שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן נט
שלום לך ושלום לעוזרך התלמיד הותיק שי':
העתרתני בדבריך ובגלגולי סבותיך אשר לא הי' לי לנחת ודע בני ותלמידי שי' כי כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה והייתם נקיים מה' ומישראל וב' חובות אלו נקיות מה' יתב' והנקיות מישראל עמו הם שני רוכבי' צמדים על גבנו ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון היינו ידי שמים יותר הרבה ויותר מלצאת ידי הבריות כי הם חושבים מחשבות זרות ונושאי' ונותני' מוזרו' בלבנה ועונשו יותר קשה מאד מאד עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים ח"ו והוא מש"ס ס"פ יה"כ בענין חלול ה' דאין לו כפרה כלל ר"ל ושיעור ח"ה כגון רב דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר ובעו"ה שכיח בדברי הבריות למדן כזה יעשה דבר זה והוא שגור בפיהם ואפילו על חשד סברא בעלמא והשתא אי נמי הי' אותו הלמדן עושה כשורה ויצא ידי שמים בכל יכולתו בחיק האפשרי אלא שלא נזהר עד שטעו בו אלו שותי שכר ועשאוהו מנגינותם הרי הוא כבר נלכד במצודתם על זה ידוו כל הדווי' והכתוב צווח הרכבת אנוש לראשנו:
ואני הרהרתי כמה פעמים אם אפשר שקיים אדם בעולם מקרא זה על מתכונתו ואולי על זה כייל שהע"ה אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רצונו לומר שאפי' בעשייתו כל טוב א"א שלא יחטא עכ"פ באופן השני הנ"ל ביציאת ידי הבריות. ואינני כדי להזכיר אבותינו הקדושים מ"מ תורה היא וחוכך אני בבני גד וראובן אשר עליהם נאמר מקרא זה והייתם נקיים ועפ"י עצת מרע"ה שהי' עפ"י ה' עשו את שלהם לנקות עצמן והוא במה שיצאו חלוץ י"ד שנים לפני צבא המלחמה ומ"מ לא יי"ח המקרא הזה בשלימות כי לא על חנם גלו ראשונה לפני כל השבטי' וקראו חז"ל עליהם מקרא הזה נחלה מבוהלת בראשונה אחריתה לא תבורך עיי' ברבה פ' מטות:
ובכל זאת אחז"ל עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל וידעת את אשר מרגלא בפומי תמיד אין יעקב שלא יפגענו לבן ומעטי לבן שיפגעו בהם יעקב שמור זה כי הוא אמת ובחון הדברי' ותראם אמתיים ורצוני כי ברית כרותה כל ת"ח וצדיק המכונה יעקב יש לו מצירי' נגדו המכוני' לבן אמנם מעטים הם הרשעים האלו אשר ימצאו נגדם מי שהוא אחיהם ברמאו' כיעקב נגד לבן והוה יודע כי הרבה פעמים הפכתי בהם ומהם ומהמונם ואמרתי להשמר מהם ולעשות העקוב למישור ואמרתי לברוח מן הקטנה שבתרמיתם ונכשלתי בגדול ממנו ולא זה בלבד עמי הארץ והמון עם אלא לומדי תורה ואפי' רבנים כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו הסר רגלך מנתיבו והענין הזה אשר אתה בו קבלו באהבה ועל כל גל וגל תנענע ראשך וסוף הכבוד לבוא כי יושיע ה' עם קרובו:
ומ"ש שהרב אמר משם אמ"ו זצ"ל לא שמעתי מפיו ואולי התיר הרב לעצמו ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל ואני תמה על גוף הדבר שהתירו חז"ל לכזב בתורת אמת ומה שאמרו חז"ל מותר לשנות מפני דרכי השלום לא הי' דעת הרמב"ן ז"ל נוח מזה עפ"י המובן הפשוט ע"כ הפליג בפירושו על פסוק ואני זקנתי עיי"ש והמג"א במוסריו סי' קנ"ז החליט דדוקא לשעבר ולא להבא עי"ש והכלל קושטא קאי:
עוד כתבת בתואנתך והפלגת על לשון הרב שכותב מצודתו פרוסה הפלגת בזה ופגעת בכבוד צדיקי עולם שרגילי' בכך ונחמי' נענש על זה שלא נקרא ספרו על שמו הואיל שאמר שרים הראשונים הכבידו על העם ע"פ חלק והאמת כי הך לישנא תמוה הוא שבחרו בו הגאוני' כי למדו כן מריב"ב שהי' בנציבין ומצודתו פרוסה על ירושלים הכוונה לצוד רשעי ארץ כההוא ארמאה דסליק לירושלים וכן מצודה פרוסה על כל החיים היינו לצוד אותם בבוא יומם כדכתי' כי לא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזי' במצודה ויותר הי' ראוי' להם לכתוב ודגלו פרוסה או אברתו סכוכה:
