שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן מו
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג הותיק מלא עתיק כש"ת מוהר"ר שמואל נ"י אבדק"ק יערגן יע"א:
נפשו היפה בשאלתו נידון מעות המקובץ מנדבת יחידים לצורך ג' יתומו' קטנות עניות שיסגלם פר"מ לטובתם של יתומי' וכשיגיעו לפרק נישואי' ומתה א' מהנה ויש כאן יתומה עני' אחרת הצריכה לכך אי נימא דיורשי' היינו אחותי' יורשי' הנ"ל או ינתן ליתומה אשר אין לה מאומה:
במתניתין ספ"ב דשקלים מותר המת ליורש ועיי' בסנהדרין מ"ח ע"א והטעם שקנה העני בבזיונו שנתבזה בגבי' זו ובירושלמי ספ"ב דשקלים שם איבעי' להו גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו מהו ומסיק לא כוונו אלא לי' פי' ולא זכו יע"ש אלא חוזרי' לבעלים המתנדבי' והנה בתשו' רשב"א דמייתי ב"י ביו"ד סי' רנ"ג בשבוי שגבו לצרכו ומת פוסק שזכו היורשי' מטעם משנתינו ע"ש פי' שקנאו השבוי בבזיונו ומורשו ליורשי' דילי' וצ"ל במ"ש הירושלמי שאם נמצא שיש לו חוזר מעות למתנדבים ההם לא קנאו בבזיונו שלא נתבזה בזה כי אדרבה לכבוד הי' לו שנמצא שיש לו ואינו צריך לאותו דבר. אך הרא"ש בתשובה דאייתי שם ועיי' בטח"מ סס"י רפ"ג פשיטא לי' בהיפוך אם מת טרם שנפדה או היתומה קודם שנשאת וכדומה לא זכו היורשי' וכ"כ מרדכי פ' אעפ"י סי' קע"ז בשם ר"ח כהן וע"ש בגליון מרדכי מה שחסר בפנים דאומדנא היא שלא נדבו המתנדבים שיאכלנו היורשי' אלא לעשות מצוה בהני זוזי וכן הוא בפסקי ראקנאטי סי' שס"ג יעי"ש והמדקדק היטב יראה דס"ל לחלק בין מותר המת שנעשה רצון המתנדבים ועשו צורכי השבוי או המת אעפ"י שהותירו מעות מ"מ כבר נעשה רצון המתנדבים וגם מעיקרא ידעו שא"א לצמצם נמצא כבר יצאו מרשות המתנדבי' אלא שהי' אפשר לומר שינתנו לעניי עולם אבל הבעלים הראשונים עכ"פ נסתלקו כיון שנעשה רצונם וא"כ נגד עניי עולם אמרי' הוא קנה בבזיונו ומורשו למורישיו. משא"כ בירושלמי שגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו שלא תתקיים דעת המתנדבים כלל ואדעתי' דהכי לא התנדבו מעולם ולא הוציאוהו מרשותם כלל לאו כל כמיני' בזיונו דידי' להוציאו מכח בעלי' הראשונים ע"כ חוזר לבעלים הראשונים וא"כ ה"ה בשמת השבוי ולא נפדה כלל או מתה הבת ולא נשאת כלל יחזור המעות למקומן:
ולפע"ד כדעת הר"ח כהן והרא"ש וכן פסק רמ"א ביו"ד סי' רנ"ג סעי' ז' ובח"מ סימן רנ"ג סי"ו ובש"ע א"ח סימן נ"ג להלכה והכי נקטינן ובנידון שלפנינו אי כבר נשאת בת א' לכל הפחות והדר מתה א' מהם הי' מקום ספק עצום כי י"ל אולי כיון שכבר נתקיים דעת המתנדבים בקצת הנדבה כבר יצא מרשותם ושוב קנתה הבת שמתה בבזיונה להוריש ליורשים ואם כי יש לפקפק ולומר שזה לא מיקרי מתחיל במצוה כיון דבהאי יתומה לא נתקיימה מחשבת המתנדבי' מ"מ יש כאן עוד סברא לומר דלמא ע"כ לא קאמר המרדכי אלא אנן סהדי שלא התנדבו אלא לדבר מצוה אבל לא להאכילו ליורשי' אבל הכא שיורשי' הוא ג"כ יתומה עני' אחותה ותנשא בהמעו' ההוא בצירוף חלק מעות שיש לה מהנדבה אפשר בכה"ג גם הרא"ש והמרדכי מודים וצ"ע לדינא ולא נשאלתי עתה על זה:
אך בנידון שלפנינו מתה א' טרם שנישאת שום א' מהם ואם יעשירו האחיות מעתה ולא יצטרכו כלל להמעות הרי יחזור להמתנדבים נמצא שאנו מחליטין שעדיין לא קנו הבנות וכיון שמתה א' מהם לאו כל כמינהו בבזיון שלה שתקנה להוציא מכח בעלים הראשונים ובעלים הראשונים יקיימו נדרם להשיא יתומה עני' אחרת ממעות ההוא עפ"י דעת מעלתו שנתמנה גזבר על הני זוזי ובלא"ה נמי הוא חבר עיר ועל דעתו התנדבו כנלע"ד וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד א"נ. פ"ב נגהי ליום ד' ער"ח טבת תקצ"ד לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: