי אודה עלי פשעי כי אנכי חזקתי זרועותיו ואלי יחשבו הרעה הזאת ואולם כעת הזאת אני רואה שהוא לאבן נגף ולצור מכשול לכלל אמונתינו הישראלית והוא טהור בעיניו אף שעדיין מצואתו לא רחץ ומולך על כל בני שחץ לא יכולתי להתאפק ולומר נואש לדברי הרבנים הגדולי' גאוני הזמן אשר עוררו אותי מה לך נרדם החלץ חושים והאדמה לא תשם ומעתה מי בז ולא יחוש לבו יצוק כמו אבן ובשרו נחוש לבלתי ירגיש כבשר המת ברעה אשר ימצא בני עמינו אם אתאפק ואחריש וחוששני מחטאת פן תפשה המספחת לכן איעצך ויהי' אלקי' עמך חזור נא מדבריך הראשוני' אשר אמרת בס' הנ"ל וכתוב נא בחרט אנוש הדברים האלו במכתב לאמור כי שגית בזה מכמה טעמים הא' מה שנתנו מגרעת בנוסח תפלתם מבלי להתפלל על התמורה ועל הגאולה ואף גם שארי הדברי' אשר יש בהם כח לתרץ דבריו בפרט שרבו עליו רבותיו ובטלה דעתו נגדם ואף גם בל"ז לא יחוש לכבוד המדומה הלזה אשר זהו מדת חכמי' וכמאמר ז"ל בכ"מ דברים שאמרתי טעות הן בידי וכו' ואדון הנביאים הודה פ"א שטעה ומצודת השגיאה פרוסה לכל אשר יש בו רוח חיים ודי התנצלות לאדם במה שהוא אדם ולא אל כי סיג לו וכי שיח לו צא ולמד ממני יראה וכן יעשה מדוע לא כסיתי ונשאתי את כלימתי אשר הרבה מאוד שגיתי בתת לו הסכמה על ספרו ובתוך עם ועדה גליתי חרפתי והתנצלות בזה כי עיני בשר לי והאדם יראה לעיניים והוא לכסות עינים ואם יאבה וישמע לעצתי אז בטוב יבלה ימיו ולא יהי' לשמצה בקמיו ולא יזכרו ולא יפקדו עונותיו ומכלל הן אתה שומע לאו קנא"ה מבעי' לי כי אני סבותי את כל הרעה הזאת אריק חרבי עד כלותי לאסור כל הוראתיו והרבני' הגדולי' ימשכו אחרי להזהיר קהל עדתו שלא יאכלו בשר תמותת ואז יהי' כמסוס נוסס גם זאת ידע כי לא תחזקנה ידיו לימים אשר אני עושה ואל ישיא לבבו לאמור מי אדון לי הנה שפתי אתי לעמוד בחצר השרים היושבים ראשונה בשלטת, רבי' המה אשר אתנו לעמוד כתריס בפני הפורעניות ואשר להם כח לעמוד בהיכל המלך והשרים לגלות קלונו ולכתוב עליו אונו ואזי ידע כי שקר נסכו אני לשלום וכי אדבר אם ישמע לדברינו הנ"ל ואז אחדש כלילת אהבתי ושלום יהיה לו ואתה שלום וביתך וכך אשר לך שלום כנפשו ונפש אוהבו מאז הטרוד
משה מינץ מבראד
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר נוגה צדק שכתבו המשכילים על שינוי נוסח התפילה
מהדורת דפוס, 
באתר היברובוקס