ומ"מ לא ראיתי לא' מרבותי שכתבו לא כן ולא כן וגם לא כ' חונה פה ק"ק הנ"ל אעפ"י שזה הלשון יצא להם לרבנים ממשה רע"ה שכ' עליו בשעת מ"ת אשר הוא חונה שם הר האלקים ונהגו חכמים סלסול בעצמם לכתוב כן על עצמם חונה מ"מ רבותי הי' נמנעים מזה ואולי לא רצו לתלות עצמם במקומם כי אחז"ל אין המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד מקומו וגם לא חתמו על מקום לידתם ואולי לא רצו לתאר עצמם בעיירי ח"ל מיהו אנא בהא מלתא בתרא כחלא בר חמרא לגבי רבותי ז"ל ומצינו נתן הבבלי רב חנה בגדתאה:
ומ"ש עוד בזה כבר קדמוך רבנן בסמ"ע ותומי' בסי' ח' סס"א שכתב הטעם שאסור לנהוג כבוד בדיין המתמנה ע"י ממון משום שהוא אלהי כסף וכל לצנותא אסור לבר מליצנותא דע"ז והרי הדיין הזה דינו כע"ז ע"ש ואני מצאתי להם סמך מש"ס ס"פ הקורא עומד דבת ביקתי' דההוא דכל ליצנותא אסור לבר מליצנותא דע"ז דשרי' מייתי סמיך לי' האי צורבא מרבנן דסני שומעני' שרי לבזוי בגימ"ל ושי"ן ועיי"ש פירש"י ש"מ דבחדא מחתא עם ע"ז מחתינהי' מיהו הר"ן שם כ' דלאו בצורבא מרבנן מיירי כ"א באינש דעלמא:
והנה שם מסיים הש"ס האי מאן דשפיר שומעני' שרי לי' לשבוחי' ומאן דשבחי' ינוחו לו ברכות על ראשו ולכאורה הוא מימרא שאינה צריכא והמהרש"א ח"א הקשה הא אמרינן בפ' ג"פ אל יספר אדם בשבחו של חברו שמתוך כך בא לידי גנותו ותי' דוקא יותר מדאי אסור ודבריו צ"ע דהא בפ' ג"פ לא אמר אלא יהודה חייטא כתבי' והאי לאו יותר מדאי הוא ע"כ נראה לע"ד דצריך לשום לב בלא"ה הא לספר בשבח הצדיקי' הוא מצוה גדולה וא"כ אמאי ניחוש שנבוא ליד גנותו הא מצוה בעידנא דעסיק בה מגינא ומצלי ואמאי לא יהי' המספר בשבחו בטוח מלבוא לידי גנותו ודוחק לומר דעל השומעי' קאמר שיבואו לגנותו ועוד הרי גם הם במצות שמיעה קא עסקי ובאו ע"כ נ"ל דוקא התם דאוקמי' במילי דעלמא בשבח יופי הכתיבה דאמר יהודה חייטא כתבי' בהא חשש רבי ללה"ר שיבוא לידי גנותו אבל אה"נ אם ישבח את הצדיק בצדקתו וחכמתו כמו שהי' רגילי' חז"ל משבח לי' ר' פלוני לר' פלוני דאדם גדול הוא כיון דמצוה הוא מגינות היא עליו שלא יבוא לספר בגנותו והן הנה דברי הש"ס הנ"ל האי מאן דשפיר שמעני' שרי לשבוחי' ולא חיישי' שיבוא לידי גנותו והנועם דהרי לא יאונה לו כל און משום דינוחו לו ברכות על ראשו:
וע"ד שאלתך בהא דבש"ע יו"ד סי' שנ"ד דאין משהין מטה של נשים מפני הניוול אי שייך זה גם בקטנה שלא הגיעה זמנה לראות וזקנה שעברה זמנה וחדל להיות לה אורח כנשים:
הנה בש"ס יליף לי' סוף מ"ק כ"ח ע"א ממרים והיא היתה בת קכ"ג שנים וכבר פסק לה אורח נשים דהרי הש"ס מחשב לנס על מה שהולידה יוכבד בת ק"ל ובנות צלפחד עיי' פי"נ וידוע דכל זמן היות לנשים האורח תלדנה וכמ"ש רמב"ן פ' ויגש וא"כ ע"כ אין דרך להיות להן האורח בת קכ"ג ואפ"ה הי' תיכוף למיתה קבורה וה"ה לילדה דאפשר יתעורר להן הזיבה דהרי אחז"ל בנדה ל"ב ע"א מעש' והטבילוהו קודם לאמה יע"ש ע"א ע"א שוב מצאתי בבאר היטב סי' שנ"ד שכתב דבזקנה כיון דעכ"פ לא שכיחי כולי האי ע"כ חכם קודם אבל ילדה (ר"ל שראתה כבר ומוחזקת בדמי') דוקא ת"ח מופלג קודם משום כבוד תורה ע"ש ומקטנה שלא הגיע זמנה לראו' לא דבר כלום ומסתמא דינה כזקנה ודבריו נכונים והנלפענ"ד כתבתי ואסיים בברכה בראשיתך חיים ושלום באחריתך עוד יגדל כבוד תורתך. הכ"ד החותם פה ק"ק מט"ד נגהי ליום עש"ק פ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה. משה"ק סופר מפפד"מ: