שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן לא
שלום לך התלמיד הותיק הרבני המופלא מו"ה פנחס ליב נ"י:
היום קבלתי נועם מכתבך ע"ד הסופרי' שמשחירי' עורות הרצועות לשמה ואומרי' דסגי בהכי אעפ"י שלא נעבדו לשמה יפה כתבת כי הם מחטיאי אדם בדבר גדול שגופי תורה תלוי' בו ועתידי' ליתן את הדין וכמ"ש ט"ז בי"ד סי' רע"א ססק"ג ומ"ש עוד בטעמו של רמב"ם דקשה להולמו מ"ט בעי רצועות עיבוד לשמן טפי מעור הבתים ושדברי מג"א סי' ל"ג סק"ד אינם מובנים לך בזה צדקת גם בזה וכבר עמדו עליו האחרונים והעלו העיקור כמ"ש הלבוש בסי' ל"ב סעי' ל"ו דבשלמ' הבתים אין שום הל"מ שיהי' מעובדין ויכול לעשותן אפי' מעור שלא נעבד כלל אדרבא כל שהעור חזק טפי עדיף א"כ אין העיבוד מצורך המצוה ולא בעי לשמה משא"כ הרצועות שעיקרן לקשירה וכריכה ולזה צריך עור רך דוקא ומשום כן צריך מה"ת עיבוד וממילא שיהי' העיבוד לשמה ע"ש וכ"כ עוד בסי' ל"ב וכ"כ באלי' רבה ובפר"מ ונכון הוא:
ואמרתי אספרה כמו שבוע זו בא לפני סופר סת"ם דכאן ואמר לי כי הבעל מלאכה דכאן א"ל שזה הוא לו לטורח גדול במה שמסמן היהודי כמו עשרה עורות בתחילת העיבוד ואחר כך אחר גמר מלאכתו צריך הוא לחפש אחריהם כשהם מעורבי' בתוך כמה מאות עורות ע"כ אומר הערל הזה שהיהודי יניח כל העורות אל הסיד לשמה ויהי' עיבוד כולם לשמה ואחר גמר מלאכת העיבוד יקח ממנו כמה עורות שירצה ואם לא יעשה כן אינו מוכר לו עוד עורות כלל ושאל הסופר ממני לומר לו אי שפיר דמי למיעבד הכי או לא:
והנה במה שהגוי מוציא העורות הנשארי' לחולין אחר שנעבדו לשם ס"ת נראה דלא איכפת לן ומה לנו מה שיעשה הגוי בשלו אבל מה שיש לפקפק דהרי במה שמניח הישראל העורות ומעבדן קצת אינו מועיל לחוד אם לא בצירף שהגוי עובד אדעתא דישראל שציוה לעבדן לשמה ואין דעתו של גוי אלא על אותן שעתיד הישראל ליקח לעצמו יהי' מבוררי' שנעשי' לשמה וא"כ למאי דקיי"ל בדאוריי' אין ברירה אפי' בתולה בדעת אחרי' לא יועיל זה ומ"מ התרתי בשעת הדחק כיון דעכ"פ עשה הישראל מעשה לשמה בתחילה לא אתי מחשבתו של גוי להוציא מידי מעשה וממילא סתמא לשמה קיימא מעתה עיי' ריש זבחים ועיי' קידושי' ר"פ האומר ומצורף לזה שיסייע גם להשחיר דכל מה דאפשר לתקן בהיתר נתקן עי' היטב במקומות שרמזתי בקיצור. פ"ב נגהי ליום ה' ש"ע בתמוז תקס"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: